קצת מוגזם לבוא בטענות לטרנס מוריס אחרי משחק של 18 נקודות, 17 ריבאונדים, 3 חסימות והתמודדות טובה יותר מול ג'יימי ארנולד מאשר בגמר הגביע, ברם אולם ואף על פי כן נרביץ פה טענה.

בעצם, זו לא בדיוק טענה. אולי יותר השתאות או פליאה ביחס למה שמוריס הרגיל אותנו עד עכשיו. חוץ מפעירת פה ברוחב ים סוף לעיתים די מזומנות אחרי שנשרקה לו עבירה שלא היתה (לדעתו), מוריס עושה רושם של בחור מאוד רגוע, מאוד נוח ושקט ושקול ומסודר על המגרש.

ופתאום, ברבע הראשון, הוא מאבד כדורים פשוטים. עניינים פעוטים של חוסר תיאום עם שחקנים. מחטיא מתחת לסל באופן שמאוד לא מזוהה עם האיש שמסתובב סביב 70% לשתי נקודות עוד מהעונה הקודמת שלו בהפועל ירושלים. כבר בזריקה הראשונה שלו, למעשה, הכדור לא היה בכלל בכיוון.

לא שנפלתי מהכסא לראות מוריס שהיד רועדת לו מהעונשין, שמחטיא זריקות פשוטות יחסית. הוא בטח לא השחקן שהייתי נותן לו להוביל כדור במשחק מעבר כמו שקרה באחד המקרים (והכדור הלך לאיבוד, אלא מה?). אבל רק כשהוא אגרף לעצמו את החזה פעם ועוד פעם ועוד פעם הבנתי פתאום שיכול להיות שהאיש פשוט לחוץ במיוחד.

אולי זה בגלל שסוס יאור אינו לצידו, אולי בגלל ההפסד בגמר הגביע, אולי בגלל השיבה למלחה במשחק מכריע מאוד מבחינת המומנטום הקבוצתי והסטטוס של מכבי ת"א מול הפועל ירושלים. אז נכון שהוא באמת שחקן נפלא, מוריס. באמת. ונכון שהוא גם ניצח משחקים מריבאונד התקפה כזה או אחר. אבל אייסמן הוא לא.

ויש שיגידו: אוקיי, אז אייסמן הוא לא. ביג דיל. כל עוד הוא מסיים משחק עם דאבל-דאבל של 18 ו-17 ומכבי ת"א מנצחת, שלא יהיה אייסמן. זה בסדר.

וזה נכון. אני כאן בסך הכל כדי לספר שקצת הופתעתי לראות איך הנרבים של מוריס חשופים לפעמים, זה הכל. ושליימה היה ודאי אומר על זה: מה קפצתם עלי, מה?

ומה עם ליאור אליהו? מה הייתם עושים במקומו? שני סוסים כבדים בקו הקדמי נפצעו, ופתאום יש לו מקום לשחק. אבל זה הרי מצב שישתנה שוב. תיכף יחזור וויצ'יץ' ואחר כך יבוא מחליף לפייזר ובעונה הבאה שוב יהיה שחקן פנים זר, אולי אפילו סוס היאור עצמו. ואז מה?

המשחק במלחה וגם אלה שיבואו בעקבותיו לא אמורים להשכיח מליאור אליהו את המספרים והעובדות: בששה משחקי יורוליג תחת מאמננו הלאומי אליהו קיבל 6 דקות וחצי.

בארבעה הוא לא שיחק בכלל. הדקות שכן קיבל, חולקו על פני שני משחקים.

נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שאליהו מסיים את החוזה של במכבי ת"א. הדקות שקיבל במלחה עשויות ואמורות להביא לתנופה מחודשת שלו בקבוצה, אבל השאלה הגדולה היא מה יעשה האיש והתספורת רגע אחרי שתסתיים העונה ומהן המטרות שהציב לעצמו.

השנה הוא יהיה בן 23, כביכול בחור צעיר, אבל כזה שחווה העונה טראומה מקצועית שלא היתה מוכרת לו. אליהו לא מורגל בזה. אני כמעט משוכנע שהוא נושא איתו איזושהי צלקת. מאוד סביר להניח, שהקטע הזה עם הספסל שהפך לחבר קרוב מאוד, גרם לו להתבגר.

מצד אחד, להתבגר יכול להיות מצב שבו הוא אומר לעצמו: אוקיי, הבנתי מה הסיפור. מעכשיו אני קורע את עצמי באימונים, נלחם הרבה יותר מאשר קודם לכן, משפר מה שצריך לשפר ונותן למאמן את כל הסיבות לשתף אותי, כי מכבי ת"א היא הקבוצה הכי גדולה בישראל ואחת הטובות באירופה וכאן המקום שלי גם בשנים הבאות.

מצד שני, להתבגר יכול להיות מצב שבו הוא אומר לעצמו: אוקיי, הבנתי מה הסיפור. הבנתי שהמאמן הולך בכיוון מסוים שאני פחות מתאים לו. הבנתי שמכבי ת"א הגיעה לסטנדרטים של קבוצות הצמרת הכי גדולות באירופה מבחינת החזקת קאדר מאוד ארוך שבו אני מקסימום בורג, לא הכוכב שאני רוצה ויכול להיות. עם כל הצער, אני רוצה להרוויח טוב, אבל לשחק לפחות 25 דקות במשחק. יש מספיק קבוצות לא רעות באירופה שיתנו לי את זה, רגע אחרי שאנסה בקיץ הקרוב את ה-NBA.

כשהדברים מוצגים באופן כזה, כל אחד יכול לקחת את הצד שלו. אין לי מושג במה ליאור אליהו יבחר, למרות שדי ברור לי, סתם על פי אינסטינקט, שהוא ירצה לצאת לארצות הברית לשיחות, התייעצויות, אולי אימונים אישיים או איזשהו מחנה קיץ. על סמך תחושה בלבד, הוא לא ימהר לחתום על חוזה חדש עם מכבי ת"א, אם בכלל.

ומה שלום טימי באוורס? ידעתי שמכבי ת"א תנצח את המשחק הזה רק כשהיה ברור סופית שבאוורס לא ישחק. אני כותב פה כבר שנה וחצי בערך שזה האיש, מבין כל שחקני הפועל ירושלים, שמושך את העין שלי. מכל הבחינות, אגב, גם בגלל מגרעות ולא רק יתרונות. מה שקונה אותי אצלו הוא השקט שבו הוא משחק. גם כשהוא לחוץ ומהסס לזרוק או סתם טועה, הוא שקט. ואני מת על השקט הזה. אפשר להיות טוב ומשפיע גם בלי לעשות רוח.

יש לו השפעה גדולה על המשחק של ירושלים בשתי עמדות הגארד, אבל להשאיר את הקבוצה בלעדיו ולהפיל כמעט את כל ניהול המשחק על דרור חג'ג' זה קצת מוגזם מבחינת סיכויי הקבוצה. במשחק נגד חולון שממנו נעדר ארנולד בגלל ענייני נדל"ן כאלה ואחרים, על פי הדיווחים, ירושלים הפסידה. גם במשחק בו נעדר באוורס בגלל לידת אשתו, ירושלים הפסידה.

מבחינת האוהד הממוצע, הקטע עם ארנולד קצת תמוה. הקטע עם באוורס מובן יותר. יכול להיות שהנהלה אחרת היתה דורשת מבאוורס להישאר ולצאת רק אחרי המשחק, אלא שבמקרה הספציפי המשחק נגד בשיקטאש מחר יותר חשוב מאשר זה נגד מכבי ת"א. ובסופו של דבר, כולנו בני אדם. כמביט מהצד בזמן אמת כבר שלוש פעמים, לידה היא אחת החוויות העצומות שיש בחיי אדם. אי אפשר להאשים את באוורס ברצון להיות לצד אשתו בזמן הלידה. אי אפשר להאשים את ההנהלה על שנתנה לו לנסוע.

האם זה מה שהיה קורה גם בגמר גביע, או בפיינל פור?

לא נראה לי. בחיים של שחקנים מקצועניים מגיעות לפעמים נקודות שחשיבותן גוברת אפילו על קירבה של איש לזוגתו. ככה זה בסביבה תחרותית, ובתחום מלא אמוציות ודרמה כמו ספורט.

זהו, בינתיים. עכשיו, אחרי שנגה סלע חסרת התקדים ציינה 6 שנים להולדתה (הייתי שם ולא פספסתי את הרגע שיישאר לכל החיים), אפשר להמשיך הלאה כרגיל. אייטמונים חדשים נוספים יגיחו, יש להניח, לאורך היום.

שלומות ונצורות בשלב זה.