קצת על בשיקטאש וירושלים, כן?

לטורקים יש שלושה שחקנים בגובה של 2.08 ומעלה: סנדרו ניצ'ביץ', קאיה פקר ופרדראג דרובניאק. שלושתם ביחד לא התקרבו למספר הזריקות שלקח ג'יימי ארנולד עם ה-2.02 שלו. הסיבה פשוטה: הוא סקורר והם לא. ומעבר לזה, הכדורסל שמשחקים כאן הוא לא הכדורסל שמשחקים ברוב המקומות באירופה.

שם מתעקשים על שני תרנים בחמישייה כמעט בכל מצב, אלא אם נקלעים לפיגור גדול וחייבים ליידות שלשות כי אין ברירה. כאן אוהבים לשחק מהר, לרוץ, זה יותר יפה, יותר מהנה והכי חשוב – יש יותר פוזשנים ויותר הזדמנויות לכולם לזרוק, ופחות זמן להשקיע בהגנה.

ובינינו, כבר ראינו משחקים יותר טובים של ארנולד. או לפחות יותר מדויקים, שבהם ממש, אבל ממש אי-אפשר לעצור אותו, והוא לא מזכה את היריבה בהנחה של שלוש-ארבע החטאות רשלניות. בכל זאת, הגובה של היריבים הפריע לו קצת יותר מאשר בליגה שלנו, אבל בגדול, עם מגוון הזריקות והתנועות שהוא פיתח לעצמו עם השנים, ארנולד תלוי יותר בעצמו מאשר בשומרים שלו.

דרור חג'ג' נהנה מבית הבראה הפעם. ביחס למה שעבר עליו בתקופה האחרונה, 26 דקות הוא עושה בקלות. טימי באוורס חזר ורואה החשבון דן שמיר חישב ומצא, שלא רק שכדאי להוריד עומסים מחג'ג' אלא שהפעם גם יש ממש הזדמנות. באוורס אמנם קלע רק נקודה, אבל עם חמישה ריבאונדים ושלושה אסיסטים הצדיק את כל העלויות של הטלפונים לארצות הברית שקראו לו להגיע בכל מחיר ולעזוב כבר את אשתו והתינוק/ת.

אחרי ההפסד למכבי ת"א, היה ברור שירושלים הולכת לשים דגש על נושא הריבאונד. מכבי ת"א הורידה 21 ריבאונדים בהתקפה ביום ראשון, בשיקטאש הוגבלה ל-7 בלבד.

לנצח את בשיקטאש 22-39 בריבאונד זה יפה. זה מפתח. זה מפתח שפותח פתח להצלחה. כולם הבינו, כולם התגייסו. וארנולד, שכבר היה מלך ריבאונדים פעם או פעמיים בקריירה שלו, הוריד 11. בקטע הזה הכל בראש: אם ארנולד ירצה כמו שרצה הפעם, הוא יקפיץ את ממוצע הריבאונדים שלו מ-6.8 ביול"ב ו-6.6 בליגת חרטאבונה לאזור 9 למשחק או קצת יותר. יש לו את זה. הוא ריבאונדר גדול, שלפעמים מתעצל. בתוך תוכו גם הוא יודע.

מישהו צריך להצית אצלו את התאווה לעניין, שקצת הלכה לאיבוד העונה בירושלים, ולהביא אותו למצב שהוא רוצה לקחת עוד ריבאונד כמו שהוא רוצה לקלוע עוד סל.

הייתי עושה טריק פשוט עם ארנולד בקטע הזה, והולך איתו למקום שאנשים כמוהו, שכירי חרב בסופו של יום, מבינים הכי טוב. כסף.

מעכשיו ועד סוף העונה, ובמטרה לחלץ יותר מארנולד (כן, עוד יותר מה שהוא נותן, כי הוא יכול), הייתי סוגר איתו על בונוסים לריבאונד הגנה. כל ריבאונד נוסף מעל 7 במשחק שווה 200 דולר, נניח.

ולמה ריבאונד הגנה? כדי שלא יהיה ממזר ויתחיל להחטיא בכוונה במצבים מסוימים, בהם הוא יכול להשתלט שוב על הכדור החוזר ולקלוע סל. על זה הוא יזנק בטירוף בכל מקרה, כי סלים הוא הרי רוצה לקלוע כל הזמן. בתאווה הזו אין לו משברים והפסקות.

אולי 200 דולר לריבאונד לא מזיזים לארנולד ואולי כן, אני לא יודע. אבל אם הוא יידע שכמעט בכל משחק הוא יכול להכניס לעצמו לכיס עוד 400 דולר, נניח, שילכו למתנות לילדים שלו ולאשתו, אני חושב שהוא יקפוץ יותר חזק, עם יותר התלהבות ונחישות ולא ישכח לסגור שחקני יריב לריבאונד.

שווה לשקול את הרעיון, אבל לא לשכוח דבר אחד: זה עניין פרטי שבין ההנהלה לשחקן, שאסור שיודלף ויביא לקנאה אצל שאר השחקנים. ואגב, לא המצאתי פה שום דבר. כבר היו שחקנים בארץ עם הסכמים מהסוג הזה.

כולם אומרים שירושלים היא קבוצה משוגעת העונה. אני לא שותף לדעה הזו. אני חושב, שירושלים היא קבוצה שמכוונת את עצמה למטרות וליעדים, ובמשחקים פחות קריטיים ופחות מכריעים נכנעת ליצר העצמי שלה שארנולד מסמל אותו בעיניי. זו קבוצת התקפה נהדרת וקלילת ידית, שלא מתה לעבוד בהגנה ואם אפשר לזייף קצת, אז מזייפים.

וכמובן, השינויים התכופים בקאדר הזרים וההיעדרויות של שחקנים מרכזיים מפעם לפעם בטח שלא עזרו להתייצב, או להציג שורה של משחקים ברמה גבוהה.

בשורה התחתונה, במשחקים החשובים באמת העונה ירושלים היתה שם וניצחה בכולם. החל מחצי גמר וגמר הגביע, דרך משחק ההכרעה נגד ז'גורז'לץ טורוב לגבי העלייה לשלב הבא ביול"ב ועד למשחק נגד בשיקטאש.

חוץ מזה שראיתי על הספסל של בשיקטאש את אופוק סאריג'ה האגדי שהזכיר לי נשכחות מימי פילזן הרחוקים, רציתי בעצם לומר עוד דבר אחד: גיא פניני שובר שיאים. אני לא מדבר על ההתקדמות המרשימה שלו, וגם לא על סגנון המשחק הפרובוקטיבי (אם כי נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא), שהפעם לא נרשמו תקריות מיוחדות בינו לבין פרסטון שאמפרט.

מה שהיה יפה לראות אצלו הפעם הוא שבירת מוסכמות. פעם, וכנראה שגם היום, לימדו שצריך לזרוק כשהגוף יציב. עמידה יציבה, ניתור יציב, מרפקים מיושרים לסל. בא פניני וקלע לפחות שתיים מחמש השלשות שלו שאני זוכר, תוך כדי חצי נפילה לפה ורבע נפילה לשם. עקום, נופל, אבל הכדור בפנים. וזה לא מזל או פוקס. אצל פניני כל דבר קטן, כולל זה, מתוכנן מהתחלה ועד הסוף.

בסיום הוא ניגש לעמדת הראיונות עם ארנולד. זה מדבר עברית וההוא מדבר אנגלית. ואני שואל את עצמי: ריבונו של עולם, מתי ארנולד יתראיין בעברית? מה יש, הוא לא מספיק זמן כאן? אם זו היתה ספרד, הוא כבר היה מפטפט ספרדית כשרה בלי מבטא. כבר דיברנו על זה פעם, נכון, אבל בכל פעם זה מרגיז מחדש.

תקע לו איזה מרפק וזרוק לו איזה טראש-טוק, פניני, שיבין עניין הארנולד הזה. תוך חודשיים הוא מתחיל לקשקש עברית.