חידה, ברשותכם.

פאוליוס ינקונאס (10 ריבאונדים נגד מכבי ת"א) החל בצעדה ברחוב אבן גבירול מצפון לדרום. יונאס מאצ'יוליס (22 נקודות באותו משחק), צעד גם הוא באותו רחוב, אבל מדרום לצפון. עכשיו אתם בטח מצפים שאשאל אתכם משהו בנוסח: 'אם ינקונאס הולך בקצב של עשרה קילומטר לשעה ומאצ'יוליס בקצב של 17.2 לשעה, האם הם ייפגשו ליד השווארמה של אבי בחלק הדרומי של הרחוב, או קרוב יותר לבית הקפה השכונתי של ראומה.

יש לכם יכולת נהדרת לסיים מחשבות, אבל הפעם לא לזה התכוונתי. מה שרציתי לשאול היה בכלל: כמה מעוברי האורח ברחוב יזהו את השניים האלה, ויידעו שאמש, ממש אמש, הם נתנו בראש למכבי ת"א בקובנה העיר?

נאה. אפשר להתקדם.

קודם כל, שמחתי לראות שוב את מרקוס בראון, מהשחקנים שאני נהנה לראות אותם כבר שנים, גארד חמקמק, לא צעיר כבר, שזוכה בתארים בכל מקום אליו הוא מגיע. עם קצת טוויסט בגורל בזמנו, הוא היה יכול להיות כאן בקמום אנתוני פארקר. לא שמישהו מצטער על איך שזה נגמר בסופו של דבר, אבל סתם ככה, לפרוטוקול.

אחר כך הופתעתי לגלות שמורשתו של קונסטנטין פופה, אחד השוערים הטובים ביותר באירופה בזמנו, לא פסה מן העולם. עובדה: ממאדו אנדאיי לא קולט ריבאונד בשתי ידיים למרות שהוא משהו כמו 2.13, אלא פשוט הודף אותם אחורה, אל הקשרים האחוריים שיחדשו את המשחק מחדש. נמצא היורש לטי.טי. והנה, ככה עושים שימוש נכון בתורן. בדיוק כמו שעשתה ז'לגיריס עם אנדאיי אתמול. מפצחים הגנה ומוצאים שרוך פנוי שכל מה שנשאר לו זה לנגוח פנימה.

אני עוד זוכר את הבולדוג רנדי ווייט מתלונן בזמנו על כך שמכבי ת"א לא תגיע רחוק עם נדב הנפלד כפאוור פורוורד פותח. "אני חושב שהנפלד צריך לרדת לספסל, אני צריך לעבור לשחק את ה-4 ופופה ישחק כסנטר ויקבל יותר דקות משחק. אתם לא מבינים כמה דברים טובים הוא יכול להביא לנו עם הגובה שלו", הוא אמר.

לא משנה, זו הסטוריה, אם כי בכל פעם שיוצא לי להזכיר כאן את היונה ההנפלדית, תמיד נחמד לי עם הרעיון.

האמת היא, שאין לי כוח להתחיל עכשיו עם מה טוב ומה לא ואיך היה ולמה כן ולמה לא. אבל היות שבכל זאת האייטמון עוד לא הגיע למספר המלים הראוי לו, הנה רק כמה דברים מעורבים זה בזה מבלי ליצור קשר לוגי בין הדברים (עייפות של סופשבוע, מודה).

1. באטיסטה יכול לקלוע לא פחות מפייזר. עובדה. עם זאת, ביום בו יגיע משחק שבאטיסטה לא מבצע צעדים, אני מתחייב ללכת סוף-סוף לאיזה טיפול אצל רופא שיניים שאני דוחה כבר שנה. היידה, באטיסטה, תמשיך לצעוד חופשי. אל תשאיר אותי חשוף את מול מכשירי העינויים של דוקטור מוטי קוטלר האגדי. (בעצם, גם פייזר עושה צעדים חופשי, בחיי שאין ביניהם הבדל בתפוקה. אפילו לא בשלילית).

2. מדהים איך לאין למכבי ת"א אפילו תרגיל אחד שמנסה להפוך את טרנס מוריס למוציא לפועל יזום, ולא אחד שחי על ריבאונד התקפה כל החיים שלו. מנסה, אמרתי. אני יודע שמוריס הוא לא הגו טו גאי הקלאסי, אבל בהיעדרו של סוס היאור אם לא ילכו גם על מוריס לפעמים, באטיסטה יהפוך מבחינת ההגנות לצפוי יותר ממה שהוא כרגע.

3. היידה, יותם, היידה. לא קרה שום דבר. יש משחקים כאלה. המבחן הגדול שלך הוא בשבוע הבא נגד ריאל מדריד. לא מבחן ליכולת, אתה זה יש לך. מבחן ליכולת להתעלות, להראות נוכחות, להיות שחקן דומיננטי. מאוד דומיננטי. וגם מנצח בסיום.

4. הצעה: אם היורוליג אבוד בלאו הכי כמו שכולם אומרים בעקבות הפציעה של סוס היאור, אולי אפשר לשלוח הביתה בהזדמנות זו את וונטיגו קאמינגס? שיביאו איזה רכז נחמד ב-50 אלף דולר עד סוף העונה לליגת חרטאבונה בלבד, שיסגור את קאדר הגארדים עם ביינום, שארפ והלפרין. עדיף, בחיי. חבל על הקאמינגס הזה. בלאו הכי הוא לא יהיה כאן בעונה הבאה, אז למה להאריך לו את הייסורים?

חוץ מכל זה, קראתי שהניצחון של ז'לגיריס קטע רצף של 15 הפסדים רצופים של המועדון הזה בטופ 16 מאז 2004. זכרתי שקובנה לא עושה חיים מי יודע מה בשנים האחרונות ביורוליג. זכרתי אפילו עונת אומללות גדולה אחת מתישהו בדרך, זה נכון. אבל 15 הפסדים רצופים? לא ידעתי.

על פניו, יכול להיות שמבחינת הליטאים לחתוך את השרשרת דווקא נגד מכבי ת"א ועוד בניצחון ב-19 הפרש, זו נקמה מכובדת מספיק על הסל ההוא של שארפ. בעצם, הם ניצחו את מכבי ת"א בנוקיה כבר בעונה שאחרי המשחק הנדיר ההוא. זה אומר שמכל הסיפור, מכבי ת"א עוד נמצאת בפיגור מכל הנס-ז'לגיריס הזה וצריכה להחזיר לה כהוגן כשיגיע המשחק הגומלין בתל-אביב.

אבל תנו לי לחדש לכם. לא רק שמכבי ת"א לא תנצח את קובנה ביותר מ-19 ותסבול מנחיתות מולה בסיכומים המצטברים, יש לי גם ספק גדול אם היא תצליח לנצח את המשחק אפילו בנקודה.

רק דבר אחד בטוח: אם נחיה עד אז, גם נראה איך זה ייגמר.