דברים שראיתי אתמול בין לבין כל מיני דברים שאנשים עם שלושה ילדים צריכים לעשות:

1. הגיע הזמן שאלכס גארסיה ייקח את עצמו בידיים בכל מה שקשור לזריקה משלוש. מילא שהזריקה שלו מכוערת, עם זה נחיה, אבל לפחות שתיכנס מפעם לפעם, לא? רק 26% לשלוש בליגת חרטאבונה (אם כי 42% ביורוליג). הצרה האמיתית מגיעה מקו העונשין, פחות מ-60% בשתי המסגרות. מישהו צריך ליישר את העקום הזה.

2. אלכס גארסיה שומר גדול. ידעתי גם קודם, אבל תענוג לראות את זה שוב מחדש. ההפרש ברבע האחרון נגד גלבוע/עפולה נפתח בעיקר בזכותו. לחץ על הכדור, חטיפות, כדור אנרגיה.

3. ביינום וגארסיה לא לבד. אדם הול מעפולה רץ-רץ-רץ לצעד וחצי לבד ומרוב עוצמה ומהירות זרק את הכדור על הקרש חזק מדי והחטיא. פדיחה ברמה עולמית, אין כמו להחטיא ליי-אפ במשחק רשמי מול קהל כדי להרגיש אפס-אפסים. אולי, בעצם, להחטיא דאנק באחד על אפס מרגיש יותר גרוע.

4. פניני קלע סל ניצחון עם הבאזר מכדור שעף בין כמה ידיים והגיע אליו. עדיין, הוא היה צריך לעבור בכדרור בין שני שומרים שקפצו עליו, לכוון מספיק מהר ולהשליך, ככה שזה לא פוקס מוחלט. וכמאמר הבלונדה נעימת הקול מאבבא, דה ווינר טייקס איט אול, דה לוסר סטנדינג סמול (היא אומרת לוסר ולא לוזר, תתווכחו איתה?). ניתן לו כבוד והערכה לגבי העניין.

5. ובעוד כל הצילומים והדיבורים הולכים לכיוון פניני כי האדם היה כנראה עובד אלילים משחר ההיסטוריה, וממהר להמליך מלכים וכתרים, אף אחד לא נתן את הדעה לעוד פאלטה משובחת מבית היוצר של איתי לב, שחווה עונה קטסטרופלית. במהלך האחרון הכדור נהדף ממקום למקום, טל דן שפשף את הכדור ואיתי לב לא השתלט למרות שהכדור כבר היה כמעט ביד שלו. משם זה הגיע לפניני. משם מכבי ראשל"צ הפסידה. כאב לב אמיתי לעופר ברקוביץ', שדומה כי אין תסריט נדיר שלא היה בו בעונות האחרונות, כולל ריצה ארוכה במיוחד של ניצחונות ללא הפסד של קבוצה קטנטנה כמו גבעת שמואל, למשל.

6. לאורי יצחקי לא היה משחק וב במיוחד וכבר היו לו הרבה יותר טובים העונה, אבל הוא בשלו: 5 מ-6 מהעונשין, חלקן תחת לחץ. הסיפור הכי גדול של העונה זו עירוני רמת גן, וסיפור בתוך סיפור הוא יצחקי, שהפך לאחד מקלעי העונשים הטובים בארץ. זה לא סתם משפט, זה נתון שמנצח משחקים העונה לקבוצה שלו.

7. הפסקתי לספור כמה משחקים החמיץ ניקולה וויצ'יץ' העונה, אבל צריך להכיר בעובדות גם על סמך המשחק נגד גלבוע/עפולה: האליפות פתוחה לגמרי. היא פתוחה ברמה העקרונית מעצם המעבר לקיום פיינל פור בשנים האחרונות וביטול סדרות הפלייאוף, אבל היא עוד יותר פתוחה לנוכח היכולת והסגל של מכבי ת"א: באטיסטה וגארסיה צועדים ומחטיאים. הלפרין תמיד עלול להפתיע בערב לא יציב. וויצ'יץ' בעונה אחרונה, קרוב לוודאי, לא פוגע ולא סוחב ובעיקר פצוע. קאמינגס וביינום – לך תסמוך עליהם. כספי נמצא בשלב בקריירה שעל כל בונוס הוא לא שוכח להרביץ גם טעות. אליהו מתוסכל. שארפ ככה-ככה. בקיצור, המון דברים יכולים להשתנות תוך שלושה חודשים, אבל מכבי ת"א לגמרי לא מפלצתית גם בעונה עם התקציב הגדול ביותר שלה והסגל הארוך ביותר שלה. אפשר לעקוץ.

8. ואריאל בית הלחמי? אני חושב, בצניעות רבה, שהוא צריך לפנות את המקום שלו. כמובן שאם מנסים ומנסים ומנסים בליגה של 27 מחזורים, אז מתישהו דברים עשויים להצליח, אבל בית הלחמי מתקשה מאוד לגרום לקבוצה שלו לחבר שני משחקים טובים, שלא לדבר על רצף איכותי וטוב בתוך משחק אחד. לפעמים צריך להודות, להרים ידיים ולוותר. זה מנוגד לאופי שלו, אבל יש מקרים שהשכל צריך להכריע ולא האמוציות.

9. ישבתי אתמול לראות בעיקר את מכבי ת"א נגד עפולה, ופחות את ירושלים נגד ראשל"צ, אבל מדברי הסיכום של עפר שלח הבנתי שהיתה פאלטה. ברגע שירושלים פתחה הפרש גדול ועופר ברקוביץ' ויתר על ברנדון קורץ וחואן מנדס והעלה שחקנים אחרים, ההסבר הפרשני היה שראשל"צ עוברת להרכב נמוך כדי לשנות ככה וככה וככה, כן?

בסוף, המאמן הסביר שהוא בעצם ספסל את שני הליצים שלו כי הם שמו פס ולא עבדו חזק, הוא החליט להראות להם מי בעל הבית ושישחקו אלה שרוצים לשחק, ולא אלה שעושים טובה. בקיצור, סתר לגמרי את דברי הפרשנות.

זה מזכיר לי מין משפט ששלח, שעובד כבר הרבה שנים בעסק, לא נגמל ממנו משום מה ורצוי היה שיוותר. לא מעט פעמים הוא אומר דברים כמו: דן שמיר חושב עכשיו, שככה וככה. צביקה שרף רוצה לקחת את המשחק לככה וככה.

ואני, הקטנטן אם כי גדל המימדים, שואל את עצמי: מאיפה שלח יודע מה דן שמיר חושב? מאיפה הוא יודע מה שרף רוצה? הוא מחובר איתם באלקטרודות ממוח למוח?

שיגיד: שמיר צריך, כדאי לו, רצוי ש, עדיף שיעשה ככה, אולי שינסה את זה.

על כל אלה אפשר להתווכח, כל אלה לגיטימיים לגמרי מבחינת פרשן.

אבל דן שמיר חושב עכשיו שככה וככה? מה, מי, מאיפה? הנה, עופר ברקוביץ' הוכיח בראיון פשוט של אחרי המשחק, שהרבה דברים שמאמנים עושים נובעים משיקולים שונים לגמרי מאשר פרשנים או צופים מהצד חושבים.
ומי יודע כמה דברים כאלה קרו לאורך כל אותן שנים ששלח משדר והחליט דברים עבור המאמנים.

יפצה אותנו שלח כבר הערב, בשידור בין חולון לבני השרון מבלי לחדור למחשבותיהם של המאמנים, ונודה לו על מאוד יען כי פרשנותו, בניכוי מס מאמנים חושבים, מעניינת ונאה (לרווח את המשחק, לרווח כבר, נו).

שלומות ונצורות בשלב זה.