קובי בראיינט קולע 52 נקודות נגד דאלאס כאילו כלום, ג'ייסון קיד מבסס עם כל עונה שחולפת את מעמדו בשלישייה המובילה של אנשי הטריפל-דאבל, ודווייט הווארד עושה כל שני וחמישי משחקים של 20-20. מה יש לומר ומה יש להגיד למראה הנתונים האלה?

אז זהו, שיש. נכון שכל המספרים הללו מדהימים, אבל הם עדיין נתפסים בעיני רובנו כאנושיים, או לכל הפחות על גבול האנושיות. אי לכך ובהתאם לזאת, גם כדי להוריד את החבר'ה הללו קצת יותר לכיוון הקרקע וגם סתם בשביל הכיף, פניתי אל הגוגל בבקשה לקבל מספרים קצת אחרים, כאלה הלקוחים ממחוזות דמיוניים הרבה יותר.

לגבי קובי, כמובן שלא מדובר בנתון ממש יוצא דופן. כבר יותר מ-20 פעם הוא קלע 50 ומעלה, ורק לפני שנתיים הוריד 81 על הראש של טורונטו. עם זאת, על מנת לצנן אותו קמעה, נזכיר לחבר יעקב כי פרט לאותו משחק מול הראפטורס - הוא עבר עד היום את מחסום ה-60 רק פעמיים. איפה הוא ואיפה ווילט צ'מברליין, למשל, שקלע 32 פעם 60 ומעלה, מתוכן חמש פעמים של 70 ומעלה, וכמובן משחק ה-100 המפורסם (כן-כן, אני יודע שזו היתה ליגה אחרת אז. סו וואט? זה עדיין פנטסטי בכל קנה מידה). חוץ מזה, ובניגוד לדעתו של יו"ר הדירקטוריון - אני איתן בדעתי כי גם את שיא כל הזמנים של קארים קובי לא ישבור, אה כן, גם את מכסת טבעות האליפות שלו הוא מיצה אז שירגיע קצת.

ג'ייסון קיד ענק. אני האחרון שיכחיש זאת. הוא גם הרבה יותר נחמד וצנוע מקובי, ולא ממש עושה סיפור מכל הטריפל-דאבלים שהוא משיג. אבל בכל זאת, גם לו צריך להזכיר כמה דברים בעניין הזה. למשל שחסרים לו כמעט 40 משחקים כאלה כדי לעבור את מג'יק ג'ונסון, ויותר מ-80 על מנת להדיח מהפסגה את אוסקר רוברטסון המופלא; למשל שאותו אוסקר רוברטסון סיים פעם עונה שלמה (1961-2) עם ממוצע של טריפל-דאבל, ועוד איזה טריפל-דאבל: 30.8 נקודות, 12.5 ריבאונדים, 11.4 אסיסטים; למשל שמג'יק השיג עד היום כמעט פי שלושה טריפלים יותר ממנו במאני-טיים של הפלייאוף (30 לעומת 11), או למשל שווילט צ'מברליין (שוב הוא?) השיג בעונת 1967-8 טריפל-דאבל בתשעה משחקים רצופים.

דווייט הווארד הוא כבר סיפור גדול בליגה, וכל הסימנים מראים שהוא יהיה עוד יותר גדול בעתיד, לרבות משחקי העשרים-עשרים שלו, שכאמור הולכים ומתרבים משבוע לשבוע ומחודש לחודש. נתמוך בו ונעודד אותו בכל אשר יפנה, יען כי חביב עלינו מאוד הסופרמן. ברם אולם, נזכיר לו כי עדיין רחוקים מספריו מרחק שנות אור מהנתונים המפלצתיים הבאים של... כן, ווילט צ'מברליין. מה לעשות? האיש אמנם קולע כבר כמה שנים במגרש הגדול שבשמיים, אולם מספריו והישגיו נמצאים בכל מקום.

מרשימות ככל שיהיו הופעות ה"דאבל דאבל-דאבל" של הווארד, כדאי שיידע כי בין השנים 1959-64, בהיותו שחקן הווריורס (שהיו אז בפילדלפיה ואחר כך עברו לסן פרנסיסקו), רשם צ'מברליין שמונה משחקים של "קוודרופל דאבל-דאבל", ובעברית - לפחות א-ר-ב-ע-י-ם נקודות וריבאונדים באותו משחק. זה נשמע כל כך מופרך, שהייתי חייב לעבור משחק-משחק ולראות במו עיניי.

נגד סירקיוז נשיונלז (לימים פילדלפיה 76') הוא קלע 41 והוריד 40.

נגד הסלטיקס הוא צבר 44 ו-42, בהתאמה.

נגד הפיסטונס היו לו 58 ו-42.

שוב נגד הנשיונלז, הפעם 44 ו-45.

נגד הלייקרס הוא נעצר (?) על 56 ו-45.

ושוב נגד הלייקרס, עם 78 (!) ו-43.

וגם הפיסטונס חטפו שוב, הפעם 50 ו-41.

לסיום - שוב נגד הפיסטונס, עם 50 ו-40.

ומול כל הנתונים הלא ממש אנושיים הללו, לא נותר אלא לשוב ולציין בפני כל כוכבי הליגה כי יש להם עדיין לאן לשאוף גם מבחינת ההישגים האישיים, ובמקביל לסכם באופן הכי מקיף ומקצועי שאפשר: אנבליוויבאל.

shaharhermelin@gmail.com