חנן קרן צורף לפני מספר ימים, ובכל הכבוד המגיע לו, ללינק הראוי עד מאוד "זה א-ב של כדורסלע". צלף גדול היה חנן קרן, צלף גדול מאוד. בעצם, למה "היה"? לעניות דעתי הלא קובעת, מחזיק האיש עד היום בידית באיכות גבוהה ביותר, ומסוגל להתמודד מול כל מי שיעז לקרוא תגר על יכולתו לשים את הכדור בטבעת מכל נקודה ומכל טווח.

מה שמביא אותי למחשבה הבאה: קרן היה אחד מתוך לא מעט צלפים שידע הכדורסל הישראלי לאורך השנים. לו הייתי יכול לאתגר את גדולי קלעי ארצנו לדורותיהם להתמודד זה מול זה במסגרת טורניר "חיובים" לאומי (ומי שלא יודע מה זה "חיובים" מפוטר בזה הרגע, מיד ולאלתר), את מי הייתי בוחר כמשתתפים? וחשוב מזה - מי היה יוצא וידיתו על העליונה? אכן שאלה מעניינת, ועל מנת לענות עליה אין ברירה אלא לקבל בשם כל המועמדים הפוטנציאליים תשובה חיובית עקרונית, ולהוציא לדרך את הטורניר, לא לפני שנקבע כללי יסוד ותקנון.

כלל מספר אחת: רק ישראלים משתתפים. למה? ככה. יש לי המון כבוד לרבים וטובים וטובים מאוד מבין הזרים והבוסמנים ששיחקו כאן, אבל החלטתי פה אחד שהטורניר הזה יתקיים על טהרת הישראלים. שימו לב, לא אמרתי בהכרח ילידי הארץ, אבל ישראלים. אה כן, לא סתם ישראלים, אלא כאלה שבחרו לחיות את חייהם כאן. אז נכון שנוקשותו של הכלל הבסיסי הזה מונעת את השתתפותם של פיגורות כמו בארי לייבוביץ', ג'ים בוטרייט, לו סילבר ואחרים, אבל אין מה לעשות. מין רגע של פטריוטיות שכזה.

כלל מספר שתיים: בדיוק כפי שנהוג במדורים אחרים כאן באתר - רק שחקנים בהם זכיתי לחזות במו עיניי מורשים להגיש מועמדות. אין מה לעשות. שמעתי וקראתי אינספור סיפורים ועדויות על שחקנים גדולים כאלה ואחרים, שכיתתו רגליהם וצלפו ללא רחם על מגרשי האספלט והבלטות של שנות ה-50', ה-60' ותחילת ה-70', אבל מאחר שאין טוב ממראה עיניים, נדחים על הסף תותחים כמו עופר אשד ז"ל, רלף קליין, איקסי בוכבינדר, צבי לובצקי, גרשון דקל, ציקי ענבר, דוד קמינסקי, גדעון רייס, יורם כהן וכל אלה שאת שנותיהם היפות החמצתי.

שלוש: ההשתתפות בטורניר מותרת לצלפים בלבד, להבדיל מצוברי נקודות סדרתיים, שעשו קריירה בעיקר סביב אזור הצבע, בתוכו ועל קו העונשין. שוּטרים וגאנרים אנחנו מחפשים, כן? אולי לא בהכרח כאלה שהתמקדו רק בזריקות משבעה מטרים ומעלה, אבל בהחלט לא כאלה שלא התרחקו יותר משלושה-ארבעה צעדים מהטבעת.

ארבע: עקב מחסור במקום, זמן ובואו נודה - גם כוח - מוגבלת התחרות לשישה עשר משתתפים בלבד. למה שישה עשר? ככה, כי זה מספר זוגי שמסתדר יפה בפורמט של שמינית-רבע-חצי-גמר.

חמש: אין כניסה הפעם לשחקנים פעילים. הם, כמו כל קלעי העבר האחרים הסבורים כי מגיע להם צ'אנס, ייאלצו להמתין לפעם הבאה, שסביר להניח שתבוא, אבל עוד יותר סביר להניח שלא.

שש: ברור לי שכדאי שאיערך למתקפת "אבל מה פתאום הכנסת את זה בעוד את ההוא השארת בחוץ", אבל ככה זה: טעם ושיקולים אישיים היו, הינם ויהיו חלק בלתי נפרד מהמדור. ועכשיו, קשקשנו די והותר. הגיע הזמן לצאת לדרך.

יעלו ויבואו אל מרכז המגרש שישה עשר הנבחרים, על פי סדר הא'-ב' ולא שום העדפה אחרת. הנם הם, בזה אחר זה: טל ברודי, מיקי ברקוביץ', גיא גודס, עדי גורדון, אור גורן, דורון ג'מצ'י, חיים זלוטיקמן, ארז חזן, בוזי ינאי, אמיר כץ, עודד קטש, סטיב קפלן, חנן קרן, ארי רוזנברג, אבי שילר ודורון שפע (רצו, ביקשו, חשבו שמגיע להם אבל למרבה הצער לא נמצא להם מקום ונשארו בחוץ: מוטי דניאל, דורון שפר, ווילי סימס, קרל נברסון, איתמר מרזל, פיני חוזז, תומר שטיינהאור, שי שרף, אביגדור מוסקוביץ', אורי בן ארי, מולי אבישר, ניב בוגין, אריאל פורת, עמוס פרישמן, ליאור ארדיטי, עופר יעקובי, גור בן דוד, גל קנז ועוד אי אלה. מייבי נקסט טיים).

השיטה - פשוט מאוד: הגרלה לשמונה צמדים, יעני שמינית גמר. משחקים "חיובים" רגיל עד שמישהו צובר חמש נקודות, והמנצחים ממשיכים לרבע גמר, לחצי הגמר ולגמר. מאחר שכאן זה לא איגוד הכדורסל, ההגרלה היא עיוורת ונטולת רחמים וסימפטיה. גייסתי לעניין את נסיכה ב', שאחרי שהשתכנעה שלא צריך לאכול את הפתקים אלא רק לשלוף אותם מהכובע ולתת לאבא יצרה את הצירופים הבאים:

גיא גודס ינסה לסלק מהדרך את דורון שפע.

אבי שילר נגד ארז חזן.

דורון ג'מצ'י נגד חנן קרן.

בוזי ינאי קיבל את עדי גורדון.

ברודי ייאלץ להסתדר עם אור גורן.

אמיר כץ הגריל את זלוטיקמן.

ארי רוזנברג מול סטיב קפלן.

ומי נשאר? מיקי נגד קטש. מיקי נגד קטש!!!

פששששש, חבל על הזמן של הגרלה. כל הכבוד לנסיכה ב'. כל משחק - אש. הנה זה מתחיל.

שמינית גמר

גודס-שפע: הולך צמוד עד הסוף, אבל הלונג-דיסטנס של גודס ינצח. 4:5.

שילר-חזן: חזן מעולם לא היה פראייר, אבל כל מי שראה פעם את אבי ("הידית") שילר בשיאו יודע בדיוק מה הולך לקרות. 2:5 לשילר, וגם זה רק בגלל שלקח לו קצת זמן להתאפס.

ג'מצ'י-קרן: שניים מהמועמדים הרציניים נפגשים כבר בשלב המוקדם לדו-קרב בצהרי היום (חייבים להספיק לסיים את כל הטורניר עד ארוחת הערב. למה מי ישכיב את הנסיכות לישון, אתם?). הוא יזיע, הוא יירק דם, אבל כשהאבק ישקע ג'מצ'י ייצא מנצח, אחרי 4:5 סופר-קשה.

ינאי-גורדון: כואב לי מאוד להיפרד מהאליל מספר אחת שלי כבר בשלב המוקדם, אבל פשוט אין לו סיכוי מול הטווחים של גורדון. 2:5 לעדי.

ברודי-גורן: מהמפה הזו ברודי דווקא יורד מהר, ואחרי הפסד צורב למדי של 5:1 לגורן נטול הטווח.

כץ-זלוטיקמן: זלוטיקמן מלך, אבל גם כאן זה לא ממש כוחות. 2:5 די קל לכץ.

רוזנברג-קפלן: ארי מסוגל לצלוף ממרחקים גדולים יותר, אבל אף אחד לא זוכה סתם כך 2,753 פעם במלכות הסלים של הליגה. 3:5 קפלן.

מיקי-קטש: חתיכת הר, שאמנם לא יוליד עכבר, אבל חולדה בינונית דווקא כן. 2:5 לעודד. פשוט כך. הפתעה? אובדן פתאומי של הווינריות המפורסמת של מיקי? ממש לא. זה גם לא הפרשי הגילאים. זה פשוט קטש. תשאלו כל אחד מאנשי מכבי, גליל או רמת גן בשעתו שעשה את הטעות וניסה את מזלו. גם מיקי בחוץ.

יפה, השלב הראשון מאחורינו. שוב נערבב היטב-היטב את הפתקים, ומטעם הוועדה המארגנת תשלוף אותם הפעם נסיכה א'. מה יצא? שילר נגד קפלן, גורדון מול כץ, גודס ינסה לעשות את הבלתי ייאמן מול ג'מצ'י וגורן יעלה בלי שום רגשי נחיתות מול קטש. יותר טוב מזה לא יכול להיות כי אין, פשוט אין על ההגרלות העיוורות שלנו.

רבע גמר

שילר-קפלן: הזהרנו וחזרנו והתרענו בפני סטיב, האהוב עלינו עד מאוד, כי יד כמו של שילר הוא לא פגש יותר מדי פעמים לאורך הקריירה המפוארת שלו, ושהוא חייב להיות בשיאו כדי לעבור. אז הזהרנו. עוד מלך נפרד מאיתנו. 3:5 לשילר.

גורדון-כץ: עדי יגיע מלא ביטחון אחרי הניצחון הקל על ינאי, רק כדי לקבל מקלחת קרה על הראש. גם כאן 3:5 וכץ שועט הלאה, לחצי הגמר.

גודס-ג'מצ'י: מצד אחד היה לו מאוד קשה מול קרן, אבל מצד שני העימות בשמינית הגמר איפס אותו לחלוטין, וכשדורון בזוֹן אין הרבה סיכוי גם לטובים שבטובים ולתותחנים שבתותחנים. 2:5 ג'מצ'י.

גורן-קטש: שני קלעים אדירים, באמת אדירים, בקרב צמוד ומתוח עד הסוף, אבל ההתמחות של קטש בווינר-שוֹטס תעשה את ההבדל הקטן עד מאוד. 4:5.

איזה פיינל-פור קיבלנו, אה? ג'מצ'י, קטש, אמיר כץ ושילר. כל כלי - כלי. אף אחד אמנם לא מפחד מאף אחד, אבל במקביל איש מהם לא יודע את מי הוא מעדיף בחצי הגמר. המלכה-האם מתנדבת לבצע את ההגרלה. לאו דווקא הודות לעניין פתאומי שהיא מגלה בכדורסל, אלא בעיקר כדי לזרז את מהלך העניינים לכיוון סיום הטורניר.

השם הראשון שהיא מוציאה מהכובע: אבי שילר. יפה, מול מי? עוד ערבוב ועוד אחד ואת מי קיבלנו? את אמיר כץ! זאת אומרת שג'מצ'י מול קטש כבר בחצי! אנבילוויבאל.

חצי גמר

שילר-כץ: הרבה-הרבה זמן תימשך הדרמה הזו שתוכרע, בפוטו-פיניש, לזכותו של... כץ! האיש עדיין בלתי עציר ושילר נתקל סוף סוף במישהו שיכול לו. 4:5.

ג'מצ'י-קטש: וויי-וויי-וויי איזה משחק. רבים יאמרו, ובלא מעט צדק: הגמר האמיתי. אין טווחים, אין גבולות, אין אפס. קטש הוא אולי יותר קוּל, אבל ג'מצ'י הוא יותר ג'מצ'י. עוד 4:5 הכי קשה שאפשר, אבל גם דורון בגמר.

גמר

העייפות כבר תדבר חזק, אבל אין סיכוי שמי מהשניים יוותר על ההזדמנות להשיג את התואר הנכסף. צ'אקה מכאן, צ'אקה משם, שתי הידיות כבר מזמן פועלות על אוטומט, והסוף? 3:5 לדורון! סוף סוף נמצא הפיצוי הראוי וההולם לאיש שמעולם לא זכה בגביע אירופה לאלופות.

לסיכום: היה גדול. על מועד תחילת המיונים לטורניר השנה הבאה תבוא הודעה נפרדת.

shaharhermelin@gmail.com