עוד לפני הכל, אני רואה שהיורוליג המטומטמים האלה ממשיכים עם השיטה הסטטיסטית-נטו, שלפיה שחקני המחזור הם שני מפסידים: סקוני פן מאפס פילזן, ואקסל הרוול מריאל מדריד. שנו את זה כבר, נודניקים.

על מה באתי לדבר?

על ריאל – מכבי, שהרי שבת המלכה בפתח ותנומת הצהריים המסורתית של יום שישי – שיש לקוות שאכן תצא לפועל - מפתה אותי מאוד.

בקצרה הפעם (רק 850 מלה, כן?): זה היה אחד המשחקים המרתקים, המרגשים והמעניינים ביותר שנראו לאחרונה. אולי בזכות ההארכה, אולי בזכות השלשה הקריטית של יותם הלפרין (תוך כדי ניתור/דילוג מוזר וקשה לביצוע), אולי בגלל שהפעם הצד "שלנו" הוא זה שהיה עסוק במרדף ואפשר היה להעריך את הביצועים של מכבי ת"א ולא לבוז לה על אובדן ההפרש. בקיצור, נעים לפעמים להיות גם סתם חיובי לגמרי ולא רק ביקורתי.

אין בכלל ספק – וספק אין בכלל – שהרבה יותר כיף לנצח משחק אחרי פיגור גדול, מאשר סתם ככה להוביל משחק שלם ולנצח בחמש-שש הפרש. בסטרץ' הזה של צמצום ההפרש ועד המעבר ליתרון, פתאום אפשר להבין מה עובר לאנשים בראש.

מצד אחד, כמעט כל שלשה שמכבי זורקת נכנסת. מהצד השני, ריאל נלחצת ומאבדת את הראש, כי מתברר שהטוב ביותר שלה שהספיק ל-14 הפרש נמחק וההפרש הוא שוב רק שתי נקודות או אחת. ואז עולה השאלה: רגע, היינו כל כך טובים, עשינו דברים כל כך יפים, ואנחנו בשיוויון? ואללה, לא בטוח בכלל שנוכל לחזור על אותה יכולת ברבע הבא.

הספקות והפקפוק מתחילים לכרסם ובמקביל המנוולים האלה, שכבר דפקו לנו 19 הפרש בתל-אביב והוכיחו שהם מסוגלים להכאיב לנו, ממשיכים לקלוע כמו מטורפים. פתאום בלות'נטל, עוד אחת של מוריס, באטיסטה מקרוב ושתי שלשות של וויצ'יץ'.

שתי שלשות של וויצ'יץ'? מתי קרה כדבר הזה?

האם הסנטר המכובד הפעיל בעצם איזשהו מנגנון פנימי, מין קול קורא כזה, שגרם לו להצטיין בשני המשחקים נגד ריאל מדריד יותר מאשר בכל המשחקים האחרים העונה? יכול להיות שהוא מבין וקולט משהו עמום יותר או עמום פחות, לפיו זו העונה האחרונה שלו במכבי ת"א והחוזה לא יחודש?

אז הוא בא, משנה ראש, סוחב את עצמו, מתעלם מהקשיים הפיזיים ומצטיין דווקא נגד ריאל שכל כך רצתה אותו. אולי תרצה אותו שוב, לא? שהרי פפאדופולוס חלש, אז אולי עדיף וויצ'יץ' בלי ברכיים וגב. הוא, לפחות, יודע להתעלות כשצריך. מה שנקרא, עובד על החוזה לעונה הבאה בדיוק במקום הנכון.

המשחק הזה משנה את כל הסיפור, את כל ההערכות ופותח אופציה סבירה שלפיה ריאל מדריד לא תהיה בפיינל פור שיתקיים אצלה בבית. זו היסטריה ענקית עבור ריאל, אני מניח, שלפני המשחק הזה היתה צריכה ניצחון בנקודה כדי לסגור עניין ולהיות בהצלבה, עם סיכוי טוב לסיים ראשונה.

מכבי הראתה במשחק הזה עוצמות שלא כל כך ראינו ממנו העונה, על אף כל אותם ניצחונות חוץ שהושגו בתקופתו של מאמננו הלאומי. אולי במשחק נגד פילזן באיסטנבול, בעצם. גם שם זה היה משחק באווירת חירום, שבו הקבוצה חזרה מפיגור, התעלתה, עמדה בלחץ, עשתה פעולות נכונות ברגעים קריטיים וניצחה באולם קשה מאוד.

אלא שפילזן המשיכה להפסיד גם בהמשך והתבררה כקבוצה בינונית מאוד העונה, גם אם מאמנה הידוע הוא מאמננו הגולה. פה, נגד ריאל, זה היה משחק שיכול לקבוע שורה תחתונה של עונה שלמה. ומכבי ניצחה במשחק הזה. בהארכה, כמו נגד אריס בסלוניקי, היא שלטה. להגיע לשתי הארכות במשחקי חוץ ולנצח זה נאה כרפאל, לא משהו פשוט או מובן מאליו.

אני מוכרח לומר, למרות שאף אחד לא מכריח אותי, שדי נדהמתי מטרנס מוריס. אני יושב כאן כל שבוע ומרביץ שבחים וכבר התרגלתי לכל מעלותיו ונפלאותיו (כולל לטעויות שלו – לא שמתם לב שלפעמים כדור פשוט עף לו מהידיים והוא נוטה לאבד ריכוז פה ושם לרבע שנייה?), אבל יכולת נונשלאנטית כזו בקליעה מבחוץ לא ראיתי ממנו.

בחיי שלא.

אני עוד זוכר אותו זורק שלשות מיותרות עם מריו 'ביג תחת' אוסטין בגמר הפיינל פור בעונה שעברה, ועוזר למכבי ת"א לסגור הפרש אחרי שהמשחק כבר ישב בידיים של ירושלים. פתאום כל שלשה מחליקה. קלה, נוחה, צ'אקה בלי בעיות. לא יודע, השחקן הזה מדהים.

אתמול גם קרה נס. אחד המדרידאים דפק לו גג פתאום. השלישי בלבד שספג מתחילת העונה לעומת 30 שחילק לכל דורש.

איזה יחס מדהים הוא זה: 3-30 בגגל'ך. יא אולוהים של שחקן. ועכשיו הוא בא פתאום עם הקטע של 60% לשלוש בטופ 16, עם ארבע זריקות למשחק. מה זה, מה נהיה פה?

ו-37 דקות למשחק בטופ 16. מה זה?

ודאבל-דאבל רביעי בחמישה משחקים. מה זה?

ושיא עונה של 23 נקודות. מה זה?

אפילו עונשין הוא פתאום לא מחטיא בכלל.

לא יודע אם היה דבר כזה פעם במכבי ת"א, בחיי. שווה לבדוק את זה פעם. אולי אפילו אני אמצא זמן. באמת מסקרן. בן אדם שלא יורד מהמגרש.

מה זה? אני אגיד לכם מה זה: זה שחקן העונה, זה. שחקן העונה. מציאת העונה. הגניבה של העונה. אחד שנותן תפוקה של מיליון וחצי דולר ואפילו יותר מזה, בפחות מחצי מחיר.

ניצחון גדול, באמת, ותראו איך הוא הושג: עם 8 מ-30 של מוריס-וויצ'יץ'-באטיסטה, רחוק מאוד מאחוזי הקליעה הממוצעים שלהם. אם לא דריק שארפ והקליעות שלו מהקו בזו אחר זו, הסיפור נגמר אחרת. אליל הוא דריק מהקו, לא נכחיש זאת. ומה הוא לוחש שם לעצמו לפני הזריקה?

אני מאוד רוצה להמשיך ולהגג נואשות על פליפה רייס, אקסל "החייזר" הרוול, הראש בראש שהצמידו באטיסטה והרוול, האיזורית של מאמננו הלאומי, המשך הליך ההיפלטות של וונטיגו קאמינגס ועד כהנה וכשמה חומרים טעימים לבישול אייטמון.

אבל המיטה קורצת, הרעייה דוחקת, היום עוד עמוס בפעילויות ואני כבר שומע את משק כנפיה של שבת המלכה ממש מחוץ ללשכה, מנסה לחדור ללשכה הנשיאותית מבעד לחלון. אין זאת כי אם עלי להותיר כאן את כדורסלע-האתר לנוח קצת לנפשו. ולהיפרד לעת עתה.

סופ"ש נאה כרפאל לכל בני ישראל.