לא יצא לי לראות את כל גמר הגביע לנשים ביום רביעי האחרון. עומס בבית, כל מיני מחויבויות לכל מיני אנשים ודברים וכן הלאה וכן הלאה. אבל ראיתי מספיק בשביל להתרשם מהניצחון הקשה והיפה של רמלה על רמת השרון, ובעיקר להתפעל ולהצדיע לאינה גורביץ', האגדה והאשה, שבגיל 40 או משהו כזה היא עדיין ווינרית ענקית, ומה שהיא כבר שכחה עשרות שחקניות בליגה שלנו לא ילמדו לעולם.

הגיע הזמן - בין ליגת העל, היורוליג, ה-NBA ושאר העניינים הנדונים כאן על בסיס יומיומי - להתייחס טיפה גם לכדורסל הנשים, ולרגל המאורע במיוחד לאינה גורביץ'. באמת שהגיע הזמן, כי גורביץ' היא תופעת טבע. "משהו אקסטרה-אורדינר" היו אומרים על זה פעם חברי הקומדי סטור. לא מעט פעמים יצא לי לשפוט במשחקי קבוצותיה, כך שהתאפשר לי לראות מקרוב איך, מה, למה וכמה היא עושה את מה שהיא עושה כל כך טוב וכל כך הרבה שנים.

היא מעולם לא היתה הזריזה והמהירה בשחקניות שראיתם. רחוק מזה. חלק גדול מהתנועות שלה, במיוחד החדירות לסל, נראות לפעמים ממש כמו בהילוך איטי. גם הזריקה שלה היא לא בדיוק מה שמלמדים ילדות וילדים בתחילת דרכם בענף, אלא דומה הרבה יותר להדיפת כדור ברזל. אבל עובדה שהיא עדיין קולעת, כמו שתמיד קלעה, באחוזים טובים מאוד מהשדה ומהקו, ועוד יותר עובדה שאין לה הרבה מדי מתחרות בחוכמת המשחק, ביכולת לקרוא כמה מהלכים קדימה, בעבודה בהגנה ובעיקר בלב ובווינריות. פשוט ענקית.
ברכות לה, לאלי רבי ולכל הרמלאיות.

מעניין. זו כבר הפעם השנייה תוך פחות מחודש שאחד הטריגרים המרכזיים לאייטם המופיע במדור הוא הגיל של גיבוריו. לפני מספר שבועות היו אלה זקני הליגה הלאומית, ועכשיו אינה גורביץ'. כנראה שככה זה כשאתה עצמך מגיע לגיל מסוים, ומגלה שהולכים ומתרבים המקומות והענפים בהם אתה מוגדר במקרה הטוב "מבוגר", ובמקרה הפחות טוב "זקן".

אבל מעבר לברכות המגיעות לה על היכולת שלה בכלל ועל התצוגה שנתנה בגמר הגביע בפרט, חשבתי על אינה גורביץ' ועל שאר הכדורסלניות והכדורסלנים הוותיקים כשצפיתי בקטעים מהסרט "The Oldest Basketball Team In The World", ששודר בערוץ yes דוקו תחת השם "הכדורסל של סבתא" ובטח ישודר מתישהו גם בערוצים אחרים. נסו לאתר את אחד השידורים החוזרים, כי ממש לא כדאי לכם להחמיץ.

במסגרת הסרט (50 דקות) עוקבת הבמאית שרון מקגוואן אחרי ה"Retreads", קבוצת כדורסל נשים המתכוננת לאליפות העולם לסניורים בקלגארי, קנדה. 72 (ובמלים: שבעים ושתיים) הוא הגיל המ-מ-ו-צ-ע של השחקניות בקבוצה, שהצעירה בחברותיה כבר חצתה מזמן את קו ה-65, ושהיא ושאר השחקניות עשו את צעדיהן הראשונים על מגרשי הכדורסל כבר באמצע שנות ה-40' של המאה שעברה.

לא כאן המקום לתאר את כל מה שעובר על הקבוצה במהלך ההתארגנות, האימונים והאליפות עצמה.

נסתפק בציון כמה מהנקודות העיקריות: ראשית, הלוואי על הרבה שחקניות בליגת העל שלנו כאלה אהבה טהורה למשחק הכדורסל, כישרון, כישורים, מחויבות והשקעה כמו שמפגינות בנות ה"Retreads". שנית, באליפות עצמה הן מגלות שמאחר שאין להן אף מתחרה בקבוצת הגיל שלהן - נגזר עליהן להתמודד מול נשים הצעירות מהן ב-25-20 שנה.

איך הן עמדו בזה? האם הצליחו להתגבר על כל המכשולים ולעשות את כל הדרך לזהב? לא נחשוף ולא נגלה. תיאלצו לצפות ולראות בעצמכם, וכאמור בהחלט שווה לכם לעשות כל מאמץ (מידע נוסף וטיזר ניתן למצוא גם באתר הרשמי של הסרט), כי כדורסל הוא הרבה דברים, אבל לעניות דעתי הלא קובעת - הוא קודם כל זה.

לפי מה שהבנתי, הקבוצה הזו עדיין פעילה ומתכוונת לפעול עוד שנים רבות. וזה מצוין, כי זה אומר שיש לנו עוד משהו כמו 25 שנה ליהנות מאינה גורביץ', מי שמבחינתן היא כיום רק בחיתוליה. הרווח כולו שלנו.

shaharhermelin@gmail.com