כפי שניתן היה לשער ולצפות, זכייתו הדרמטית והמרגשת של דורון ג'מצ'י באליפות ישראל לסניורים ב"חיובים", עליה דווח באופן בלעדי ובלבדי ממש כאן, עוררה הדים וגלים רבים. כמה וכמה קוראים אף פנו לאלתר למדור, והציעו להרחיב את המפעל אל מרחבי היבשת.

ובכן, חברים יקרים, התפרצתם לדלת פתוחה. לכולנו היה ברור שהטורניר הייחודי והראשון מסוגו שנערך בארץ מוביל רק בכיוון אחד: מדינות אירופה כולן התאחדן בברכותיהן לג'מצ'י, ובאותה נשימה הזמינו אותו להעמיד את ידיתו למבחן גם מחוץ לגבולות ישראל ומול מיטב אנשיהן - תותחי אירופה לדורותיהם. האם יסכים האיש לאתגר קליעה נוסף, והפעם במישור הבינלאומי? כאילו, דה? האם בהפועל ירושלים מפשלים בבחירת הזרים?

לאחר שניתנה תשובתו החיובית העקרונית של המלך דורון הראשון, התבקש המדור, כבעל ניסיון וותק בארגון התחרות המקומית, לעמוד בראש הוועדה המארגנת של הטורניר האירופי. אחרי משא ומתן קצר אך תקיף, שבמרכזו עמדה ואף התקבלה דרישתנו להיות בעלי הדעה והקובעים היחידים בכל האמור לתקנון - נסללה הדרך לקיום אתגר הקליעה הגדול בתולדות היבשת.

שלושה ימים תמימים ישבנו על המדוכה, כתבנו ומחקנו, שינינו ושוב מחקנו, עד שנסגרו כל הפרטים ויצאה בת קול (אוקיי, אי-מייל, אבל תודו ש"בת קול" נשמע מרשים הרבה יותר) אל כל מדינות אירופה, והפיצה ברבים את התקנון הנוקשה של התחרות, שאחד בלתו ואין לסטות ממנו ולו כזרת ללא אישור מפורש בשלושה העתקים מיו"ר הוועדה המארגנת. הנה הוא לפניכם, בתמצית ובתכלית הקיצור.

כלל מספר אחת: על בסיס העיקרון שהוביל את התחרות כאן בארץ, ההשתתפות מותרת אך ורק לאזרחי המדינות ולתושביהן, ולא לזרים ובוסמנים, שחלפו בהן לאורך השנים רק כדי להמשיך הלאה בחייהם. מברזל יצוק עשוי כלל זה, ומהווה בסיס לתחרות כולה.

שתיים: שוב, אין ברירה אלא להגביל את ההשתתפות לשחקנים בהם זכה המדור לחזות במו עיניו. לא יעזרו תירוצים והצטדקויות בנוסח "אבל מה אני יכול לעשות שבתקופה שאני לא החטאתי כדור עוד לא היתה טלוויזיה במדינה המזורגגת שלכם?". זו המציאות ומי שלא מתאים לו - יאללה קישטה.

שלוש: מובן וברור כי רק שחקני עבר רשאים להגיש מועמדות, אולם על מנת שלא יהיו ספקות וטענות, מבהירה הוועדה כי התחרות מוגבלת לשחקנים חיים בלבד. התמרמרות עזה נרשמה אמנם בקרב אלילים כמו דראז'ן פטרוביץ' ומירזה דליבאשיץ', אולם גם כאן אכזר ונוקשה הוא התקנון.

ארבע: מדינות שהיו פעם חלק מנבחרות מאוחדות (ברית המועצות, יוגוסלביה, צ'כוסלובקיה) רשאיות, מוזמנות ואף נדרשות לשלוח נציגים כמדינות גאות ועצמאיות.

חמש: הפורמט יישאר כשהיה שמינית-רבע-חצי-גמר. אם יירשמו יותר מ-16 משתתפים, תיערך ביניהם הגרלה כדי לקבוע מי ייאלץ להתמודד בסיבוב מוקדם על מנת להיכנס לטורניר הראשי. הגרלות הסיבובים בטורניר עצמו, מיותר לציין, הן עיוורות לחלוטין, כמתבקש וכראוי.

שש: מאחר שגם ככה אין למדור עודף זמן וכוח, באחריות כל מדינה לקבוע את נציגה לתחרות בדרך שנראית לה: טורניר פנימי, הגרלה, משאל מומחים, הכל הולך. נא להודיע לוועדה על זהות הנציג וזהו. אנחנו נדאג לשאר, תודה.

מיד לאחר שנסגרו כל הפרטים והתקנון נכתב, שוכפל והופץ - הוקם חדר המצב של הטורניר, הוזמנו חדרי מלון, תואם אולם ("זיסמן", כמובן. סלים קליטים אנחנו מחפשים, לא לוחות פלדה וחישוקי אבן סטייל "מטרווסט" ברעננה) והחלה הספירה לאחור לקראת הגעתם של השגרירים. בינינו לבין עצמנו ניסינו להישאר נאמנים להצהרתנו כי לא נהיה מעורבים בכל דרך שהיא בתהליך הבחירה, אולם בה בעת ניסינו לנחש מי בכל זאת יגיע. אילו מדינות ייקחו את הטורניר ברצינות הראויה לו, וישלחו תותח-על אמיתי, ומי ייתקל באדישות ובאטימות וייאלץ להסתפק בברירת מחדל כזו או אחרת.

היום המיוחל הגיע. לבושים בבגדי חג, כאשר לצדנו דורון ג'מצ'י הנרגש (האם זיהינו אצלו גם קורטוב של פיק ברכיים וחשש מפישול מול הקהל הביתי?), חיכינו בשדה התעופה. בזו אחר זו נחתו הטיסות, ובזה אחר זה הגיחו המתמודדים ממעמקי בית הנתיבות.

ראשונה נצפתה דמותו התמירה והקשוחה של אנטונלו ריבה האיטלקי.

אחריו הופיע יורי זדובץ' איש סלובניה.

טורקיה שלחה את הארון ארדנאי (איפה וולקן איידין, איפה?).

מספרד עלה ובא חואן אנטוניו סן אפיפניו.

דטלף שרמפף, הוא ולא אחר, יצא תוך שהוא מנופף בגאווה בדגל גרמניה.

קרלוס לישבואה (כאילו שחשבנו אחרת) הגיע מפורטוגל.

קייס אקרבום ההולנדי פיגר רק מעט אחריו.

ליטא סמכה על רימאס קורטינאייטיס שיביא לאמא גביע.

צרפת כולה התייצבה מאחורי אנטואן ריגודו.

זדרבקו ראדולוביץ' בא מקרואטיה (טוני קוקוץ' הבריז, כרגיל).

פניוטיס ינאקיס ייצג את יוון (ניקי גאליס בטח החרים וכל השאר פחדו. מינאקיס, לא מהאתגר, כן?).

פטאר נאומוסקי המופלא הגיע ממקדוניה.

ולרי טיכוננקו הצליח, כפי שדווחנו, לגבור בטורניר מוקדם על סרגיי בלוב וסרגיי טראקאנוב וזכה בתפקיד הנחשק של נציג רוסיה.

אלכסנדר דג'ורג'ביץ' נשבע להביא את הפרס הגדול לסרביה.

עד כאן ספרנו 15 משתתפים, כולל ג'מצ'י. טלפון מהיר לחדר המצב הבהיר כי שלושה מועמדים פוטנציאליים - ואלדיס ולטרס (לטביה), דריוש זליג (פולין) וקמיל בראבנץ (צ'כיה) - ביטלו ברגע האחרון. סססס-אמ-אמ-אמ'שלהם, שפנים.

לרגע קט בלבד חשבנו למהר ולהזעיק את הסגן הישראלי, אמיר כץ, כממלא מקום שישלים 16, אולם לא היה בכך שום צורך. דלתות אולם מקבלי הפנים נפערו לרווחה, ובפתח הופיע נציג בוסניה, שסקר בעין בוחנת את היריבים ונהנה מאוד לראותם מחווירים כסיד כשהבינו איזו צרה נפלה עליהם. דראז'ן דליפאגיץ' הגדול הגיע. אפשר לצאת לדרך.

למחרת, אחרי מנוחה והתאוששות במלון, התכנסנו באחד האולמות המפוארים לטקס הגרלת המשחקים. בשיחות פנימיות הודו רוב המתחרים כי אין להם מושג מול מי כדאי ומול מי לא כדאי להם להיות מוגרלים. "Choose your poison" הגדיר זאת שרמפף, שזוכר עדיין משהו משנותיו הארוכות ב-NBA. כל צירוף הוא קטלני, כל יריב יכול להעיף אותך תוך שנייה.

בזה אחר זה נשלפו הכדורים מקערת הזכוכית ויצרו את לוח המשחקים הבא: ריגודו-אקרבום, דליפאגיץ'-ראדולוביץ', ג'מצ'י-ארדנאי, נאומוסקי-טיכוננקו, לישבואה-שרמפף, סן אפיפניו-ינאקיס, ריבה-קורטינאייטיס, זדובץ'-דג'ורג'ביץ'. שנאמר: וויי-וויי-וויי-וויי-וויי-וויי-וויי. איזה משחקים. יאללה, שיתחילו כבר.

שמינית גמר

ריגודו-אקרבום: ההולנדי כבר ממש לא מה שהיה פעם. ריגודו דווקא בסדר גמור. 2:5 מהיר למדי.

דליפאגיץ'-ראדולוביץ': האליל הבוסני בא גם לעבודה וגם לעבוד. הקרואטי עשה במכנסיים, משל הוא רואה שוב מול עיניו את גיא גודס ביד אליהו. 1:5 קליל לדליפאגיץ'. נקסט.

ג'מצ'י-ארדנאי: הצחקתם את דורון. זה יריב, זה? 0:5 עוד לפני שהטורקי מבין מה ולמה נחת עליו.

נאומוסקי-טיכוננקו: הרוסי התאמץ, באמת שהתאמץ, אבל ליותר מהפסד של 5:3 לא הגיע. נאומוסקי בשלב הבא.

לישבואה-שרמפף: הגרמני עלה שאנן ובראש מורם, רק כדי לרדת בהלם ועם הפנים מתחת לפרקט. 2:5 מדהים לפורטוגלי חסר הטווח.

סן אפיפניו-ינאקיס: אפּי אף פעם לא החזיק יותר מדי מהצ'יף היווני, ובמקרה הזה בצדק. 3:5 וגם ינאקיס בחוץ.

ריבה-קורטינאייטיס: המשחק הראשון בטורניר שהולך צמוד עד הסוף, והשקט הנפשי של הליטאי מכריע בפוטו-פיניש. 4:5.

זדובץ'-דג'ורג'ביץ': הסלובני תמיד היה אליל, אבל יריב אמיתי לדג'ורג'ביץ' הוא לא. 2:5 לסרבי והנה הושלמה רשימת העולים לרבע הגמר.

שוב נפגשנו בערב באולם הכנסים, ועצרנו את נשימתנו עד שנחשפה במלואה תמונת המשחקים: קורטינאייטיס-ריגודו, סן אפיפניו-דג'ורג'ביץ', דליפאגיץ'-נאומוסקי, ג'מצ'י-לישבואה.

רבע גמר

קורטינאייטיס-ריגודו: ציפינו ל-4:5 לכאן או לכאן, אבל כגודל הציפיות כך גודל האכזבה. ריגודו תפס את אחד מאותם ימים נוראים שלו בהם, כמאמר הפתגם, הוא לא יפגע באוקיינוס גם אם יפול מהסירה. קורטינאייטיס לא לוקח שבויים במצבים שכאלה. 1:5 מפתיע ואף מדהים.

סן אפיפניו-דג'ורג'ביץ': קרב-קרב בין שני גאנרים-גאנרים. לכל קונטרה יש רה-קונטרה ועל כל זיג בא זג. כשהכל נגמר הדגל הספרדי עדיין מתנוסס בגאון. 4:5 לסן אפיפניו וגם דג'ורג'ביץ' נשלח לארוז.

דליפאגיץ'-נאומוסקי: עוד קרב ענקים שנגמר על חוט השערה. שני צלפי-על, שניים שאוהבים את הכדור ביד דווקא במאני-טיים ובשיא הלחץ. לא היכולת, לא קור הרוח ולא שום דבר אחר הפריד ביניהם, רק החטאה אחת קטנה ומקרית ברגע הלא נכון מצדו של נאומוסקי. 4:5 דליפאגיץ'.

ג'מצ'י-לישבואה: הפורטוגלי מנסה למשוך את ההתמודדות לכיוון השמונה מטרים ומעלה מהסל. מצא לו עם מי להתעסק. ג'מצ'י לא ממצמץ אפילו. לישבואה, ולא בפעם הראשונה בקריירה, נשבר ומרים ידיים מהר מהצפוי. 2:5 וגם דורון בפיינל-פור.

בשלב הזה כבר באמת אין יריבים מועדפים יותר או פחות, ולכן איש לא מפגין התרגשות כאשר הכדורים מבשרים על הצמדים הבאים: ג'מצ'י-סן אפיפניו וקורטינאייטיס-דליפאגיץ'.

חצי גמר

ג'מצ'י-סן אפיפניו: האדרנלין של דורון מגיע לשיא, גם בעידוד הקהל הביתי, בעוד אפּי הולך ומתעייף. במאמץ עליון הוא נשאר בתמונה עד שוויון שלוש, אבל לא יותר. 3:5 ג'מצ'י.

קורטינאייטיס-דליפאגיץ': הליטאי בנה על כך שהוא יותר צעיר. דליפאגיץ' בנה על כך שהוא הרבה יותר דליפאגיץ'. איכות הבנייה בבוסניה כנראה קצת טובה יותר במצבים שכאלה. 3:5 גם לדראזן הבלתי נגמר, והכל מוכן לעימות המכריע.

גמר

בדיוק בהתאם לציפיות, הקיזו השניים במשך שעה ארוכה זה את ידיתו של זה, עד שהטווח העדיף של ג'מצ'י הכריע. בקושי, אבל הכריע. 4:5 סופר-דרמטי, שנתן את האות לחגיגות הגדולות על הפרקט וביציעים.

"מאז ומעולם חלמתי על ניצחון שכזה - מול הטובים שבטובים - ותמיד האמנתי שהוא יגיע", אמר דורון המאושר למצלמות ולמיקרופונים, "ידעתי שיש לי הרבה מה למכור מול כל מי שזה לא יהיה. תביאו את מי שאתם רוצים, מתי שאתם רוצים, ואני אהיה שם - מוכן לכל אתגר ומשוכנע לחלוטין ביכולתי לנצח".

"דיס איז ורי אינטרסטינג, מיסטר ג'מצ'י, האו אבאוט רייט נאו?", נשמע קול רגוע ובוטח ממש מאחורי המלך. ג'מצ'י המופתע הסתובב לראות מי מעז לקרוא עליו תגר, ועוד מיד לאחר שהשלים זכייה כל כך יוקרתית ואף מרשימה.

מולו ניצב אוסקר שמידט.

shaharhermelin@gmail.com