בשבוע בו חוגג הנשיא 40 שנה להולדתו, משל היה רבי-עקיבא-איש-צנוע לפחות, מן הראוי לצרף לחיל התותחנים אדם בן גילו. אדם שידע כמה וכמה (וכמה) צליפות מדויקות וסווישים מרשימים לאורך השנים, אם כי התחושה היא שמעולם לא זכה כאן לכבוד המגיע לו על אף שסוג של אליל היה.

וישנן גם השערות מדוע ולמה. ובכן כי כן, זאת עליכם לדעת: בראייה רבת שנים לאחור אין ספק וספק אין, כי נשיא הסיפרה הוא אחד מאלה שהרבו להפיץ את סיפורי הכדורסל האירופי בארץ הקודש לאורך, בואו נאמר, עשרים השנים האחרונות.

וכמי שהציג עצמו והצהיר על עצמו וגם הכריז במכס כי הוא אוהד אפס פילזן, באיזשהו מקום ניטעה טינה מסוימת כלפי היריבה הגדולה אולקר. עד היום, בכתבים מסוימים, צפות תחושות הנשיא כלפי המועדון ההוא, אולקר. מלים כמו מרגיזים, מנוולים, אפסים, גרועים, מעצבנים ודומות להם נטפו לא מעט מעטו מלא הארס של הנשיא בכל פעם שעלה לדיון השם אולקר.

ואם זה המצב (זהו המצב, מה זאת אומרת 'אם'?), לא פלא שהארון ארדנאי לא מקבל את הכבוד המגיע לו בכדורסלע-האתר בפרט, ובתקשורת הישראלית בכלל.

ארדנאי, אותו גארד זך-ידית ובעל בלורית צהבהבה בגוון נוצות אפרוח, המכסה על קרחת מתפתחת, הוא החבר החדש בחיל התותחנים של כדורסלע. יש בחיל כבר עכשיו תותחנים גדולים ממנו ועוד יהיו, אבל בגילנו המאוחר צריך לדעת גם לשכוח ולסלוח. ארדנאי היה אמנם מגדולי אויבינו אי-אז בימים, אבל היום הוא מנהל נבחרת טורקיה והיות שחובבי כדורסל טורקי הננו כאן, בכדורסלע-האתר, נמחק הכל ונצרף אותו כסוג של בק-אפ שוטינג גארד לכל מקרה. שיהיה. אף פעם לא יזיק.

מתוך קריירה של 21 שנים, תשע הוא עשה באולקר. היה שלוש פעמים מלך הסלים של הליגה, לקח המון תארים וכולם בטורקיה, כי אף פעם לא שיחק מחוצה לה. טורקי גאה הינו, תכול עיניים, דובר אנגלית ראויה, בן לאב שהיה שחקן נבחרת טורקיה ונשוי לשחקנית פנרבחצ'ה לשעבר.

פרש כבר מזמן, אבל חזר לאחרונה לשחק בליגה השנייה עם ITU, הקבוצה בה החל את הקריירה שלו. ברם אולם ואף על פי כן, מינוס אחד רציני יש לו: איש חביב זה מעולם לא שיחק בקבוצתנו האהודה אפס פילזן ובדרך כלל עמד בדרכה לתארים שונים. לא אהבנו זאת אז, לא אוהבים זאת היום, ובכל זאת – בני 40 אנחנו. גם הנשיא וגם ארדנאי. זמן להתגבר ולהביט אל העתיד בעיניים פקוחות.

זוכר הנשיא את הימים בהם ישב ביציעי אבדי איפקצ'י וחזה בנבחרת טורקית גאה ולוחמת, בה היה לארדנאי חלק משני אמנם, רצה חזק עד לגמר אליפות אירופה 2001 ומפסידה בגמר לסרביה של פשיץ', בודירוגה, גורוביץ' וסטויאקוביץ'. הטורקים התבססו על אוקור, טורקוגלו (טורקאולו ליודעי דבר), טורצ'אן וכל מיני כאלה, אבל רק כשהופיע על המגרש ארדנאי ובלוריתו הצהבהבה נוסף חן למשחק. שהרי במקום איברהים קוטלואי המאוס והמטווח מכל מצב, הנבחרת קיבלה את ארדנאי נעים ההליכות והמטווח מכל מצב. היה בו משהו שפוי יותר לעומת איברהים ששיערו משוח בג'ל תמידית. טוב, להארון-שלנו אין כל כך על מה למרוח. לא היה אז, ובטח שאין היום.

כך או אחרת, אחרת או כך, צלף נדיר זה מצטרף היום לחיל. הוא הטורקי הראשון שבחרנו, בעיקר כי אין מצב שקוטלואי או טורצ'אן יצטרפו, ולגבי טורקוגלו הדעות חלוקות. אוקור? הוא מזמן כבר סוג של NBA-טייפ. לא רוצים אותו. פה מדובר בכדורסל ישראלי ואירופי. ואין שורשי יותר מארדנאי כדי לייצג את הכדורסל הטורקי בחיל התותחנים. נודה לו על הסכמתו להצטרף אלינו ומפעם לפעם נבקשו לעלות מהספסל ולהרביץ עוד צ'אקה לשלוש שתקפיד לשמור על מרחק בינינו לבין היריב המאיים לנגוס בפער.