אכן כי כן, עוף מוזר היה האריסון. קצת מכאן וקצת מכאן. מצד אחד חבר של כבוד בלהקת החיפושיות האלילית (נבחר על ידי מגזין ה"רולינג סטון" במקום ה-21 ברשימת הגיטריסטים של כל הזמנים. נאה ואף מכובד), ומצד שני, נראה כי, אפעס נעלם-משהו הבחור בתקופת הביטלס ואף לא-מי-יודע-מה הוערך על ידי חבריו ללהקה, ולעומת זאת כשפצח בקריירת הסולו שלו זכה לכבוד ואף ליקר.

כך או אחרת, אחרת או כך, אליל היה. עוד בהיותו נער עול ימים בליברפול נהג להפליא בנגינה על הקרש בעל ששת החוטים, יחד עם שני חבובים צעירים בשם פול מקרטני וג'ון לנון. מכאן לשם התגלגלו העניינים ולאחר מספר שנים הקימו החברים את הביטלס (גם רינגו סטאר היה שם, בל נשכח זאת).

בתקופת הביטלס ישב, ניגן והבליח פה ושם עם להיטים חסרי תקדים במיוחד כמו Something ו- Here Comes the Sun הפלאיים.

עניינים אישיים רבים היו שם, בין חברי הלהקה ונשותיהם, לא נכחיש אף לא נכחד ובעיקר לא נעסוק בכך. במקרה זה יש להסתפק במילותיו האגדיות של שייקה לוי האגדי בעצמו: "אצלכם שם בבוהמה, בלאגן בלאגן".

לאחר פירוק הלהקה הפציע האליל בקריירת סולו מכובדת לא פחות, עם אלבומים מצליחים כמו Living in the Material World וגם Cloud Nine כדרך משל, אבל יותר מכל משעשע הסיפור סביב הלהיט My Sweet Lord: האריסון נתבע על הפרת זכויות יוצרים בשיר הזה, והמשפט נגדו התנהל במשך שנים, עד אשר רכש מנהלו של האריסון את החברה התובעת ובכך הפך בעצם לבעלים של הזכויות של השיר.

ולא נוכל, פשוט לא נוכל, להיפרד ממנו בלי לינק ל-while my guitar gently weeps המרשים במיוחד.

בשנת 2001 נפטר האליל ממחלת הסרטן, ונטש אותנו לטובת עולם שכולו אקורדים.