ימים מעניינים ביותר, אך עם זאת עמוסים ומורכבים, עוברים על כוחותיי. עבודה חדשה, עתירת פגישות, סיורים ברחבי הארץ וכיוצא בהללו, תובעת חלק גדול מאוד מזמני, ובין כל המטלות ושעות הלימוד וההכרות, לצד החובות הנעימים אך הבלתי נגמרים עם המלכה-האם והנסיכות - נותר בינתיים זמן מועט מדי לכדורסל בכלל ולכדורסלע בפרט. אולם לא אנשי קיטורים והתבכיינויות אנחנו, ואי לכך ובהתאם לזאת נסתדר עם מה שיש ומתי שיש.

צפיתי אתמול בעניין רב במונולוג של דן שמיר בנושא סמי בכר. עקרונית, ולמעט מקרים נדירים, אני לא אוהב שמאמנים או שחקנים תולים את האשם באנשי המשרוקית. גם זעקות החמס של אנשי מכבי תל אביב נגד השופטים לאחר המשחק מול בני השרון היו ממש לא במקום. נכון שעל פי מה שראינו בטלוויזיה, העבירה שנשרקה נגד עמרי כספי 17 שניות לסיום היתה גבולית במקרה הטוב, אבל מכאן ועד להגיד שזה מה שגרם להפסד?

אני כבר לא מדבר על כך שאולי השופט ראה טוב יותר ממקומו על הפרקט, אבל גם אם לא והיתה כאן שריקה מוטעית, וגם אם היו אי אילו כאלה לאורך כל המשחק - האם השופטים החטיאו ליי-אפים כאילו אין מחר? האם השופטים איבדו את הכדור בהפרת החצי המפגרת ביותר שנראתה כאן מזה שנים? האם השופטים היו אלה שהחטיאו זריקת עונשין שיכלה לשלוח את המשחק להארכה? מכבי קיבלה יותר מהזדמנות אחת לנצח את המשחק ככה או ככה או אפילו ככה, אז שלא יבלבלו את המוח. לא הם ולא אלה שמתבכיינים אחרי משחקים אחרים, כולל גמר הפלייאוף האחרון (פאולים של טפירו או לא פאולים של טפירו, מי היה צריך לסגור את ג'יימי ארנולד בריבאונד הגורלי, השופטים?).

לפני לא מעט שנים, באחד מתפקידיו הראשונים כמאמן, אם לא הראשון שבהם, הדריך דייויד בלאט את קבוצת הנוער של הפועל גליל עליון. באותה עונה, שימשתי כאחד השופטים במשחק בו התארחה הקבוצה אצל הפועל עמק יזרעאל. המשחק היה צמוד לכל אורכו, והסתיים בניצחון של עמק יזרעאל בהפרש של שתי נקודות, אחרי שחמש שניות לסיום המשחק שרקתי לעבירה (ברורה כשמש, לעניות דעתי הקובעת במקרה זה), שהובילה לשתי זריקות עונשין מוצלחות ולניצחון המקומיים.

בתום המשחק, ניגש דייויד לעודד את שחקניו, שמטבע הדברים היו מבואסים למדי. אחד מהם, שלא שם לב שאני ניצב ממש לידו, ואולי דווקא כן שם לב ולכן בחר לנהוג כך, סינן כלפי בלאט בכעס: "רק בגלל השופטים האלה הפסדנו!". "אתה טועה", באה תשובתו המיידית של המאמן, "רק אנחנו אשמים. למה? כי במו ידינו הבאנו את עצמנו למצב ששריקה אחת קבעה את גורל המשחק. אם היינו משחקים כמו בני אדם, התוצאה בשלב הזה היתה 10 הפרש לפחות לטובתנו, ואז הפאול הזה לא היה משנה כלום". נו, אני שואל אתכם: מלך או לא מלך האיש?

חזרה לדן שמיר ולסמי בכר, ודווקא אחרי כל מה שכתבתי כאן למעלה, אני בא וטוען: האיש, כלומר דן שמיר, צודק ועוד איך צודק. לא בכל מה שהוא אמר, אבל ודאי שבקטע שהתייחס לכך שלא ייתכן שאחרי שבמשך 20 מחזורים סמי בכר לא שופט את ירושלים, פתאום הוא כן.

הפסקה מתודית לצורך הגילוי הנאות ההכרחי: אני מכיר אישית את סמי בכר מזה לא מעט שנים, כולל שיפוט משותף בכמה וכמה וכמה משחקים. זכותו של כל אחד מכם לחשוב עליו מה שהוא רוצה, לטעמי הוא שופט מצוין, ששורק מה שהוא רואה ולא שורק אם הוא לא בטוח שיש סיבה לשרוק. טייק איט אור ליב איט.

במקרה הספציפי של הפועל ירושלים, הועמד בכר במצב בלתי אפשרי. לו היו האחראים על כך, שמיהרו לתמוך בו ולהתייצב מאחוריו לאחר גמר הפלייאוף, משבצים אותו מיד מפתיחת העונה למשחקיה של ירושלים, היתה בכך אמירה חד משמעית שלדעתם ביצע בכר את עבודתו כראוי, וכל שעליו לעשות הוא להמשיך ולבצעה מבלי קשר לזהות הקבוצות המשחקות.

ברגע שהוחלט על ניתוק היחסים הזמני בינו לבין אנשי מלחה, כבר מדובר באמירה שונה לחלוטין. משהו בסגנון: "תשמע סמי, יכול להיות שאתה אחלה שופט שבעולם, אבל אחרי המשחק האחרון - וגם היה העניין ההוא עם יורם חרוש והפסקת המשחק ההוא במלחה ואולי עוד כמה מקרים - אולי כדאי שתקחו פסק זמן אחד מהשני, אה?". אז עבר מחזור אחד, שניים, חמישה, עשרה, תשעה עשר בלי שבכר ישפוט את ירושלים. פתאום עכשיו כן? איך אמר דן שמיר (פחות או יותר ואל תתפסו אותי במלה, כן?): "אם מישהו באיגוד השופטים חשב במשך 19 מחזורים שיש בעיה עם זה שבכר ישפוט אותנו - ככה פתאום נעלמה לה הבעיה? ואם אין ולא היתה בעיה - מדוע הוא לא שפט אותנו עד היום?". צודק לגמרי. לא יכולתי להגדיר זאת טוב יותר.

מה שקורה הוא שבכר מוצב ב"לוּז-לוּז סיטיואיישן". ישרוק נגד ירושלים - יגידו שהוא טעון נגדם מימים ימימה. ישרוק לטובת ירושלים יגידו שהוא לא רוצה שיגידו שהוא טעון נגדם מימים ימימה, אז הוא עושה הפוך על הפוך וכן הלאה וכן הלאה. טוב הוא כבר לא יכול לצאת מזה.

שיהיה ברור, ירושלים לא הפסידה לגלבוע/עפולה בגלל סמי בכר (כולל הטכנית לדן שמיר בתחילת המשחק), או בגלל מי מהשופטים האחרים. כמה חבל מבחינת איגוד השופטים שמה שזוכרים מהעניין הזה הוא הפתגם על הפיקח - שיודע לצאת מהצרות שהחכם לא היה נכנס אליהן בכלל.