בשני דברים אני מודה היום הזה: אחד, אלאן דיגבה אף פעם לא התחבב עלי במיוחד ובאופן מוזר ומפתיע אף פעם גם לא חיבבתי אותו. השני, הרמזים שפוזרו כאן באמצע השבוע עזרו לעוד כמה וכמה מכם להגיע אל הפיתרון. זה אלאן דיגבה. אמרתי כבר.
האיש הוא בחירת דראפט אי-שם בסוף העשור הקודם, מאוחר ועמוק בתוך הסיבוב השני (אטלנטה 1997, לא זוכר איזה מספר אבל ממש בסוף). לא הגיע ל-NBA, לא הגיע.
צרפתי שהיה חלק מחבורת שחקנים שחורים ואתלטיים שאיישו את נבחרת צרפת בסוף התשעים, תחילת העשור הנוכחי. הוא, טאריק עבדול ווהאד, מוסטפה סונקו, סטפן ריזאשה. כאלה. יכול להיות שגם ג'ים בילבה היה שם עדיין, לא זמן טוב לבדוק עכשיו. שהרי גם שבת המלכה בפתח, וגם חתן יום ההולדת ה-40 מדבר אתכם פה. יש כמה דברים יותר חשובים מאשר לבדוק אם בילבה שיחק או לא שיחק בנבחרת בתחילת האלפיים. לדעתי שיחק, נאלץ לחיות עם זה כעובדה בסימן שאלה.
שנים שאף אחד לא ידע איך קוראים לו בדיוק, ואם בסוף שם המשפחה יש ה' או יש ו', ואם על –הג' יש שווא או סגול. עד שיום אחד התעצבן נשיא הסיפרה חובב הדיוק, בדק לעומק והוציא מסקנה תחת ידיו: דיגבה הינו – שווא על הגימל, ב עם סגול, והא בסוף.
הא לכם.
האיש יהיה בן 33 בנובמבר וזה מרגיש יחסית צעיר מדי. כאילו בשלב הזה דיגבה כבר אמור היה להיות בן 40 או משהו. אבל לא, הוא פשוט התפרסם צעיר מאוד והשם שלו מרחף בחלל האוויר כבר הרבה זמן.
והיות שהיה שחקן לא רע בכלל, סופר-אתלטי, מהיר, מנתר לשמיים וגם וירטואוז לא קטן, היו מספיק קבוצות ידועות שנתנו לו במה. הקטע היה, שלהבדיל מרוב החברים שלו ליכולות העל האתלטיות, לדיגבה גם היתה קליעה שהבליחה פה ושם, באה והלכה, הלכה ובאה, מה שנתן אמונה לסקאוטים ותקווה לקבוצות שהחתימו אותו, שאולי מדובר פה בחבילה השלמה.
עד כמה שאני יודע וזוכר, זה אף פעם לא בא ביציבות. מעטים מאוד, יחסית, היו ערבי הקליעה הגדולים של דיגבה מבחוץ.
איך נפל והגיע עד אליקנטה מהליגה השנייה בספרד, שם הוא נמצא היום? רק האל הטוב יודע, או להבדיל השדים באשר הם. לא עקבתי אחריו בשנים האחרונות, אבל אני זוכר אותו מאכזב למדי בקבוצות די גדולות. אולי עבר פציעות? אולי הקפיצים ברגליים נשחקו? אולי לאנשים נמאס מהקליעה שלא נופלת פנימה?
הכל יכול להיות. ברם אולם ואף על פי כן, האיש מציג ברזומה שלו תחנות כמו וילרבאן, ברצלונה, ריאל מדריד, בדאלונה, בולוניה, וארזה. יכול להיות שהוא אף פעם לא הגשים את הציפיות ממנו במלואן, אבל בכיף, באמת בכיף, הייתי רוצה מסלול כזה כשחקן, אם וכאשר היה האל הטוב פונה אלי ומציע לי מספר חבילות מסלול אירופיות לבחור מהן אחת.
פתאום אני מרגיש, אגב, שאני קוטל אותו. אז אולי עוד משפט אחד: הוא שחקן, כן? ושחקן הינו. או לפחות היה. פשוט לא הלך רחוק כמו שחשבו שיילך. זהו, עכשיו, כשהמצפון נקי, בואו ונראה מי מה מו.
כידוע וכזכור, אנ דנ דינו ראדג'ה לא מגיע לכאן לצרכי ההגרלה כשיש חמסינים, אפילו קלים. השאיר בידיי את זכות הבחירה וגלגול הפתקים, הכושל בן כושל הזה.
ואלה שמות: אורי גובר, גיל דגן, אלחנן מלמוד, עמי פינקל, עודד סלע, עמית גרוס, משה אמר, עודד וולפסון ויאיר רם. כל אלה גדולים בתורם הינם, ידעו וזיהו ושיחקו אותה.
פתרונות שהגיעו לכאן על ידי אחרים ולא היו נכונים: טוני דלק, מוסטפה סונקו, רודריק בלייקני, רנדי לווינגסטון, מייר צ'טמן. והיה גם איזה קונדסאי שהלך על ליאור אליהו כטוב ליבו ביין. נקבלו בברכה למערכת רק נאמר לו שהלו, כדורסלע-האתר פה, לא חרטא. וזה בלייקני, אגב. אכן כי כן, מזכיר אותו במשהו.
אוקיי, הגרלה.
והזוכה הוא . . .
הוא . . .
הוא . . .
אלחנן מלמוד, יא אולוהים!
יאאאאאאאא אולוהיייייייים, דיפאאאאאאנס! (תאר לך את רפי גינת עושה את זה בחי ומול 11 אלף איש).
שלח לי את כתובתך המלאה, חבר, ותקבל יומן כדורסל נאה כרפאל, 160 עמודים בלי אף מודעה, אין יותר דברים כאלה בארץ המסחרה.
עד כאן, בינתיים.
חידה חדשה כבר עומדת גאה וטרייה במקומה, וכל מה שנשאר לכם זה ללכת בכל הכוח על היומן הבא.
שלומות ונצורות בשלב זה.
