לראות את מורן רוט על הכתפיים של אוהדי הפועל חולון אומר המון. מעבר למסקנה הפשוטה שהקהל אוהב אותו, זה אומר בעיקר שרוט התאים את עצמו למועדון ולציפיות. הוא יושב בול על התדמית שליוותה את הקבוצה הזו בעבר ומלווה אותה, לא מעט בזכותו, גם עכשיו. מהירה, אטרקטיבית, מסחררת, נלחמת. הוא בלי ספק אחד השחקנים שעשו את הקפיצה הגדולה ביותר בשנים האחרונות בכדורסל הישראלי, והוא מגיע לשיאו בהפועל חולון, מועדון שיכול להיות הבית שלו להרבה שנים אם רק ימשיך ביכולת הזו. עבור רוט, שעבר במספר רב של קבוצות בתקופה מצומצמת יחסית, זה הישגי משמעותי וסימן טוב לעתיד.

הפעם הראשונה שיצא לי לשחק נגד מורן רוט היתה בגביע המדינה, כשהוא הופיע באליצור רמלה מהליגה השנייה ואני במכבי ראשל"צ (עם קלי מקארתי, שבהמשך אותה עונה עברה להפועל ירושלים והוביל אותה לזכייה בגביע יול"ב). באותו משחק רוט קלע 30 נקודות ורמלה ניצחה אותנו. כבר אז אפשר היה לראות שהוא יכול להיות שחקן מצוין גם ברמות הגבוהות יותר.

המהירות, הטעיות הגוף, הקליעה תוך כדי כדרור. כל אה דברים שהיו לו גם קודם, אבל הוא שיפר את התכונות הספציפיות האלה והתקדם. היתה אמנם תקופה שהוא קצת נעצר עם כל מה שקרה לו בגליל, אבל בסופו של דבר הוא הצליח להיחלץ מזה ולא נתן לדכדוך ההוא להשתלט עליו. יכולת טובה שלו בהמשך אותה עונה ברמת גן הביאה אותו לסגל המורחב של הנבחרת כמחליף, ויכול להיות שנמצא אותו שם גם בשנים הבאות.

בטח אחרי שבחולון הוא קיבל את הבמה להיות רכז ראשון. הוא משחק המון ורוב הזמן בצדק, שולט יותר טוב בקצב המשחק מאשר פעם, מצליח להשתלט על חבורת זרים מוכשרים שכל אחד מהם היה רוצה, על פניו, לזרוק כמה שיותר לסל ומנווט בעזרת אסיסטים מצוינים את המשחק הקבוצתי של חולון שהולך ומשתפר ביחס לשלבים מוקדמים בעונה.

אני חושב, שממצב של רכז שהזרים יכלו בקלות לא לאהוב אותו על סמך המשחק היוצר שלו ולפעמים גם הסוליסטי, הוא הפך לאחד שהם מעריכים. הוא מראה שגם לו יש יכולות אישיות מצוינות, אבל במקביל לא שוכח לעשות כל מאמץ כדי לגרום לכולם להיות שמחים.

וכשהוא כבר לוקח את השלשות שלו למראה הפרצוף שיכול היה להיות עקום מצד סימונס או דיקסון או טאקר, למשל, הוא לא נותן לזה לקרות. הוא פשוט קולע אותן. והם מעריכים אותו. יודעים שגם אם הוא יקבל החלטות אישיות ולא יעביר כדור כזה או אחר לאחד הזרים, יש סיכוי סביר מאוד שהעסק ייגמר בטוב. עושה רושם שהוא שיפר מאוד את הקליעה שלו לשלוש ובמיוחד את היכולת לקחת אותן בהצלחה תוך כדי התקפת מעבר. ועם זאת, זו עדיין לא יד קטלנית שאפשר לסמוך עליה בכל מצב.

רוט יכול ללחוץ את מוביל הכדור שממול. יכול להיות שזו הסיבה שמיקי דורסמן הפקיד אותו לשמור על מאיר טפירו בשלב מסוים במשחק בין חולון לבני השרון השבוע, אבל רוט לא לחץ על כל המגרש. יצא מזה שטפירו קיבל כדור בעמדות שנוחות לו, ומשם או שלקח את רוט ללואו פוסט או שהשתמש בפיקנ'רול עם סיסה, שחסם את רוט והשאיר את הגיבור הקשוח לזריקות חופשיות יחסית.

בשלב הזה של הקריירה רוט יכול לשמור בהצלחה רק על גארדים נמוכים בעמדות 1 ו-2, אבל לא על שחקנים גבוהים ממנו וחזקים ממנו מסוגו של מאיר, או אחרים. בסופו של דבר, הוא די מיניאטורי, רוט. מאליק דיקסון וטריי סימונס יכולים להסתדר טוב יותר עם טפירו, ועבור מורן זו משימה די קשה. ועם זאת, בסך הכל הוא שומר לא רע וגם מרבה לחטוף כדורים.

שמתי לב שיש לו שפה משותפת עם אריק קמבל בכל הקשור למסירות הקשתה עמוק לתוך הרחבה עם פוטנציאל לאלי-הופ. אמנם לא כמו שרון אברהמי והמסירות המדהימות לריחופים הלא פחות מדהימים של קמבל בימי קרית אתא, אבל קמבל הוא שחקן שנוח לשחק איתו ורוט עובד על שיפור ושכלול הקשר ביניהם על המגרש.

בסך הכל, יש למורן רוט כל הנתונים להצליח בקבוצה כמו הפועל חולון. מאמן שמאמין בו, אנרגיות שמתאימות למקום ולסגנון, שיפור גדול בביטחון העצמי, חוסר פחד, יכולת מסירה טובה ומיום ליום הוא מבין יותר את תפקידו בכלל, ואת מקומו במערך של הפועל חולון בפרט. הוא צריך ליטוש נוסף ליכולות הקליעה שלו מקו העונשין ומאחורי הקשת, כדי להפוך לשחקן מסוכן מכל טווח ומכל מצב, כי סנטימטרים נוספים ל-182 שלו הוא לא הולך לקבל בקרוב. זה מה יש, ונראה שמורן רוט עושה עבודה יפה מאוד העונה גם עם הנתונים האלה.

gilse@inter.net.il