שעה קלה אחרי תום הסדר (היה קצר ולעניין, תודה ששאלתם, וכן - אני יודע שכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח וכו', אבל הפעם דווקא התאים לי מאוד לסיים את הכל תוך שעה וחצי), תוך כדי שיחה שהתגלגלה לה די מהר לכדורסל, מצאתי את עצמי מעלה על דל שפתיי את צירוף המלים "אלופת המדינה בכדורסל, הפועל חולון". סתם כך אולם בה בעת ממש כך.

ברגע הראשון לא ייחסתי לעניין חשיבות יתרה. הלא מן המפורסמות היא שאחת לכמה זמן (בדרך כלל פעם בשלוש דקות) פוקדים אותי צירופים ושילובים מעין אלה, שבינם לבין המציאות אין ולא יהיה כל קשר נראה לעין. למשל "השיפוט המעולה במשחקי היורוליג", "שיטת הגביע בישראל כדוגמה ומופת לעולם כולו", "שאקיל או'ניל דייק מקו העונשין" או "דייויד בלות'נטל סיים את העונה כמלך האסיסטים של הליגה".

אבל הרגע הזה חלף לו, וגם עוד כמה שבאו בעקבותיו, וצירוף המלים סירב בעקשנות ראויה לציון להצטרף לרבבות חבריו, ולהתפוגג במעמקי תהומות השכחה. "אלופת המדינה בכדורסל, הפועל חולון", "הפועל חולון, אלופת המדינה בכדורסל" שבתי ודיקלמתי לעצמי (בעיקר משום שלא תמצאו אפילו אחד מבני המשפחה שיקשיב - או אפילו יואיל אפילו לעשות את עצמו כאילו הוא מקשיב - להגיגים הבלתי מוסברים שלי). אמרתי, שבתי ואמרתי, ועוד פעם אמרתי, וההכרה היתה ברורה וחותכת: למה לא, בעצם?

נכון שלמרות ההפסד בגמר הגביע והמספר המאוד לא שגרתי של הפסדים בליגה - הרוב המוחלט של אנשי ואוהדי הכדורסל בארץ עדיין לא ממש מאמין שמישהו יכול למנוע ממכבי תל אביב זכייה באליפות גם העונה וגם ב-173 העונות הבאות. נכון גם שאלה שכן מאמינים, תלו את עיקר תקוותיהם בבני השרון ו/או בהפועל ירושלים. והנה נשאלת שוב השאלה: למה לא חולון?

הלא מה צריכה קבוצה בשביל לזכות באליפות המדינה: שחקנים מספיק טובים לצורך העניין, מאמן מספיק טוב, אוהדים שיהפכו את האולם הביתי למבצר ואם אפשר יתנו לשחקנים אווירה ביתית גם במשחקי חוץ, מערכת שמאפשרת לכל אלה להתקיים, אמונה וגם קצת מזל לא יזיק, נכון? נכון. נו, מה פסול בחולון?

שחקנים: שיקום מישהו ויצהיר באמונה שלמה שסגל שמורכב מטאקר, סימונס, קמפבל, בראון, רוט, דיקסון, תמיר, ווטסון, יזרעאלי, ווישהאם וגורדון אינו ראוי ו/או מסוגל לעשות את זה. ניצחו באולם הפחים את כל היריבות הפוטנציאליות, ואו שניצחו או שהיו רחוקות מילימטר-שניים מלעשות זאת גם בחוץ.

מאמן: האמת היא, שלא התרשמתי עד היום שמיקי דורסמן הוא מגדולי הטקטיקנים או מבכירי חיות המשחק שצמחו כאן, אבל מה שחשוב הוא היכולת שלו להגיע אל השחקנים שלו ולהוציא מהם כמה שיותר, ולגבי זה לא נראה לי שיש ספק למישהו. בינתיים, האיש עומד במשימה בכבוד רב.

אוהדים: חבל על הזמן. הלוואי על כל הקבוצות ועזבו את מה שהיה במלחה. ממש לא חושב שזה מראה על משהו פרט לכך שחריגים וקיצוניים יכולים להימצא בכל מקום. אחד הדברים הכי טובים שקרו ליציעי ליגת העל הוא חזרתה של החולונייה.

מערכת: אין לי מידע פנימי רב מדי, אבל על פי מה שאני קורא ושומע דורסמן מתקתק עניינים והכל עובד כפי שצריך.

אמונה בעצמם? יש לחולונים בלי סוף.

פחד? זהו שאין להם. מכלום.

מזל? איך לפעמים, אבל נחכה לפיינל-פור.

הערב יש להם מבחן גדול מול מכבי, אולם ללא שום קשר לתוצאה הסופית של המשחק הספציפי הזה, ולאור כל מה שנכתב כאן למעלה, אני מניח שתסכימו איתי שהשורה התחתונה היא אחת: מכבי זה ברור, ירושלים (אם איכשהו תגיע לפיינל-פור) יכולה ביום נתון לתפוס עוד רבע כמו האחרון בגמר הגביע, גם בני השרון לא פראיירים, אשקלון במומנטום, אבל בעצם - למה לא חולון?

shaharhermelin@gmail.com