מי שעוקב אחר 'כדורסלע' באופן קבוע, וגם מי שלא, בוודאי שם כבר לב לעובדה שנושא הגיל (הכרונולוגי, לא ההוא והתרגיל) עובר כחוט השני בין אייטמים מאייטמים שונים. דרך אגב, לפני שאנחנו ממשיכים הלאה - מה זה בדיוק הביטוי הזה "עובר כחוט השני"? ממתי חוט השני עובר לאנשהו? מה כבר יש לו לחפש שלא במקומו הטבעי בקופסת צרכי התפירה של דודה אסתר? לא יודע ולעומת זאת גם אין לי מושג. לא משנה, חזרה לענייננו.

בשבועיים האחרונים זה היה בעיקר יו"ר הדירקטוריון, שצלח בשלום, יש לקוות, את מחסום 40 האביבים, אבל זמן רב לפני כן זה היה החתום מעלה, שטרח להזכיר או שהיה מי שטרח להזכיר לו שגילו המתקדם הוא-הוא הסיבה שהוא זוכר שחקן כזה או משחק אחר משנות ה-70', ה-80' או אני לא יודע מה.

זה די טבעי, אני מניח. למרות שכפי שחזרתי וציינתי מספר פעמים בעבר שהגיל המנטלי שלי כנראה יישאר תמיד סביב שבע-שמונה, ולכן לא ממש משנה מה כתוב בתעודת הלידה - אין להתחמק מכך שסיטואציות מסוימות מבהירות לך שהימים חולפים ועוד שנה עוברת, גם אם מנגינת הכדורסל לעולם נשארת. איזה מזל שיש מי שתמיד דואג להחזיר אותנו לפרופורציות.

סטנלי ברנדי, למשל. מעקב שוטף, גם אם שטחי, מתנהל כאן אחרי החבר שן-זהב, שאמנם צעיר ממני בשנתיים-שלוש אך לעומת זאת קשיש מהיו"ר בכמה וכמה חודשים טובים. בגיל 40-פלוס ממשיכה תופעת הטבע הזו לרשום מספרים לא אנושיים בליגה הלאומית. נכון להיום הוא עומד על 22.6 נקודות, 12.3 ריבאונדים ו-1.6 חסימות, וגם 17 ו-9 בניצחון המפתיע עד מאוד ביום שני האחרון בגבעת שמואל, שמציב את נצרת עילית בעמדת העפלה בלתי מתוכננת לחלוטין לחצי גמר הפלייאוף.

גם דיקמבה מטומבו עדיין בסביבה. או-טו-טו בן 42, אבל בשני ההפסדים הביתיים האחרונים ליוטה במסגרת הפלייאוף (טרייסי מגריידי האם שומע, עבור? היית, נותרת ועד הודעה חדשה תהיה ל-ו-ו-ו-ו-ו-ז-ר) גרר האיש את 218 סנטימטריו על הפרקט במשך 22 דקות תמימות, במהלכן רשם 4.0 נקודות, 5.5 ריבאונדים ו-2.5 חסימות. אמנם לא מספרים של לברון ג'יימס אבל ריספקט. חופשי ריספקט.

אבל עם כל הכבוד לשני אלה, ולרבים אחרים, איפה הם ואיפה גרשון שפע. כשאני נולדתי, גרשון - שאם אני זוכר נכון, ולדעתי אני זוכר נכון, הוא הדוד של דורון שפע - כבר היה בשיאו. שחיין מעולה, שהצטיין בעיקר במשחי החזה וייצג את ישראל בשלוש אולימפיאדות רצופות (רומא 60', טוקיו 64' ומקסיקו סיטי 68').

כמעט 43 שנה חלפו, והנה היום אני נתקל בידיעה שבאליפות העולם לסניורים, הנערכת בעצם ימים אלה באוסטרליה, ניפץ שפע לרסיסים את שיא העולם לגילאי 69-65, והעמיד אותו על דקה אחת, 21 שניות ו-75 מאיות השנייה. הנה זה שוב: 1:21.75 דקות. בגיל שמתקרב ל-70, כן? דקות ספורות לאחר קביעת השיא, ממשיכה הידיעה ומספרת, זינק שפע למשחה 400 מטר מעורב אישי, ושוב סיים ראשון תוך שהוא קובע שיא משחקים חדש של 5:55.49 דקות, ומקדים את הזוכה במדליית הכסף במשהו כמו 45 (!) שניות.

כאמור, צעיר אני מגרשון שפע בכ-25 שנה, אבל ספק גדול אם אני מצליח להעמיד באותם מרחקים זמן דומה בריצה. שיא העולם של האמריקאי ברנדן האנסן עומד על 59.13 שניות, כלומר ששפע, הקשיש מהאנסן ב-40 שנה, מפסיד לו בסך הכל במשהו כמו 40 מטר. לא יאומן אך בהחלט יסופר ואף בגדול.

אי לכך ובהתאם לזאת, נעזוב ולו לרגע את ההתקשקשויות בנושא מאזננו הכרונולוגי, נעמוד ונצדיע לגרשון שפע, האגדה והאיש. מקרב לב נודה לו - לא רק על היותו ספורטאי מהשורה הראשונה, לא רק על הכבוד שהוא מביא לעצמו ולמדינה - אלא בעיקר על כך שמבלי לדעת הוא מעמיד אותנו בדיוק במקום הראוי לנו כאשר עולה וצף נושא הגיל: בפינה ובשקט, לפחות כל עוד הוא וחבריו - שיזכו כולם לשנים טובות, ארוכות ובריאות - עדיין בסביבה.

shaharhermelin@gmail.com