סן אנטוניו מובילה 0-3 על פניקס באחת מסדרות רבע גמר המערב, ומי שרואה את המשחקים מבין די בקלות מאיפה נובעות הבעיות האמיתיות של הסאנס. כולם רואים, אבל מייק ד'אנטוני לא מגיב לסיטואציה ומפסיד.

הביאו את שאקיל או'ניל כדי לתת תשובה לטים דאנקן. ובאמת, כשדאנקן מקבל כדור בלואו פוסט לאחד על אחד נגד שאקיל הוא מתקשה מאוד לקלוע מולו. מהבחינה הזו הבחירה בשאקיל מצדיקה את עצמה.

אבל גרג פופוביץ' לא הולך על הכנסת כדור לדאנקן כעל המהלך המנצח שלו, אלא בוחר להשתמש באינטנסיביות בפיקנ'רול בין טוני פארקר לדאנקן. על המהלך הזה בנוי כמעט כל המשחק של הספרס בסדרה הזו.

במצב כזה, כשדאנקן עולה לכיוון הרכז כדי לחסום את השומר של פארקר (סטיב נאש בדרך כלל), שאקיל עולה איתו רק חצי דרך, אולי כי הוא חושש שאם יגיע רחוק מדי מהסל לא יספיק להתגלגל בחזרה למטה יחד עם דאנקן.

העניין הוא, שפארקר ודאנקן מיומנים מאוד, מבצעים את הפיקנ'רול בשלמות ושאקיל הכבד הופך מאוד לא אפקטיבי מבחינה הגנתית. הרבה פעמים הוא נשאר לבד מול פארקר והיות שהוא יודע שלא יוכל לעצור אותו באחד על אחד הוא לוקח צעד אחורה ואז פארקר, ששיפר מאוד את הקליעה מחצי מרחק, קולע באחוזים טובים מאוד. אותו דבר קורה כשג'ינובילי משחק את הפיקנ'רול עם דאנקן, כשפארקר זז הצידה ונותן לו לנהל את המהלך.

המשחק של סן אנטוניו בנוי למעשה על חמישייה, ששניים ולפעמים שלושה מהשחקנים בה לא ממש מסוכנים מבחינה התקפית. למרות זאת, יוצא מצב ששלושת הכוכבים של סן אנטוניו – דאנקן, פארקר וג'ינובילי – קלעו בסביבות שמונים נקודות ומעלה בכל אחד מהמשחקים עד עכשיו בסדרה. הטעות העיקרית של פניקס וד'אנטוני היא בכך שהקבוצה לא מצליחה לגרום לשחקנים כמו פבריסיו אוברטו או ברוס בוואן לקחת יותר זריקות יזומות. אלה שחקנים שזורקים רק פעמיים-שלוש במשחק ופניקס צריכה לתבוע מהם בתוקף ובכוח את חובת ההוכחה.

מעבר לזה, ד'אנטוני באמת לא משנה דברים. טוני פארקר עושה בית ספר לסטיב נאש פעם אחר פעם, ובכל זאת המאמן ממשיך לפתוח משחקים עם נאש כשומרו של פארקר. במשחק האחרון, שבו פארקר קלע 41 נקודות, זה עזר לסן אנטוניו לפתוח יתרון מהיר 8-18 ומשם והלאה פניקס היתה צריכה לרדוף בבית שלה אחרי היריבה.

פה ושם יש גם מצבים שבהם שאקיל שומר על פבריסיו אוברטו, וגם אז פארקר או ג'ינובילי בוחרים (בהנחיית פופוביץ', אני מניח) ללכת על פיקנ'רול עם השחקן ששאקיל שומר עליו.

היו כמה דקות במשחק מספר שלוש, שבהן ד'אנטוני ניסה לשמור קצת אזורית וזה הצליח יחסית. אבל ברגע שפניקס ספגה שני סלים רצופים הוא מיד ירד מזה. רוב הזמן הוא מאכזב בכך שאין לו פתרונות יצירתיים.

האופציה הכי מתקבלת על הדעת נגד הפיקנ'רול המוצלח של סן אנטוניו, היא להשאיר את שאקיל בתוך הצבע כמין שחקן ששומר אזורית לבד. ואז, אם דאנקן עולה למעלה לבצע את החסימה בפיקנ'רול, לא יקרה שום דבר אם דווקא אמארה סטודמאייר, הגבוה האחר והקל בהרבה מאשר שאקיל, יעלה יחד איתו גם על חשבון הפקרת אוברטו. מקסימום, אם סן אנטוניו תמצא את הדרך למסור לאוברטו פנימה, שאקיל יחכה לו שם מתחת לסל.

שאקיל צריך להישאר בפנים. אגב, לא יקרה אסון אם אמארה ישמור על דאנקן בלואו פוסט, שאקיל יישאר נטוע למטה ואוברטו יזרוק פנוי יחסית מחצי מרחק. המטרה של פניקס צריכה להיות, שאוברטו וברוס בוואן ינצחו אותם ולא פארקר, ג'ינובילי או דאנקן. בכל מקרה, החיפוי ההגנתי של פניקס בזמן הפיקנ'רול של סן אנטוניו צריך להיות מתואם וטוב יותר. לא יזיק להם לנסות דאבל-אפ על פארקר, שיהיה מוכרח להוציא את הכדור מהיד לכיוון זריקות מבחוץ של בוואן. הם חייבים לבחון אותו בקליעה מבחוץ.

את ג'ינובילי קשה לעצור בכל מקרה, ופניקס מתנהגים איתו כמו שקבוצות נוהגות לעשות מול כל שחקן שמאלי: פשוט סוגרות לו את השמאל ומובילות אותו ימינה. העניין הוא, שכמו כל השמאליים, כשהוא הולך ימינה ונעצר לזריקה תוך כדי תנועה, זה הרבה יותר קל לביצוע מבחינתו מאשר כשהוא הולך שמאלה ורוצה לעלות לג'אמפ-שוט. את זה אנשים לא קולטים וחושבים שאם סגרת לשמאלי את השמאל מנעת ממנו סל ב-90%. וזו טעות.

הגנתית סן אנטוניו יותר טובה באופן ברור. סטיב נאש חלש לאורך כל הסדרה ובמהלך הצפייה במשחקים ראיתי שהציגו את המאזן שלו בסדרות פלייאוף מול קבוצות גדולות לאורך הקריירה. המאזן שלו במצבים כאלה שלילי מאוד, משהו כמו 7 ניצחונות מול 22 הפסדים אם אני זוכר נכון.

אמרו על ד'אנטוני שהוא גאון התקפה. לא ראיתי יותר מדי מהלכים מרשימים ממנו במהלך הסדרה, חוץ מפיקנ'רול יפה בין נאש לסטודמאייר. אחת הבעיות היא ששאקיל, להבדיל מימי הזוהר שלו, כבר לא כל כך מצליח לקלוע סלים מעל דאנקן באחד על אחד תוך שימוש בגוף הגדול שלו כמו פעם. חוץ מזה, פניקס עושה לו האק דה שאק בכל הזדמנות, כולל ברבע הראשון, וזה כבר ממש מעליב.

אני רואה את מייק ד'אנטוני מדריך את פניקס ולא יכול להימנע מהמחשבה שדייויד בלאט, עם כל כך הרבה ניסיון מצטבר בכדורסל האירופי, היסודיות שלו, עבודה מוצלחת עם נבחרת זרה ומנטאליות אמריקאית, היה מצליח בפניקס. הוא, לפחות, היה מנסה לשבש את הסגנון של סן אנטוניו ואני מאמין שהיה גם מצליח.

gilse@inter.net.il