בשולי המשחק בין נהריה למכבי ת"א (שהרי על השוליים מחייתנו, בעצם), ראיתי את אבי סוכר ניגש לשתי זריקות עונשין כשעל השעון 2.5 שניות לסיום, פחות או יותר.

זו לא הפעם הראשונה שסוכר מגיע למצבים כאלה במיוחד במשחקי בית. היו כבר כמה וכמה סיטואציות כאלה בתשעה משחקים הצמודים שנהריה קיימה העונה בליגת קזינו (עד חמש הפרש).

והוא הלך לזרוק. ואם היה ליין על הזריקות שלו, שוטה הנבואה המיומן כבר היה מרביץ שם המון כסף. כי זאת לדעת: החבר אבי סוכר לא קלע שתיים משתיים מזה עידן ועידנים עד כמה שאני זוכר. ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שאני זוכר טוב במקרה שלו.

מתי תקלע שתיים משתיים, מתי?

אבל לא לשם כך הוצאתי את סטטל'ה מקיפאונה (ואגב, היא מוקפאת כי אין לי זמן וזמן אין לי, לעדכן את רשימת הקולעים של מכבי ת"א ביורוליג והצטברו די הרבה משחקים מאז העדכון האחרון. מה שאומר, בעצם, שצריך למצוא בכוח איזה חצי שעה של נוחות, נינוחות, נוחיות, נחת ואתנחתא כדי להדביק את הפיגור, כי לקרות מעצמו זה לא יקרה).

סטטל'ה יצאה לנשום קצת אוויר עמוד הבית, כדי לשאול שאלה נאה כרפאל: אם סוכר החטיא פעמיים מהקו בסיום – והוא החטיא – איך זה שבסטטיסטיקה הרשמית של המשחק יש לו 2 מ-3 מהעונשין?

אההה, שאלה נאה כרפאל היא זו!

טוב, את זה כבר אמרתי.

קודם כל, כידוע, מספיקה טעות אחת מהסוג הזה כדי להטיל דופי בעבודה נאמנה שעושים עשרות אנשי סטטיסטיקה לאורך העונה. אז אנא, מי שפישל שירד לעשרים שכיבות סמיכה ויושעה מהמחזור הקרוב.

מעבר לזה, יש לי הנחה. כבר נתקלתי במקרים דומים שפעולות מסוימות, בעיקר כאלה שמגיעות בסיומי משחקים צמודים, נעלמות מהנתונים הסופיים איכשהו. מה שקורה, לדעתי, הוא פשוט. כשיש דרמה כל כך גדולה מסביב והכל מוכרע בשניות האחרונות איכשהו הבלאגן והלהט מסביב מצליחים להסיח את הדעת של האמונים על הסטטיסטיקה והם שוכחים, פשוט שוכחים, לעדכן פעולה או שתיים.

עד כדי כך פשוט.

ואם לא נראה לכם חשוב כל הדיון הזה, אביא בפניכם תזכורת מדבריו של הבולדוג, רנדי ווייט, שטען בעבר שמכבי ת"א דופקת את הזרים שלה בכך שהיא נותנת להם מעט דקות במשחקי ליגה. "אחר כך הזרים שעוברים ממדינה למדינה מתקשים למצוא קבוצה כי תעודת הזהות שלהם שהיא השורה הסטטיסטית נראית לא מספיק אטרקטיבית ומשכנעת", נהם הבולדוג. לא יודע עד כמה הוא האמין בזה, אבל יש משהו בדברים. הבולדוג היה אז מצוברח (במלה של פעם) או מבואס (במלה של היום), זו היתה תקופה לא כל כך מוצלחת ביחסיו עם וינקו ילובאץ וכל מה שהיה לו להוציא – הוא הוציא.

אם כבר סטטיסטיקה וטעויות אנוש, פעם המצב היה הרבה יותר בעייתי. אני עוד זוכר את עצמי יושב באוסישקין, למשל, ככתב שמסקר את הפועל ת"א, ומנסה לרשום לבד סדרת פעולות מהירה בהתקפה אחת מבלי לשכוח שום דבר: דייויד הנדרסון החטאה לשתיים, ג'יימס טרי ריבאונד התקפה, ג'יימס טרי החטאה, שמעון אמסלם ריבאונד התקפה, שמעון אמסלם החטאה, אנדרו קנדי ריבאונד הגנה, אנדרו קנדי איבוד, עמוס פרישמן חטיפה, עמוס פרישמן סל לשתייים.

יא אולוהים. זה היה קשה.

כמעט שאי-אפשר היה לראות משחק כמו שצריך וליהנות ממנו.

אבל זה היה פעם, ומה שקורה עכשיו זה עכשיו.

בדיוק שם שיר של להקת ABC, אגב. אז למה שלא תסתיים הסטטל'ה בלינק לשיר.

אין סיבה שלא. הנה הוא כאן.

לא, פאדיחה, אין את השיר הזה. נלך על look of love הקלאסי שלהם.

שלומות ונצורות בשלב זה.