הנה כמה דברים בקצרה. מאוד בקצרה, כי אין ברירה אחרת. מאוד הייתי שמח לבחור את אחד מהנושאים שתיכף יועלו כאן, ולשפוך עליו איזה 700, 800 או אפילו 1,000 מלה, אבל נכון לרגע זה הדבר, כמו שאומרים, לא מסתייע. העבודה החדשה לא רק גוזלת המון זמן ואנרגיות, אבל בעיקר מחייבת אותי לצאת ולתור את דרכיה ופינותיה השונות של הארץ.
זה כיף, נשבע לכם שזה כיף. בניגוד ליו"ר הדירקטוריון, שמיטיב להתאחד עם המחשב והכורסה ומסוגל להתמיד במצב זה שעות וימים - תנו לי כמה שיותר להיות מחוץ לבית ותראו אדם מאושר. מצד שני, לכו תמלאו מדורים כאשר יום אחד אתם בירושלים, למחרת בגליל התחתון ובשלישי במרחבי הנגב. כמו שאמרה מישהי ממכרותיי הנוהגת (ברצינות גמורה, אגב) לערבב ביטויים ופתגמים: "אי אפשר לאכול את העוגה משני קצותיה"! אי לכך ובהתאם לזאת, כאמור, ייעשה היום (וכנראה גם בעתיד הנראה לעין) הכל בקצרה.
מכבי תל אביב: לא קונה את כל הקשקושים על כך שהראש שלהם כבר היה במדריד. מי שמשחק בקבוצה שבראשה עומדים, בין השאר, שמעון מזרחי, מוני פנאן וצביקה שרף - יודע שלא מפסידים בשום מקום ובשום מצב. בטח שלא במשחק ליגה, ובטח ובטח שלא בעונה כמו זו, בה הולכים ההפסדים ומתרבים כמו ארנבים על גג פח לוהט, או משהו כזה.
ההגנה של מכבי שוב היתה שערורייתית ברמות קיצוניות, ובכלל - כמו שהקבוצה נראית בזמן האחרון, אני מאוד אופתע אם היא תנצח את סיינה. מצד שני, חייבים לזכור את הסיפור על ההוא שביקר חבר שלו במושב, ותוך כדי סיבוב בשטח המשק נעצר ליד אחד העצים, מסתכל עליו מלמעלה למטה בעיניים 'מבינות' ואומר למארח: "העץ הזה לא נראה לי משהו. אני מאוד אופתע אם תוציא ממנו השנה אפילו חמישה קילו תפוחים". "גם אני אופתע", עונה המושבניק, "זה עץ אגסים".
מכבי ראשון: תחיית המתים, לא פחות. מאז שעופר ברקוביץ' הגיע היא מאיימת קשות על התחזית הפסימית שלי שהיא זו שתיאלץ להיפרד בסוף העונה מהליגה. עשו שני ניצחונות חוץ גדולים בזה אחר זה, ואם עודד שעשוע קולע 27 נקודות במשחק אחד השמיים הם הגבול, כנראה. שאפו, אבל על תנאי, כן?
עפולה/גלבוע: קשה, קשה מאוד הוא המצב. אין ספק בכך, ובמקביל זה גם די ברור. עד היום ספרנו 16 הפסדים ב-23 משחקים, מתוכם שמונה הפסדי בית. שמונה מההפסדים, אגב, היו בשמונה נקודות או פחות. אווירה של לוזריות מסוימת משתלטת על הפסקה הזו, ולכן כדאי מאוד שאנשינו בעמק יתעשתו, לפני שיהיה מאוחר מאוד וחשוך מאוד.
סטטיסטיקה: לפעמים אני יכול להשתגע מהאמריקאים האלה. פיניקס הביסה לפנות בוקר את סן אנטוניו 86:105, צימקה ל-3:1 בסדרה וקנתה לעצמה לפחות עוד יום אחד בחיים. באיזה נתון סטטיסטי הייתם מצפים שייפתח סיכום המשחק ב-ESPN? קלעים בולטים, אחוזי קליעה של שתי הקבוצות, אולי מאזן הריבאונדים או מספר איבודי הכדור, נכון? אז זהו, שלא. הנה מה שהופיע על המסך, כמעט מלה במלה: "הניצחון של הסאנס ב-19 הפרש הוא הרביעי בגובהו בהיסטוריה שהשיגה קבוצה במצב בו היתה חייבת לנצח כדי להימנע מהדחה". גם בקריאה השלישית והרביעית לא בטוח שתאמינו, אבל עובדה. פסיכים על כל הראש.
חינוך: במסגרת העבודה, ביקרתי לפני מספר ביישוב הנמצא אי שם בנגב. באמת אי שם. מרחק נסיעה ממש לא קצרה מהיישוב הגדול הקרוב. המדובר ביישוב הנמצא בשלב די ראשוני להקמתו. מבני הקבע טרם נבנו והמשפחות המועטות שבו מתגוררות בקראוונים. גם הפיתוח הסביבתי רחוק מלהיות גמור, אבל מה? ליד שניים מהבתים כבר תלויים סלים. לזה אני קורא חינוך לערכים.
טניס: כדאי מאוד שהתקשורת תרד קצת משחר פאר. ימים לא טובים יש לכל אחד בכל מקום ובכל מקצוע, ולפעמים בזמן הכי פחות מתאים. כדאי מאוד ששחר פאר תרד קצת מהתקשורת. זכותם המלאה של העיתונאים לכתוב מה הם חושבים, גם אם זה לא נעים לשמוע.
