עניין מטריד ברומו של עולם הוא השימוש המוזר והלא לעניין שהשתרש סביב הביטוי "לא פחות". נתקלתי בימים האחרונים בקולגות נאים כרפאל (ולא הוא עצמו, אגב) בעיתון של המדינה ובעיתון שמונח על השטיח שליד הדלת, בחינם, שזה אף פעם לא ראיון רע ותמיד הוא מתקבל בשמחה ובסבר פנים יפות.

משפטים כמו "פי. ג'יי טאקר קלע לא פחות מ-26 נקודות ב-22 דקות" נותנים לי, החוכמולוג, להבין, שיכול להיות שהוא קלע יותר. כי אם לא פחות, אז אולי יותר?

משפטים כמו "סיינה ניצחה את קאפו ד'אורלנדו בלא פחות מ-57 נקודות הפרש", נותנים לי, ההדיוט, לחשוב שיכול להיות שהם ניצחו ב-64 או 67 הפרש.

כי אם לא פחות, אז אולי יותר?

ולמה, בעצם, לא לכתוב את זה בפשטות: פי.ג'יי טאקר קלע 26 נקודות ב-22 דקות. סיינה הביסה את קאפו ד'אורלנדו ב-57 הפרש. הכי פשוט, הכי ברור.

אהה, רוצים להדגיש? רוצים להבליט? רוצים להתפעל? זה העניין. אז תמצאו לכם דרכים אחרות ונכונות יותר להדגיש, להבליט, להתפעל. אני יודע שזו בעיה, כי לא אחד יכול לכתוב בכל מקום משהו כמו "סיינה הביסה את קאפו ד'אורלנדו ב-57 הפרש, יאאאאאא אולוהייייים!".

זו הדרך שלי, בכל אופן. ונראה לי, שגם אחרים היו הולכים בה אם היו המקום והאכסניה מאפשרים זאת.

עד כאן זו היתה מין תובנה מליניאקית-מעיקה-משהו, לא נכחיש זאת, אבל ראוי שמישהו יאמר את הדברים. לא ראיתי שהוא הולך על זה, אז התקנאתי בו וגנבתי לו את סיפור הסבתא הזה בטון מצקצק, בהנהון ראש מצד לצד ובשפתיים קפוצות. איך הייתי, הצליח לי?

נאה.

הלאה, לעניין אחר.

שי שני התמנה ליו"ר איגוד הכדורסל. ידיעות קטנות, צנועות וצדדיות בכל גופי התקשורת ליוו את המאורע. די ברור שבכל מה שקשור לליגת קזינו, שהיא עיקר עניינה של תקשורת הספורט פה בארץ, מנהלת הליגה היא המסגרת העיקרית להתעלק עליה כיום, ואבנר קופל הוא האיש לשבת לו על הראש. האיגוד נזנח משהו, "נשכח כמת מלב" כמו שלימד אותי פעם אלי סהר לצטט גם אם אין קשר בין המקור לבין ענייני הכדורסל.

רק 'ספסל', אורים ותומים, עדיין מתייחס ברצינות יען כי הוא מסקר את כלל הליגות באדיקות רבה ועובד חזק גם מול נוער, ילדים ונשים – מבצריו של איגוד הכדורסל. שם, בספסל, תוכלו למצוא את רשימת 38 חברי הנהלת האיגוד שנבחרו אתמול. את שמם של חצי מהם לפחות, לא שמעתם מעולם. יאללה, שיהיה. בהצלחה לשי שני, שלומות ונצורות לירמי אולמרט שככה ביום אחד שמשי של סוף אפריל, הולך לנוח.

הלאה.

עדיין לא קראתי את הראיון המלא עם וויל ביינום בעיתון של המדינה (בדרך כלל אני מסתפק בכותרות, לידים וכיתובי צילומים, ומבטיח לעצמי לחזור ולקרוא הכל מאוחר בלילה, ואז או שיוצא או שלא). במקרה, נחתה העין על כמה משפטים שלו שאמורים להפוך את כולנו לאוהדיו כאן ועכשיו. שימו לב, יקיר כדורסלע-האתר הינו: "את המשחק הזה (ענף הביפ) אני ממש לא סובל. זה משעמם אותי כי אין שם בכלל נקודות. אתה מבלה 90 דקות מול הטלוויזיה ולא רואה אפילו שער אחד. בן אדם, זה מה שנקרא לבזבז את הזמן על כלום. פעם לקחו אותנו לבלומפילד לראות את מכבי ת"א והיה נחמד, אבל כדורגל (ביפ!) זה לא הספורט שלי. אי-אפשר להשוות אותו לאקשן של הכדורסל".

נאה, ביינום, נאה. עלית מדרגה.

הלאה.

עצוב לי לפעמים על מה שקורה איתי בשנים האחרונות עם ה-NBA. מאז שנולדים ילדים, כידוע, רוב הדברים לא דומים למה שהיה פעם. הם אחרים, בפירוש. אחד הלוקסוסים של לשבת ער בלילה כדי לראות משחק פלייאוף טוב ואז להסריח את המיטה עד לצהריים כבר לא עומד לרשותי. יש חיים, יש גנים, בתי ספר, לקחת, להחזיר, יש תינוק, יש עבודה לעשות. אתמול בעשרים לשתיים עוד הייתי ער. לראות את ניו אורלינס מנצחים את דאלאס או לא לראות?

ההכרעה היתה לא לראות. כי יש פגישה עם המטפלת המיועדת (אם וכאשר) ב-9, וצריך לנסוע ולמסור משהו למישהו ב-10 כי ככה סיכמנו, ולכתוב לפה ולכתוב לשם ולעדכן קצת את כדורסלע-האתר, ולקפוץ לדואר כי צריך לשלוח משהו דחוף. הלך ה-NBA, הלך.

בשנים האחרונות אני מבטיח לעצמי בכל פעם מחדש להיצמד, לנסות, להשתדל ולעקוב יותר, לראות יותר, לפחות בפלייאוף. זה לא עובד. ראיתי אולי משחק וחצי עד עכשיו ותקצירים של שתי שתי דקות פה ושתי דקות שם. שידורים חוזרים לא מעניין אותי לראות, כי התוצאה כבר ידועה וכל המתח נעלם. סתם לשבת ולראות שידור חוזר? לא בשבילי.

את זה תנו לאלעד חסין, מה התלבשתם עלי.

אכן כי כן, באמת בושה, חרפה וכלימה. שישחקו ב-22.00 שעוננו וזהו, אין דרך אחרת. אין לי פיתרון אחר בשבילם.

מה שכן, עם כל הדיבור על NBA היסטרי וכל זה, די ברור שכל הפייבוריטיות מבחינת הדירוג המוקדם יעלו (אולי חוץ מיוסטון, שרגילים לחרב לעצמם ולא עברו סיבוב ראשון כבר עשור שלם). ואם כל הפייבוריטיות עולות, אפילו בוסטון הנקניקים שמצאו להם זמן להסתבך פתאום, אז אולי עשו מזה קצת יותר ממה שזה. בהזדמנות הראשונה אני אציץ, אבדוק ואספר לכם. או שלא.

כך או אחרת, אחרת או כך, שיהיה לכם בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.