לכבוד החג הקרב החלטתי להסתבך קצת עם אנשים, כנראה, אחרת אין הסבר מספיק מוצלח וטוב לאייטמון הזה שכותרתו היא משהו בסגנון: 'המאמן שהייתי הולך איתו למלחמה'.

לא, לא, רגע, זו כותרת קצת לא מדויקת ביחס למה שאני רוצה לומר. זה לא בדיוק עניין של מלחמה, כמו עניין של לסמוך על מישהו, להאמין במישהו, בדרכו, בכוונותיו, בסגנונו. ובמלים אחרות, אם הייתי היום יו"ר קבוצה כלשהי בליגת קזינו שצריך להחתים מאמן – על מי הייתי הולך?

כאן נכנס כמובן השיקול המרכזי והוא ענייני שכר. אבל בואו ניקח את המשחק עוד צעד קדימה ונגיד שכל המאמנים היו מוכנים לעבוד תמורת שכר הסמלי שהייתי מציע להם. אלפיים שקל לחודש, אוקיי? סתם ככה, כי זה מה שיש ובעולם הדמיוני שאני בונה פה כולם מוכנים לעבוד תמורת השכר הזה בעירוני כדורסלע, העולה החדשה.

הנה אני מתחיל לפסול אותם אחד-אחד, עד שיישאר רק אחד. ומדובר רק במאמנים הפעילים כרגע בליגת קזינו, כן?

סליחה מראש מהמודחים, אבל אם עושים את זה כאן פעם בכל סיבוב ליגה במסגרת 'חביב נולד', למה לא לעשות את זה דווקא עכשיו, בפעם הראשונה מאז קום כדורסלע-האתר?

ואגב חביב נולד, האייטמון השבועי נדחה לסוף השבוע אחרי שיושלם המחזור במשחק בין מכבי ת"א להפועל גליל עליון.

היידה, יוצאים לדרך. השאלה היא, איך יוצאים ממנה.

מיקי דורסמן – לא, חושב שלא. יש בו אמנם המון צ'ארם, והוא מאוהב בשחקנים שלו קשות יותר ויותר משבוע לשבוע, אבל הוא לא מספיק מנוסה. מה שאומר, שישנם סימני שאלה די גדולים לגבי היכולת שלו להצליח בקבוצה שלי. אמנם אף אחד לא יכול להבטיח הצלחות, אבל תכל'ס דורסמן הצליח בקבוצה אחת בלבד עד היום. זה אמנם 100 אחוזי הצלחה, אבל זו רק קבוצה אחת.

חוץ מזה, אני הבעלים ולא הוא. דורסמן, חובב מסאז' הרקמות העמוק, עוד יכול להרגיש פתאום מאוים או משהו, כי התרגל לעבוד בקבוצות שהן שלו, ושבהן הוא לא פחות בעלים מאשר מאמן. והנה פתאום מישהו אומר לו תעשה ככה, אל תעשה ככה. הוא עוד מסוגל לקום ולעזוב לשבוע בארצות הברית, ולשקול אם הוא בכלל רוצה לחזור למקצוע הזה.

מאמננו הלאומי – עשה קאמבק גדול ולא יתקשה למצוא קבוצה, יש להניח, אולי אפילו יישאר במכבי אלקטרה תל-אביב. עם זאת ולהערכתי, הוא לא יבוא לעבוד אצל בעלים שהוא גם עיתונאי. כל כך הרבה חשבונות פתוחים יש לו עם עיתונאים, כמו שאנחנו לומדים לדעת שוב בימים אלה ממש, שזה משהו נורא. בקיצור, אם הוא לא רוצה אותי, אני לא רוצה אותו. אפילו לא באלפיים שקל.

זיו ארז – אמנם בחור טוב וחביב מאוד, וכמו דורסמן גם הוא מאוהב בשחקנים שלו (דרורי, שרוני ואחרים), אבל אתקשה להשתחרר מהמחשבה שזיו ארז הוא מין צ'אבי פסקאל של הפועל ירושלים. מחליף זמני שקפץ כיתה ולא יוביל אף קבוצה אחרת בליגת העל בעונה הבאה. גם לא את הקבוצה שלי.

אפי בירנבוים – אני חושב שזו יכולה להיות בחירה לא רעה בכלל. אפי הצליח כמעט בכל מקום בו אימן לאורך קריירה ארוכה מאוד. הוא אוהב את המשחק, והמשחק אוהב אותו. כן, אני יודע שאני קטן עליו, אני יודע שהוא רוצה מכבי ת"א בעונה הבאה. אני יודע, או לפחות נוטה להאמין, שגם לשם כך הוא הפך בזמן האחרון למין חצי פרשן בטלוויזיה אחרי שהתברר לו בשנים האחרונות שמי שמפרשן הופך להיות מאמן ומקבל אחושלוקי של ג'ובים. אולי, אולי אשקול להעסיק אותו בקבוצה שלי, אם מכבי ת"א לא תשלם לו שני זוזים יותר ותיקח אותו ממני.

עודד קטש – בינתיים, הוכח שהוא מסוגל להצליח רק בגליל עליון. יכול להיות, אגב, שבסוף העונה הזו בעוד פחות מחודש גם ההוכחה הזו כבר לא תהיה שלמה ומושלמת וגליל תרד ליגה. חושב שלא אקח אותו. הוא עוד יכול ללכת לאיזה במאי טלוויזיה שעושה סרט, ולספר עלי שאני יו"ר מהסוג שלומר עליו שהוא מבין בתפקיד זו מחמאה. סליחה, אבל לא מתאים לי הקטע הזה.

עדי אזולאי – אני חושב שהוא איש קצת קשה, זה מה שנראה לי. הוא עושה דברים יפים באשקלון, לא אכחיש זאת. ויש לו הכבוד להדריך את סטיב ברט ג'וניור החצי-פלאי בשלב זה. הוא גם יודע לפרגן לעוזרים שלו לפעמים וזה טוב, כי אולי יפרגן גם לי בשידור חי, מה רע, על העבודה היפה שאני עושה כיו"ר וכבעלים. אשקול בחיוב להעניק לו את הג'וב, אבל לא אתחייב בינתיים. יש לי לפחות מועמד אחד טוב ומתאים יותר.

אבנר יאור – עד היום עוד לא לגמרי ברור לי, איך לא אכלו אותו חי כל עדת הזרים בגלבוע/עפולה. הוא נראה קצת קטן וצנום בין כולם בפסקי הזמן, וכשהוא מיטיב את משקפיו בכל דקה וחצי נראה לי לפעמים שבעוד שנייה וחצי יבוא אליו אחד הזרים, אווג'ובי בעדיפות, יעיף לו את המשקפיים מהפרצוף ויגיד לו: "קואוץ', אתה מוכן להתחיל ולראות מה קורה פה על המגרש במקום להתעסק עם המשקפיים שלך כל הזמן? אנחנו יורדים ליגה".

בחור אינטליגנטי מאוד וגם אוהב את אמו ("אימא שלי קוראת אבנר ולא אאאבנר", טען באחד הראיונות אם כי לא זכה לפידבק חיובי מדי בעניין). אם כבר חיובי, אני חושב שהוא דמות חיובית מאוד. אולי אביא אותו כעוזר מאמן, אם ירצה, כמובן. תלוי גם בהסכמת המאמן הראשי.

רובי בלינקו – מועמד ראוי שאני בהחלט מעריך. ברם אולם ואף על פי כן, זו הפעם הראשונה שהוא לוקח קבוצה בליגת קזינו ומתמיד איתה כל כך הרבה זמן ובהצלחה. היו לו כמה משברים לאורך החודשיים-שלושה האחרונים, שהעלו בי ספקות בעניין הכדאיות שבהחתמה. להשקיע בו או לא להשקיע?

כך או אחרת, אחרת או כך, גם אם ארצה להביא אותו ייתכן שיהיה לי מאבק קשה עם בני ברנר, יו"ר רמת גן, שמאוד מרוצה מבלינקו, עושה רושם. אסמן אותו בצד כאופציה מועדפת, אולי טיפ-טיפה יותר גבוה מאזולאי.

רוני בוסאני – לא יודע, לא יודע, לא יודע. מאוד קשה לי לקבל החלטה לגביו. לא שאני לא מעריך אותו, אבל, יו נואו, מה רציתי להגיד, לא זוכר. לא יודע, נו.

מצד אחד, אין לי דברים שליליים להגיד עליו. מצד שני, כמה דברים חיוביים יש לי לומר עליו? מצד שלישי, מה אנחנו בכלל יודעים עליו, תכל'ס? הרבה שנים בעסק, מאוד לא זוהר, מאוד לא מבריק, מאוד לא תקשורתי,
מאוד לא מרכזי וגם מאוד לא הישגי. אפילו ירד עם רמת השרון והתפטר מאשקלון בשנה-שנתיים האחרונות, או שמא פוטר. מי זוכר.

וה-4 מ-4 הזה עם נהריה? לזכותו, כמובן, אבל התחושה היא שהקבוצה כל כך בערה מבפנים תחת בית הלחמי, עד שגם מאמן אחר היה מצליח לשחרר מהחבר'ה שם את הפקק ולהשיג ניצחונות רצופים אם רק יבוא בגישה חיובית ועניינית, בדיוק הגישה שבוסאני מביא איתו בדרך כלל. נגיד ככה: אם עד עכשיו המועמדים שלי הם אזולאי ובלינקו, אז בוסאני מתיישב איפשהו באמצע, אבל אני לא נותן לו סיכויים גדולים מדי.

עופר ברקוביץ' – עזבו הכל, מצאתי את המועמד שלי. כרסו אדירת המימדים לא תפחיד אותי כלל. אם הוא חי איתה בשלום, למה שאני לא? מבטו הממזרי מאחורי משקפיו (לעומת יאור, הוא פחות מתעסק איתם בזמן משחק, ממוצע של 0.57 נגיעות לכל שתי דקות, לעומת 0.95 של יאור בפרק זמן זהה), מעיד עליו שהאיש חי את המשחק בכל רגע ורגע. עיניו רצות בחוריהן, הוא היה בכל הסרטים, הוא לא חושש מאף אחד, יש בו סוג של מנהיגות שלא תמיד קל לזהות והוא לקח את גבעת שמואל למסע הצלה של החיים שלה, באמת משהו של פעם בחיים.

יש לו חושים בריאים, אינסטינקטים חייתים ואני אוהב את ההתנהלות שלו והישירות שלו. הייתי בכל זאת בודק איפה ומה, אם בכלל, דפוק אצלו, או שמא ההנהלות שהעסיקו אותו כל השנים אשמות בכך שהוא נע ונד ביותר מדי מקומות לאורך הזמן.

לא אצלי. חסל סדר תנועה. אם מסקנות הבדיקה וממצאיה יהיו חיוביים, הייתי הולך על עופר ברקוביץ' כמאמן הקבוצה שלי, כן. הייתי לוקח אותו, נותן לו חוזה לשלוש עונות עם העלאת שכר הדרגתית (2000 שקל בראשונה, 2200 בשנייה, 2500 בשלישית), ומוקיר לו תודה באמצעות העלאה אוטומטית מבורכת זו.

עירוני כדורסלע, כן? זכרו את השם.