הפועל גלבוע/עפולה תרד ביום רביעי רשמית לליגה הלאומית. גם בגלל שהיא ככל הנראה, לפחות נכון להיום, הקבוצה היחידה בחצי הכדור הצפוני שלא מסוגלת לנצח את מכבי תל אביב ביד אליהו, אבל בעיקר בגלל שמגיע לה. תם הטקס.

עצוב לי קצת, אני חייב לומר. יותר מפעם אחת (ובואו נודה על האמת ואף נדייק בו זמנית: גם יותר מ-100 פעם) טחנתי כאן את חיבתי העמוקה לכל מי שמייצג את העמק - כור מחצבתי לעולם ועד - כך שירידתה של נציגתו הבכירה של האזור לא יכולה להיות דבר משמח עבורי. מה שאי אפשר לומר על אוהדי מכבי ראשל"צ או גליל עליון, כמובן.

אבל כאמור, מצער ככל שזה נשמע, גלבוע/עפולה יורדת כי מגיע לה. קבוצה שנלחמת על חייה כמעט מהיום הראשון של העונה, אבל כבר מאותו יום ראשון של העונה לא מצליחה לנצח בבית, בוודאי לא במשחקים הגורליים מול היריבות העיקריות בתחתית, ומוסיפה לכך שורה של הפסדים במשחקים צמודים - לא יכולה להישאר בליגה. פשוט לא יכולה ודי.

אין לי כוונה להתחיל לנתח לעומק מבחינה מקצועית מה קרה, או את ההחלטות שקיבלה או לא קיבלה הנהלת הקבוצה לאורך השנה. בעיקר כי זה לא יעזור. אשקלון - שלמקרה ששכחתם היתה במהלך העונה למשך לא מעט זמן הרבה יותר קרובה לתחתית מאשר לצמרת - החליפה שני מאמנים והנה היא על סף הפיינל-פור, ראשון החליפה מאמן ואף היא שיחקה אותה בגדול, וגם בגליל ביצעו שני חילופים והצליחו לשרוד. בגלבוע/עפולה, מאיזו סיבה שלא תהיה - שיקול מקצועי, אמון מלא ומוחלט, בעיות כלכליות או אני לא יודע מה - נשארו עם אבנר יאור ונכשלו. עובדה.

שלא תבינו לא נכון - לא בטוח בכלל שיאור היה הבעיה בה"א הידיעה, ושמאמן אחר דווקא כן היה מציל את הקבוצה מאותו גורל בדיוק. הנתונים הסטטיסטיים (באדיבותם הרבה של שלומי פרי ואנשי "ספסל") מגלים שאף אחד בגלבוע/עפולה לא הגיע ל-12.5 נקודות בממוצע למשחק, שהקבוצה כולה קלעה פחות מ-80 בכל ערב, איבדה כמעט 13 כדורים וביצעה בקושי חמש עבירות קבוצתיות בכל רבע. וזו קבוצה שנלחמת על חייה, כן? התעלות של מישהו? אחריות? אגרסיביות? כסאח? משהו? כלום. כן, למאמן אמור להיות חלק גדול בכל זה, אבל בלעדיות אין כאן. לכולם חלק בעניין וכולם יצטרכו לחיות עם זה - ההנהלה, המאמן והשחקנים (לפחות אלה שיישארו).

מי שייאלצו אף הם לחיות עם זה הם הרבה מאוד אוהדים בעמק ומחוצה לו, שחלקם לפחות, אני מניח, שואל את עצמו האם תנהג גלבוע/עפולה כגבעת שמואל ותתארגן על עצמה לחזרה מיידית לליגה הבכירה, או שאולי מסיבות שונות - כלכליות, "פוליטיות" ואחרות -
תהפוך לדיירת קבע בליגת המשנה. נמוך מכך הס מלהזכיר. ניאלץ, מן הסתם להמתין ולראות, ובינתיים - נתנחם בציפייה למשחקי הדרבי מול יקנעם/מגידו. יהיה אש.

ולעומת זאת...

מכבי חיפה יכולה ביום חמישי להבטיח את חזרתה לליגת העל אחרי 118 שנה או כמה שזה לא יהיה. אחרי שניצחו בנתניה במשחק השלישי בסדרת הטוב מחמישה, ועלו ליתרון של 1:2, כל מה שצריכים החיפאים הוא לשמור על הבית ואפשר לפתוח את השמפניה. זה לא יהיה קל, וממש לא בטוח שזה יקרה. הנתנייתים היו במשך הרוב המוחלט של העונה בחצי דרגה לפחות מעל שאר הקבוצות, וכבר ניצחו את חיפה מספיק פעמים כדי להאמין שהם מסוגלים לעשות זאת שוב ברוממה. ובכל זאת, יש איזו הרגשה של מומנטום ירוק.

יופי של קבוצה, נתניה. אחד המאמנים הכי סימפטיים בענף (משה לוי), שחקנים טובים, הנהלה טובה, אוהדים חמים וים של פוטנציאל. אבל יסלחו לי אנשיה וכל הקשורים לקבוצה, או שלא - אני מאוד אשמח בשבילם אם נתניה תעלה בסופו של דבר, אבל עלייה של מכבי חיפה תשמח אותי טיפה יותר.

לא משום שיש לי איזשהו קשר עם הקבוצה או מי מאנשיה, ממש לא. פשוט, איך לומר, אני שייך לאלה שגדלו בצפון בתקופה שהחיפאיות היו "אימפריות", ושעבורם ליגה בכירה בלי נציגה אחת לפחות מחיפה היא משהו לא שלם במלוא מאת האחוזים. ככה אני מרגיש, ולעומת זאת ככה אני חש, מה לעשות? כך או כך, העפלה של כל אחת מהשתיים תהיה דבר גדול לעירן ודבר טוב מאוד לכדורסל, סו מיי דה בסט טים ווין וזהו.

ומה לגבי מכבי תל אביב בכלל וצביקה שרף בפרט?

שום דבר. אם הם שותקים גם אני יכול.

shaharhermelin@gmail.com