והפעם בפי, שלא כרגיל, צרור מרשים של דברי בדיעבד.

ובמפתיע, אני הולך על משהו שלא דיברנו עליו כאן אף פעם, פשוט כי חשבתי שמה לדבר הזה ולכדורסלע-האתר. מסתבר שבכל זאת יש לפחות הקשר אחד. 'הישרדות: האיים הקאריביים' (ואני בהחלט מודע שהנה, במו ידיי הוספתי עכשיו עוד אזכור לסדרה הזו לכל מי שיחפש לדעת עליה משהו דרך גוגל), היא לא סדרה שצפיתי בה באופן קבוע. פה ושם יצא לי, פה ושם הגעתי מרצון. הגעתי אליה למעשה דרך השמועה שיואב בר מופיע בה.

אם יש משהו שאזכור מהסדרה הזו הוא דווקא משפט מפיו של איתי סלע הפלאי לפני כמה וכמה חודשים, כשעל האי נותרו בערך 14 או 15 שורדים. די מזמן, די בהתחלה. הילד חזר מבית ספר ואמר: "אבא, יואב מהכתה שלי אמר לי שנעמה תנצח".

שאלתי אותו מאיפה יואב יודע.

הוא אמר שהוא לא יודע מאיפה הוא יודע, אבל הוא יודע.

פוקס? קונספירציה? סוג של פלאיות מצד איתי והחבר שלו? לא ברור. מה שבטוח הוא, שבמצב של 4:4, רגע לפני שליפת הפתק האחרון, איתי ואני ידענו מה כתוב עליו. ולא טעינו. גם לא יואב. שווה בירור העניין הזה.

הלאה.

לפני כמה עונות הגיע לכאן בוניפאסה אנדונג הסנגלי יחד עם דיז'ון למשחק ביורוקאפ. עוד אחד מאותם משחקים שערוץ הספורט משדר לפעמים, ולפעמים לא, וזה כל כך מעניין עד שבעיתונים לא טורחים לרשום את כל שמות הקלעים. זה היה נגד נהריה. התרשמתי ממנו עמוקות ונמרצות. שרוך אמיתי (2.12 מ'), ריבאונדר, חוסם, אתלטי, קלע עונשין סביר לגמרי, דאנקים, תנועה יפה. מציאה-מציאה.

מאז עקבתי אחריו. ואני אומר לכם, פשוט אליל כמה שהוא יעיל. 0-2 למלאגה נגד ריאל מדריד ברבע גמר הפלייאוף בספרד, הישג גדול שלה ואנדונג משחק מצוין (וגם את זה, אגב, שכחתי לומר לכם, שריאל הריחה לי די גמורה אחרי שלא הגיעה לפיינל פור ביורוליג שהתקיים אצלה בבית).

במקור הוא הגיע בכלל מאחת הקבוצות ברוסיה כדי לסתום איזה חור של שחקן פצוע בסוף עונת 2006/07 (דניאל סנטיאגו, עד כמה שאני זוכר), ואחר כך כבר נשאר גם לעונה הזו. לא יודע מה העלות שלו, אבל הוא בטח לא זול (בספרד מפציצים מחירים וביורו, לא בדולרים).

14 נקודות ב-19 דקות במשחק הראשון (בלי החטאה), ועוד 18 נקודות ב-78% ו-8 ריבאונדים ב-26 דקות במשחק השני. לפחות עד כמה שיצא לי לראות, אגו הוא לא חלק עיקרי במשחק שלו. ואם הוא שיחק בדיז'ון, הוא מסוג המציאות שגם קבוצות אצלנו היו יכולות לעלות עליו. איכשהו, זה לא קרה. נסתפק בעוסמאן סיסה ואנדי איבי. האוריינטציה האפריקאית, יו נואו. ולא שהם לא מציאות. יופי של עבודה עושים בבני השרון בתחום הזה.

איכשהו, נראה שהפלייאוף הספרדי תלוי בעיקר בחובנטוד בדאלונה. ריאל מדריד אמנם הובילה לאורך רוב העונה, אבל בשורה התחתונה אני חושב, וחשבתי לאורך רוב הזמן למעשה, שבדאלונה היא הקבוצה הכי טובה בספרד כיום. זה עוד סוג של בדיעבד אמנם, אבל אם היא כזו - האליפות צריכה להיות שלה העונה. כך או אחרת, אחרת או כך, הגביע הספרדי וגביע יול"ב שלה בכל מקרה. נמתין לבאות ועימנו גם ציפורנינו הכסוסות במיוחד.

חוץ מאנדונג היו בניצחון של מלאגה עוד שני גיבורים מרכזיים: ברני רודריגס וקרלוס קבסאס. כל אחד מהם סיים עם 22 נקודות במשחק השני בסדרה מול הקהל הביתי. רודריגס גם קלע את סל הניצחון 2.6 שניות לסיום. הוא גדל בנוער של מלאגה ומשחק בבוגרים בערך עשור שלם ברציפות. גם קבסאס. שניהם ילידי 1980. הם לא מכירים שום קבוצה אחרת חוץ ממלאגה.

שאלתי את עצמי איפה ישנה קבוצה ברמה הבכירה ביותר של הכדורסל בישראל, שמחזיקה שני שחקנים מתוצרת בית במשך עשור ברציפות. לא שהתחלתי לחשוב על זה באמת. פשוט כי אין דבר כזה. והאמת? לא ממש ברור לי למה. וגם אם יש כל מיני סיבות ואפשר לכתוב על זה פרק שלם, זה חבל. הלב מתרונן (כן, מתרונן זו המלה) כשקהל ביתי רואה שחקנים מקומיים מובילים לניצחון על האלופה ומצטיינים לאורך זמן.

בהקשר הזה אני תמיד נזכר באלי וקובי בלול, שהצטיינו מאוד בזמנו ביחד בהפועל חולון, אבל אחר כך בער בהם לצאת החוצה ולהצטיין. מה בער? לא יודע: כסף, אתגר, הכרה רחבה, קוצים בתחת. לא ברור. סופו של דבר שהשניים נעו ונדו ברחבי הארץ, בחלק מזמן הצליחו יותר ובחלק פחות, אבל לתהודה הגדולה ביותר זכו כששיחקו בחולון, אגודת האם שלהם, מול הקהל הביתי. איכשהו, הקסם שלהם כיחידים וכזוג פג כשיצאו משם והם נעלמו ופרשו. או שמא קודם פקרשו ואחר כך נעלמו. הבלולים היו דוגמה קלאסית לשחקנים שצריכים להתחיל ולסיים את הקריירה באותו מקום, ולהפוך את שמם למזוהה אסוציאטיבית ובלעדית עם חולון, יהיה מה שיהיה.

מה עוד?

שרון דרוקר, עוד חוב קטן של בדיעבד שעדיין לא התברר במלואו. אולי הוא יעבוד במכבי ת"א ואולי לא, אבל לי נראה יותר שהוא יאמן בעונה הבאה את פורטיטודו בולוניה. למה? כי אוסטנד ודרוקר ניצחו העונה פעמיים את בולוניה בגביע יול"ב וכנראה שככה זה: מי שלא יכול לך - מצרף אותך. אין לפטנט הזה בלעדיות למכבי ת"א (מקרה נבן ספאחיה ומכבי ת"א ומקרים אחרים). אני נזכר להגיד את, בדיעבד כמובן כמו ברוח רוב הקטע הזה, כי היום כבר ראיתי אזכור לעניין הזה בשורות הקטנות. אני מאמין שזה הכיוון. מאמין, אפשר לחשוב: יהיה נכון יותר לומר מנחש.

ועוד.

פתאום הכתה בי ההכרה שתיכף מסתיימת העונה. זה קרה כשבאופן לא שגרתי נותר יום ראשון פנוי מכדורסל ישראלי ומצאתי את עצמי שואל איך אני מעביר את הערב. איכשהו, הסתדר לי שילוב די מיוחד של תור אצל רופא שיניים יחד עם מדורת ל"ג בעומר עם הכתה של איתי סלע הפלאי (לא ידעתם? ל"ג בעומר הוא החג היחיד שמזיזים אותו באופן חופשי קדימה ואחורה לנוחות החוגגים, בעיקר בשל מיעוט מקומות פנויים שנותרו ברחבי הערים הגדולות כדי להבעיר בהם מדורות. יוצא מצב שהמוני בני ישראל נאבקים על אותם שטחים, ולמעשה אין ברירה אלא להתחיל את החג כמה ימים לפני, ולפעמים גם לסיים אותו אחרי המועד המקורי).

אבל תכל'ס, מה הלאה? מה אחרי שה-NBA יסתיים, וליגת קזינו וכל הפלייאופים באירופה? עניין של חודש מהיום, פלוס-מינוס. מה אז?

שאלות טובות ונאות כרפאל, שיום יבוא ואקדיש להן כנראה אייטמון בפני עצמו. יכול להיות שהזכות להשתעמם גם תהיה כלולה שם, באייטמון, כאחת האופציות, אבל עוד לא החלטתי לגמרי מה יהיה בטקסט. אם נחיה גם נראה.

בינתיים, היידה למאירק'ה טפ-הירו הקשוח, שיהיה בריא לפיינל פור; היידה לרוז'ה-שלנו שעולה היום לגמר טורניר המאסטרס בהמבורג מול מומחה החימר מספר אחת על פני הפלאנטה, הלוא הוא נדאל המנוול; היידה לרביב לימונד במאבקו הצודק של זכייה באליפות צרפת והיידה לתומרינגו סטאר סלע, איש יקר בן שבעה וחצי חודשים, שהחל לישון טוב יותר בלילות בזמן האחרון, טפו טפו טפו, פיייי קיבינימט, מלח, מים, מלח, מים.

שלומות ונצורות בשלב זה.