הנה מקבץ כותרות מהימים האחרונים בלבד, ומכל מיני כלי תקשורת ללא הבדל דף, צבע וצג: "דייויד בלאט מתקרב למכבי תל אביב", "שרון דרוקר מתקרב למכבי תל אביב", "עודד קטש מתקרב להפועל ירושלים", "פיני גרשון מתקרב לברצלונה", "דייויד בלאט מתקרב למלאגה", "שרון דרוקר מתקרב לבולוניה" והרשימה הולכת ונמשכת, ארוכה כמו עוד ערב של ליאור אליהו וטל בורשטיין על הספסל של מכבי.

וזה מחזיר אותי לשיחה, וליתר דיוק למספר שיחות שניהלתי בשעתו עם יו"ר הדירקטוריון. נדמה לי שגם הזכרתי את זה כאן, אבל בהחלט הגיע הזמן לשוב ולדון בעניין, שלא לומר להעלות זעקתנו לכל הכתבים והעורכים באשר הם: באמ'שכם, הניחו לנו.

כן-כן, הניחו לנו. עזבו אותנו לנפשנו עם כל הכותרות והעאלק פרסום-ראשון-בלעדי-מיוחד-לא-תקראו-על-זה-באף-מקום-אחר-נשבעים-לכם. נכון שהקיץ הגיע, וזה אומר שכל המלפפונים מרימים ראש, מזנקים מערוגותיהם ודוהרים אל כל מיקרופון/טלפון/מייל שרק יסכים לקבל אותם, אפילו אם הוא לא יסכים. נכון שצריך למלא איכשהו את כל העמודים או המסכים שברשותכם, ונכון גם שיש שמות ומועדונים שתמיד יעניינו את הציבור. הכל נכון, סו פאקינג וואט?

הרי גם הילדים בגן של נסיכה ב' - שכידוע אוהבים מאוד תקשורת (במיוחד את דפי הכרומו. זה נורא טעים עם קטשופ וחול) - יודעים שכל הכותרות האלו הן במקרה הרע בדלי שמועות, במקרה העוד יותר רע ספינים של הקבוצות או של הסוכנים הרלוונטיים, ובמקרה הגרוע המצאות חסרות כל בסיס. אז למה סתם, למה?

זו כמובן לא המצאה של הכדורסל. ממש לא. מה שמתרחש אצלנו הוא טיפה בים לעומת מה שקורה ויקרה בחודשים הקרובים בענף-שאין-לנקוב-בשמו. אם היו לי עשר אגורות על כל ברווזון עיתונאי הקשור אליהם, הייתי מסוגל לתת פייט לא רע בתחום המזומנים והספונסרשיפ להוא של הדאבליסטית ההיא שבאמת-באמת לא נזכיר אותם כאן.

אבל נחזור לכדורסל, ברשותכם. היו"ר ואני העלינו בזמנו רעיון להחתים את כל הכתבים והעורכים על עצומה, שהשורה התחתונה שלה היא כזו, פחות או יותר: אנו מתחייבים בזאת כי עד שלא נראה במו עינינו חוזה עליו חתם X עם קבוצה Y - לא תצא מתחת ידינו שום ידיעה, כותרת או ספקולציה בנושא. חתמתם? יופי, תקבלו את כל המקום והכבוד המגיעים לכם. לא חתמתם? לכו חפשו.

כמובן שהסיכוי שזה יקרה מקביל לזה של אנשי מכבי תל אביב לא להיות בלחץ לקראת הפיינל-פור, אבל אולי כאן, בחלקת האלוהים הקטנה שלנו, נצליח לשמור על העיקרון החשוב הזה ולא לתת פתחון פה לכל הקשקושים והשמועות. ה"קרובים" היחידים שנסכים לתת להם פומבי הם לא סתם קרובים, אלא קרובים-קרובים - אלה שתמצאו כאן. מה אתה אומר, כבוד היו"ר, נעמוד בזה, או לפחות נשב?

דבר יו"ר הדירקטוריון: אכן כי כן, גם וגם.

לא שוטה הנבואה, אבל אידיוט ההימורים דווקא כן

מה לעשות, ה-NBA לא מחכה לאף אחד. אפילו לא לאבנר קופל ולפיינל-פור הישראלי. סדרות חצי הגמר האזוריות הסתיימו ביעף, וזה הזמן לבדוק שוב עד כמה אין לי מושג בהימורים ובתחזיות.

בוסטון - קליבלנד: האידיוט אמר: "פפפפפפפ, אנא עארף? אם ההוקס לקחו את הסלטיקס עד הסוף מה יהיה עם לברון? יודעים מה? יהיה הפוך על הפוך. בוסטון תתפרק על קליבלנד ותעבור בחמישה משחקים גג".

ובפועל: אכן בוסטון, אבל שוב בשבעה. האמת, בשביל מה צריך לנצח בחוץ כשיש יתרון ביתיות כל הדרך?

דטרויט - אורלנדו: "מג'יקים יקרים, הגיע מועד בחינת הבגרות. רוצים לשחק עם הילדים הגדולים? מצוין, בואו נראה אתכם מתישים את הפיסטונס עד זוב דם. אתם תפסידו, אבל רק בשבעה משחקים".

ובפועל: 1:4 קליל למדי לדטרויט. בלתי מספק בעליל.

לייקרס - יוטה: "יוטה מצוינים, אבל לא מספיק כדי למנוע מקובי וגאסול להתקדם הלאה. לייקרס בשישה".

ובפועל: בול!

ניו אורלינס - סן אנטוניו: "אין ברירה, הגיע הזמן להפעיל את הנאחס, אחרת המאוסים מטקסס ימשיכו הלאה. סן אנטוניו בחמישה משחקים".

ובפועל: כמעט עבד הנאחס, אבל לבסוף הנאחסים האורגינליים ממשיכים לגמר המערב.

ומה הלאה ?הסלטיקס יעברו את הפיסטונס בשבעה, כרגיל, בעוד הלייקרס, גם כן בשבעה, ישימו סוף לניג'וס המתמשך של הדאנקנים. חכו ותראו. או שלא.

shaharhermelin@gmail.com