שלום,

מאוד מעניין אותי לדעת מה קרה לשחקני נבחרת העתודה של אליפות אירופה 2000 (אוכריד) בהשוואה לשחקני יריבת הגמר שלהם, סלובניה. טוב, את אורי יצחקי, טל בורשטיין ושאר מלפפונים אנו רואים.
אך מה קורה עם איציק אוחנון ובוסטיאן נאכבר, לעזאזל? לאן סאני בצ'ירוביץ' (צפו לו עתיד של תותחן על) נעלם? ומה משה מזרחי עושה בצרפת?

אשמח אם תערוך השוואה סטטיסטית בין פליטי הנבחרות - כמובן גם לאור הציפיות שתלו בהם. מצטער על כאב הראש שגרמתי לך, כמעט כמו מה שלבאן עשה לשטיינהאור (אני מקווה שגם אני לא איענש).

רוב תודות,

יוגב

לאאאא, עזוב אותך, קצת הגזמת. אני בקושי מוצא זמן להעמיד כאן אייטמונים בזמן האחרון, אז אתה רוצה שאזרוק שעה על השוואה בין סגל לסגל? גדול עלי.

ברם אולם ואף על פי כן, תגיד משהו: איך זה יכול להיות שאתה זוכר את שם העיר שבה התקיימה אליפות אירופה לנבחרות צעירות לפני שמונה שנים, ואין לך מושג איפה משחקים סאני בצ'ירוביץ' ובושטיאן נכבאר? אין זאת כי אם חזרת מסיור בחלל.

נכבאר שיחק בעונה שעברה בניו ג'רזי נטס. בצ'ירוביץ' משחק בעונות האחרונות בפנתינאייקוס. משה מזרחי ירד ליגה עם פאריס-לוולואה, ואם אתה שואל למה הוא שם התשובה תהיה, כנראה, בגלל שנתנו לו יותר כסף מאשר כאן.

ועוד אחד מיוגב:

בעוד אני מזפזפ בין המשחק המרכזי (והיחיד היום) של ליגת קזינו - גליל נגד בני השרון- לבין שאר הערוצים, נתקלתי בתופעה מדהימה. ארז כץ דומה שתי טיפות מים לג'ובאני ריביסי - שחקן אמריקאי המוכר לנו בתור פרנק בופה ג'וניור, אחיה היצור ביותר של פיבי מחברים (שיחק גם כווייד ב'להציל את טוראי ריאן'). אין לי מושג איך מעלים תמונה, אז מקווה שתוכל אתה להעלות ולראות את הדמיון המפתיע. האם הופרדו בלידתם?

יש משהו, לא נכחיש זאת.

לכבוד נשיא הסיפרה שלום רב,

במשחק הלפני אחרון בליגה קלע שרון ששון 20 נקודות ב- 18 דקות. תהיתי האם יש חובה לשחק 20 דקות לפחות כדי לזכות בנקודה בתחרות חביב נולד? על הדרך רציתי לומר שמשהו בסגנון המשחק של סטיב בארט, מזכיר לי את הסגנון של מרקוס "המנוול" האטן בימים שהחליט לא לשבות.

שחר

כן, בתחרות 'חביב נולד' יש חובה לשחק לפחות 20 דקות, כדי לזכות בנקודה אוטומטית באמצעות הקריטריון של מר נקודה לדקה. ובאשר למרקוס "המנוול" האטן, איש שנעלם לנו מהעיניים בעונה האחרונה: יש משהו בדבריך, ומשהו בדבריך יש. בעיקר בזכות החזות, הגובה והסגנון, יו נואו. נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שברט ג'וניור מבסס חלק יותר גדול מהמשחק שלו על זריקות משלוש, אבל אולי אני טועה.

כך או אחרת, אחרת או כך, מה שיפה אצל ברט ג'וניור בעיניי - כשמאלי אל שמאלי – הוא כמו שאתה כבר מבין השמאליות שלו. אנחנו כמו עם נרדף, אנחנו. מעטים מול רבים, וכל שמאלי שעושה בית ספר לאחרים מבורך בעיניי. אחוות יחידה. ואגב, כאן בצילום הוא עם מאמנו לשעבר, הסלובני תיאו אליבגוביץ' האגדי.

שלום,

תמיד ידענו שכוחנו כעם הוא בראש, בשכל, לא ברגליים (ביפ!). תמיד הסברנו את הצלחתנו בכדורסל ביתרון החכמה. כיום, כשאין לנו את ברקוביץ' וג'מצ'י, או את קטש ושפר, או את הנפלד ועדי גורדון, נותר לעם הספר (מתגעגעים אליך, יואב!) לכבוש את אירופה בלי לעלות למגרש. ברכה והצלחה, אם כן, לגדי קידר על המינוי החדש בנבחרת הולנד.

ברכת שלום,

מייקי

וואלה, צודק. הנה בא בן אדם ואומר את הדברים בפשטות: אין לנו מספיק כדורסלנים משובחים. כאלה גדלים אצלנו בקצב של שניים בעשור. לא נותר אלא להכות בגויים באמצעות מאמננו הגולים ולכן שלחנו למערכה אפילו את המומחה לקרימינולוגיה גדי קידר, שישב מבלי לאמן במשך תקופה ארוכה. ובמלים אחרות: המאמנים שלנו, גם אם הם לא מאמנים תקופה מסיבה כזו או אחרת, עדיין עולים על הגויים. רק תן להם שבוע-שבועיים להיכנס לעניינים, להסיר אבק והם מנצחים כל אחד.

היי ערן,

לא ראיתי התייחסות לזה עדיין באתר, אבל בהמשך לכתבה שרשמת לפני איזה כמה חודשים, האתר סלניוז סגר את ההפקה בינתיים ומה שנותר הוא הפורום.

עמירם

מודה לך. הזכרתי את העניין הזה באחד הימים בשורה הרצה, אבל אין סיבה שלא לציין את זה שוב. אחרי הכל, סלניוז היה אתר דומיננטי במשך שנים. נניח זר על קברו בין רגבי עפר לחים ונאמר שלום.

שלום,

אבקש לשמוע את דעתך על יובל נעימי. ראיתי את יובל עד עכשיו בממוצע פעם אחת בכל עונה שהוא שיחק בליגת על והתרשמתי ממנו לטובה. אחרי שראיתי אותו נגד מכבי ת"א לאחרונה. נכנסתי ל'ספסל' כדי לראות מה הוא עשה השנה. אני חושב שתסכים איתי על כך, שיש לציין אותו כאחד הישראלים הכי יציבים מזה שנים בליגת על (רק 3 משחקים פחות מ-10 נקודות, בתוספת 4 אסיסטים למשחק).

תגובתך לעניין.

מיכאל

אני חושב שנעימי מתבשל באיטיות ובהדרגה ועושה צעדים נכונים. מזכיר לי, להבדיל, צעדים שעושה יוגב אוחיון בגליל עליון כדי להתבשל ולהיות מוכן. המסלול אמנם לא לגמרי דומה, מה גם שנעימי מבוגר יותר, אבל המטרה של שניהם, אני מניח, היא להגיע למכבי ת"א (אוחיון) והפועל ירושלים (נעימי) כרכז שני כבר בזמן הקרוב. אולי אפילו בעונה הבאה.

באופן מוזר, לא יצא לי לראות את נעימי במשחק ממש טוב, וזה אומר שני דברים, בעיקר עלי ולא עליו: או שלא ראיתי מספיק משחקים שלמים שלו, או שהציפיות שלי משחקנים צעירים דוגמתו ודוגמת אוחיון הן קצת יותר מדי גדולות והביקורות שלי כלפיהם גדולה מדי. בכנות, הרבה פעמים מצאתי את עצמי מול משחקים שלהם, כשאני יותר מבקר מאשר מפרגן וזה משהו שקורה לי בעיקר מול שחקנים ואנשים מצטיינים. כמה שהם יותר טובים ויש להם פוטנציאל גדול יותר להצלחה, ככה אני יותר קשה איתם. זה עובד, אגב, גם בכל מה שקשור לעניינים שביני לבין עצמי. חרא של תכונה, אני יודע. צריך להשתחרר בקטע הזה.

וכשמשתחררים, רואים שחקן התקפי משובח שהתאים בדיוק לאופי המשחק של אשקלון העונה. לא יודע מה יקרה כשיבקשו ממנו כדורסל בסגנון אחר, בקצב שונה. הוא עדיין לא השחקן לשים אצלו את הכדור ביד ולהיות סמוך ובטוח שייצאו מההתקפה הבאה דברים טובים. הסיפור הגדול לגביו אמור להיות שיפור בקבלת החלטות. אבל אתה יודע מה, אותם דברים נאמרו בזמנו גם לגבי עודד קטש, שבהחלט יש בינו לבין נעימי סימני דמיון מסוימים. אחרי כמה וכמה שנים, קטש עשה במגרש כמעט כל מה שהוא רצה. גם נעימי בדרך העקרונית לכיוון הזה. לפעמים, הוא עושה את זה כבר עכשיו.

חלק גדול מהמקרים בהם אשקלון נקלעה לפיגור גדול ומוקדם קשור בהחלט אליו, כמי שמשמש כרכז של הקבוצה הזו. אחר כך, כשהפיגור כבר עומד על 15, עדי אזולאי נאלץ לקבל את שחקני השואו-טיים שלו, ונעימי אחד מהם, הולכים ליכולות האחד על אחד שלהם, הכדרור והקליעה מבחוץ, כדי לסגור פערים. בהרבה מקרים זה עבד, אבל זו בטח לא שיטה לנצח משחקים, אלא בעיקר לתת תמורה לקהל ששילם כסף ורוצה לראות אקשן, מתח ורכבת הרים. את זה נעימי נותן בוודאות.

חייב, חייב אני.