שלום,
אחרי המייל הקודם, שהיה ארוך ושטותי, אני חייב אחד רציני (ובנוסף, אני מושבת לזמן מה אז זה מעביר את הזמן).
זה זמן רב שנשמעים קולות (גם שלי), שטוענים שמכבי ת"א חייבת לשחרר את וויצ'יץ', אם לא בקיץ הקודם אז לפחות עכשיו. אחד הטיעונים החזקים של המתנגדים הוא התלות של מכבי בוויצ'יץ'. אז החלטתי לברר עד כמה ואם בכלל זה נכון והרי הנתונים:
ניקולה וויצ'יץ' החל לשחק במכבי עלית בעונת 2003/04, עת החליף סנטר אימתני אחר, וחבר אל חבורת זרים משובחת מחוזקת בטובי שחקנינו המקומיים.
באותה עונה שיחק וויצ'יץ' 21 משחקים, מתוך 22 של הקבוצה, ופתח בכולם. בממוצע שהה הקרואטי החביב 35 דקות על הפרקט במהלכן קלע 16.8 נקודות ב-59.4% מהשדה, אבל רק 22.6 לשלוש. הוא הוריד 6.9 ריבאונדים ומסר לחבריו 3 אסיסטים בממוצע למשחק. כל זה ועוד התבטא ב-20 נקודות מדד בממוצע לעונה, שנעו בין שיא של 37 לשפל של 0 נקודות מדד. בסופה של העונה זכתה מכבי בדאבל מקומי ובמשחק אימון בגמר היורוליג, שנגמר ב-44 הפרש.
בעונה שלאחריה כמות המשחקים בהם שיחק ופתח נשארה כשהיתה, רק שהפעם הוא החמיץ 4 משחקים. ברמה הסטטיסטית האישית ירד וויצ'יץ' כמעט בכל פרמטר (26 דקות, 13.9 נקודות, 5.6 ריבאונדים, 3 אסיסטים) למעט אחוזי השדה והשלוש כשקלע ב-60.7 אחוז מהשדה (הכי גבוה שלו במכבי) ו-39.7 אחוז מחוץ לקשת. וכמובן גם המדד ירד ל-17.9 נקודות בממוצע. ההישגים נשארו כפי שהיו רק שהפעם גמר הפיינל פור נגמר ב-12 הפרש. בתום העונה עזב שאראס ל-NBA ושושלת מכבי החלה להתפרק.
בעונת 2005/06 קבע ניקו טריפל דאבל ראשון שלו, וזה בערך כל הסיפור. שוב ירידה/דריכה במקום מבחינה סטטיסטית כשב-24 משחקים הוא שיחק 31 דקות בממוצע, קלע 11.9 נקודות ב-46.8 אחוז מהשדה (שפל אישי במכבי) ו-40.5 לשלוש. כמות הריבאונדים בממוצע למשחק נשארה כמעט כמו בעונה הקודמת (5.7), עם עליה קלה בתחום האסיסטים (3.9 למשחק). במדד האישי המשיך אדם יקר זה בירידה המתמדת כשהציג נתון של 15.4 נקודות מדד בממוצע לערב, כשההישגים משתנים קצת - מקום שני ביורוליג ואכזבה בקרב האוהדים (איפה הפריבילגיה להתאכזב ממקום שני, איפה?).
ייתכן שהירידה ברמה האישית נובעת מכך שוויצ'יץ' נאלץ, עם עזיבתו של שאראס, להיות יותר רכז מסנטר (בלי לפגוע בהווווווווו וויל סולומון) אבל בעונת הספחת שבאה מיד לאחריה הציג האיש עם המספר של קוקוץ' על הגב עונת שיא ברמה האישית, שהתבטאה בהצטיינות אישית בשבע קטגוריות שונות. הוא קלע ב-46.7 אחוז לשלוש [כמעט כמו אחוזי השדה בעונה הקודמת (55.3% מהשדה בעונה הנוכחית)], מסר 3.9 אסיסטים, קטף 7.6 ריבאונדים, סחט 4.3 עבירות בממוצע למשחק והצטיין עם 21.7 נקודות מדד, כשגם בעונה הזו השיג טריפל דאבל וסיים באותו משחק עם 46 נקודות מדד.
באותה עונה השיג וויצ'יץ' 6 דאבל-דאבל וגם זה שיא אישי. ברמה הקבוצתית מכבי לא הצליחה לעבור את בני השרון בחצי גמר הגביע, הודחה בהצלבה בידי צסק"א ולראשונה זה עשור נשארה רק עם תואר אחד ביד.
ומה בעונה האחרונה? הרבה פציעות, הרבה ספסל והרבה נקודות שפל. וויצ'יץ' שיחק רק 12 משחקים (מתוך 25) ופתח ב-9 מהם. ב-21 דקות בממוצע קלע 9.6 נקודות (55.3% מהשדה, 40% לשלוש), מסר 3.2 אסיסטים, וקטף 4.3 ריבאונדים, רק 11.3 נקודות מדד בממוצע כשבחצי הגמר הוא רושם שורה סטטיסטית עלובה שמתבטאת במינוס 2 נקודות מדד. ניקו לא השיג ולו דאבל-דאבל אחד במשך העונה, את רוב משחקיו שיחק כאן בנוקיה-ההיכל ולא באולמות הגויים (7 משחקי בית, 3 משחקי חוץ, 2 נייטרלים).
למרות היעדרו של הסנטר מכבי ניצחה 10 מתוך 13 המשחקים בהם נעדר, לעומת מאזן של 4-8 לטובתה יחד איתו. באירופה העונה נגמרה לה, הפעם האוהדים שמחים על המקום השני, זועמים על השיפוט בגמר גביע המדינה ומתפללים לשני משחקים מימיו הגדולים בשבוע הבא.
לדעתי, מכבי צריכה להיפרד יפה מאחד הגדולים שבשחקניה, אלא אם הוא רוצה להישאר כאן כמאמן ילדים או משהו ואז נקבלו בברכה, בחיבה ובהערצה גלויה. אז תודה לך ניקו על שנים נפלאות, שא ברכה סע לשלום סע בזהירות או שא בתוצאות.
דביר
שמע, זה קצת ארוך, קצת לא מחדש שום דבר ובעיקר עמוס במספרים שמקשים על צליחת הקריאה בשלום. ברם אולם ואף על פי כן, היות שמראש הצהרת על מייל רציני וכבד-ראש, ומה גם שכנראה אלה הימים האחרונים של וויצ'יץ' במכבי ת"א, חשבתי שיהיה נכון אחת ולתמיד להעמיד את תמצית הקריירה שלו כאן וטוב ששלחת את מה ששלחת.
אגב, יש לך טעות אחת בסיסית ואני יוצא שסתם שכחת או לא שמת לב: וויצ'יץ' הגיע למעשה בעונת 2001/02, העונה הראשונה כמאמן ראשי במכבי ת"א של מאמננו הגולה, שאז עדיין לא גלה לשום מקום. אחרי שניים-שלושה משחקים הוא הושאל לוילרבאן, כיוון שממש לפני פתיחת העונה חזר נייט האפמן בעקבות ניסיון לא מוצלח להתקבל ל-NBA. בלאט, מבין חוסיין בשוק וניקולה וויצ'יץ', החליט לוותר זמנית על הקרואטי וללכת על בטוח. האפמן היה מניה בטוחה באותו זמן, כידוע, וניקולה קצת פחות.
רק בעונה שלאחר מכן הוא הוחזר, האפמן עזב, ובלאט יצא לעונה השנייה שלו כמאמן ראשי כשוויצ'יץ' הופך לשחקן מרכזי. את כל התקופה הזו פספסת, משום מה. קורה גם לאלילים הגדולים ביותר.
כולנו כבר החלטנו מראש שוויצ'יץ' יעזוב, אבל תמיד יכולות להיות הפתעות. בימים האחרונים נזכרתי פתאום במישהו שיכול לשמש מחליף, לא רע, לדעתי, ומזכיר בכמה תכונות (למעט אולי יכולת המסירה) את וויצ'יץ'. לחבר הזה קוראים אראזם לורבק, הסלובני של רומא. קצת פחות גבוה, משחק בשתי עמדות הפנים, יותר צעיר, מגוון, קולע גם מבחוץ, עושה עבודה יפה בריבאונד, חוטף לא רע, שחקן אינטליגנטי ואפילו, בדומה לניקולה, קצת נקניק לפעמים על המגרש. אבל שחקן. לא יודע אם הוא חתום או לא לעונה הבאה, והוא בטח לא שחקן זול, אבל יש לו ניסיון אירופי רב מאוד ויכול להיות שהוא עשוי להוות תחליף ראוי. שווה לבדוק לעומק.
יא אולוהים, תראה מה זה: רק התחלנו את מהדורת שאלותשובות וכבר אנחנו כמעט ב-900 מלה. מה קרה לשאלות ולתשובות הקצרות, מה קרה?
אהלן,
בתחילת העונה כתבתי אליך את דעתי על שרון ששון וג'יימי ארנולד. טענתי שאיתם ירושלים לא תגיע לשום הישג. טעיתי, הביאו גביע.
אם המאמן הבא של ירושלים ישאיר את השניים כשחקנים מובילים, הקבוצה לא תגיע רחוק, לדעתי. אלה הם שני שחקנים בכירים ברמה האירופית והישראלית. מה שאני לא מבין זה איך שחקן בגיל הזה לא מבין את המשחק, ולא יודע מה צריך לעשות הגנתית והתקפית? מה גורם לשחקן כדורסל לבחור לשחק כמו אחד שלא מבין את המשחק?
לא נראה לי שהם חסרי בינה או משהו כזה. מכאן שמה שתוקע שחקנים, כמו בחיים, הוא האגו? בקיצור, השאלה היא איך בסופו של דבר שחקן מתעצב, איך הוא בוחר איזה שחקן הוא הופך להיות?
יום טוב
אפי
פפפפפפפ, שאלה הריונית גורל היא זו ולדעתי צריך לכתוב עליה ספר שלם. חשבתי להתחיל ולענות עליה, אבל אולי בפעם הראשונה בתולדות כדורסלע-האתר אני מוותר על העניין מתוך תחושה שלא אני הוא האיש, לא אני.
במלוא הצניעות, ספק אם אני האיש שיכול לענות עליה. אני חושב שרצוי להפנות שאלה כזו למאמנים שהעבירו תחת ידיהם עשרות ומאות רבות של שחקנים ומכירים מקרוב את הסיפורים הקטנים, את היומיום של השחקן, של הקבוצה, של צרכי הקבוצה, של צרכי השחקן.
מעבר לזה, אני חושב שאתה קצת מחמיר עם ששון וארנולד. יש הבדל גדול בין שניים שהם שחקני התקפה טובים ושחקי הגנה בינוניים, לבין לקרוא להם שחקנים שלא מבינים את המשחק, או בוחרים לשחק אותו, נניח, רק בצד אחד של המגרש.
הצעתי אליך – גש לרלף קליין, תאם איתו פגישה. האיש פנסיונר, טוב לב, אדיב, יושב בבית, יש לו ודאי המון זמן לשמוע ולהשמיע. הוא היה בכל הסרטים, ראה את כל השחקנים. לך תעשה מזה עבודת גמר, לך תעשה מזה. תאמין לי, רעיון גדול.
שלום כבוד הנשיא,
1) מה דעתך, צ'סטר סימונס ופי. ג'יי טאקר יצטרפו למכבי ת"א בעונה הבאה? לו היית בעל הדעה במכבי ת"א - היית לוקח אחד מהם?
2) בוא נברך את אלופת ספרד הנכנסת, חובנטוד בדאלונה החביבה. האליפות תהיה שלה, ובצדק. אאיטו משחק אותה בשנים האחרונות (ואגב, אין לי ספק, שמבין כל ארבע העולות לחצי הגמר - אתה בעדה).
3) גיל סלע הוא בעל פינה נפלאה באתרך. ניתוחו, העמקתו וניסוחו מקצועיים ונפלאים. ייטב לך אם תשכנעו להעלות את תדירות כתביו באתר.
יישר כח,
אלי
ישר ולעניין: ממשית ומעשית, יכול להיות שחקן מסוגו של סימונס חסר יותר למכבי מאשר טאקר, אבל הייתי לוקח דווקא את טאקר למכבי ת"א. הוא מסוג השחקנים שהקהל מאוד יאהב, שיכול להדליק משחקים, והפוטנציאל שלו מאוד גדול להצליח. אגב, לא הייתי מחתים אותו בהכרח לטווח ארוך. צריך קודם כל לראות ולוודא עד כמה הוא טוב ברמת שני משחקים בשבוע, ומול יריבות אירופיות טובות.
בעניין בדאלונה, טוב, שמע, מאז שהמייל שלך נשלח הם כבר הפסיקו להפסיד פעמיים לברצלונה ולעוף מהפלייאוף. היום משחקים בספרד בשיטת הטוב משלושה ולא הטוב מחמישה כמו פעם. מעידה ביתית אחת ואתה בחוץ. זה מה שקרה לריאל מדריד, וזה מה שקרה גם לבדאלונה. בסך הכל, הם עשו את שלהם העונה עם שני תארים (יול"ב וגביע ספרדי) וזה נאה עד מאוד ועד בלי ועד אין קץ. ברצלונה מחכה בגמר לטאו או מלאגה. אם נחיה גם נראה איך זה ייגמר.
ובנוגע לגיל והתרגיל: הנה המייל שלו, שלח לו הודעה, תפרגן לו ותאמר לו שהוא חסר לך. אולי זה יביא אותו להגביר קצת את הקצב. gilse@inter.net.il
שלום ערן,
אם בשבוע שעבר הופיע במהדורת שאלותשובות הכפיל של ארז כץ, קבל את הכפיל של הצאר הרוסי אנדריי קירילנקו. מדובר בלא אחר מהאיש והבחירות בגלגל"צ - עומרי רונן.
השבוע התפניתי לראות את משחק חצי הגמר מול סיינה אחרי שחלף-עבר לו הג'ט לג מהטיסה לפיינל פור במדריד, ושמעתי את יורם ארבל אומר שהשופט הפיני יונגבראנד הוא רק בן 44. אז למרות מיליון הטעויות של ארבל השנה בשידור אני אצא מנקודת הנחה שדווקא פה הוא לא טעה, אבל הספק הגדול נובע מכך שאני זוכר שהוא שפט את המשחק של מכבי מול בדאלונה במשחק הראשון של קבוצת החלומות של יעקב אדלר
(במשחק הכי טוב של אנקראם במדי מכבי).
אז או שארבל טעה, או שלחילופין יונגבראנד שופט כבר מגיל 28 בגביע אירופה? אם זה נכון, אז מפתיע שדווקא פינלנד שחוץ משלג והאנו מוטולה (וגם זה לא מציאה) היא זו שהוציאה את השופט הכי טוב ביורוליג (לתשומת ליבם של בכר, ביטון ושות').
ואסיים כמו מר מזרחי בברכת 'היו ברוכים',
סהר
קודם כל, מודה שיש דמיון מסוים בין עומרי רונן לבין אנדריי קירילנקו.
שנית, נראה לי שיונגבראנד באמת שופט מגיל מאוד צעיר בגביע אירופה. לפני כמה וכמה שנים, כשעוד הייתי רווק צעיר ושחור שיער ועוד הקפדתי לכתת רגליים ולצאת לאירופה, יצא לי לדבר איתו קצת. הוא הפתיע אותי בכמה וכמה מלים בעברית, סיפר שהוא אוהב לאכול פלאפל ולאפה והכיר מקרוב את יגאל שצקי ז"ל, מי שהיה אמון מטעם מכבי ת"א על אירוח השופטים. יש לו בייבי פייס בכל מקרה, אבל בזמנו הוא באמת נראה כמו איזה ילד על המגרש. ואגב, טימו ראייניקו כועס על שלא הזכרת גם אותו בתור אחד התוצרים הבכירים של הכדורסל הפיני.
ערן שלום
היה שחקן בשם וולטר הרמן ( נדמה לי, אני לא בטוח), שעבר טרגדיות אישיות שלקוחות מסרט: אימו ואשתו נהרגו בתאונת דרכים, ואביו גם נפטר באותה שנה, או אחותו. בקיצור, בשנה אחת חרב עולמו. רציתי לדעת האם יש לך מידע עדכני עליו? היכן הוא משחק היום? האם הוא משחק בכלל או שפרש?
אשמח לקבל את תשובתך,
רן
טוב, זה קל. אם היית יושב בלילות כדי לראות את דטרויט משחקת, יש מצב שהיית תופס אותו לכמה דקות פה וכמה דקות שום, מה גם שגוגל היה עונה לך על זה בקלות.
הרמן עזב את מלאגה בקיץ 2006 יחד עם חורחה גרבאחוסה אחרי שזכו באליפות ספרד. הוא שיחק בשארלוט בעונה הראשונה שלו ב-NBA ואת העונה הנוכחית חלק בין שארלוט לבין דטרויט. הוא בן 29, ואולי בדרך לאליפות ה-NBA, מי יודע.
היי ערן,
בזה הרגע נתקלתי בעלון של חברת החשמל שקיבלתי זה עתה בדואר - ולא האמנתי למראה עיניי: תמונת הנשיא מתנוססת בגאון בפתח העלון!
הייתכן שנשיא הסיפרה הוא נשיאה של חברת החשמל? אתמהה ממושכות ונואשות. לא מן הנמנע שכך הוא הדבר, שהרי ידו של הנשיא בכל, ויד כל בו. אם כך, נאה הדבר, והדבר - נאה. שלמה שרף היה אומר על זה: "שיחק אותה הבן-טיבוגה, שיחק". ואלי סהר היה מלהג לקונית: "שאפו".
הרשה לי להצטרף: שאפו.
רביב
אתה מדבר על הקריקטורה שמראה את קובי מידן. כן, כבר יצא לי לשמוע לא פעם על הדמיון בינינו. מעניין, אם כל כך הרבה אנשים אומרים את זה, כנראה שיש בזה משהו.
קראתי באחד האייטמונים האחרונים של 'שיר אחד ביום' על סולט לייק ואשר אבוטבול, ונראה לי שיותר מתאים שם השיר Prison by the Sea של רונה קינן (מאשר השיר של ג'נסיס). רונה קינן היא הדבר הכי טוב במוזיקה העברית מזה שנים. לא מצאתי גירסה נורמלית ברשת, אבל למרות החריקות והאיכות הקלוקלת, שים לב לזה.
אין כמוה.
אורי
ואללה.
ועד כאן להפעם מהדורת שאלותשובות.
בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.