קודם כל, חולון-מה-חולון, מכבי-מה-מכבי, צריך להביט לסיטואציה בעיניים ולומר את האמת: זה בא בזמן. וזה טוב. לכל דבר יש סוף ואני שמח שהעונה מסתיימת כבר הערב, עם עוד סופשבוע אחרון של ספיחי פולו-אפ כאלה ואחרים. וזהו. סוגרים עניים והולכים לים. אישית, אני לא מצטרף. לא אוהב ים. תלכו אתם לבד, ביי.

כל הבראיינט מרקסונים והסטיב ברט ג'וניורים כבר מזמן מסתובבים ליד הבית בארצות הברית. שמעתי שמישהו פגש בלואיזיאנה, או שמא היתה זו ניו ג'רזי גם את הג'וורד וויליאמסים ומייק קיובלרים. תיכף, ממש בקרוב, יצטרפו אליהם המוריסים והקמבלים.

ואנחנו ניקח אוויר, נירגע, אולי אפילו נתפוס איזה ביפ אירופי טוב בשלבים המאוחרים של היורו המתקרב, נסגור סופית והרמטית את הקייטנות של הילדים - מי לכאן, מי לשם – ולא נשכח לשלם מראש את הלילה הראשון בחופשה המשפחתית אי-שם בסוף יולי. שאחרת, לא יסכימו לשריין לך מקומות, לא יסכימו. קיץ, ויש ביקוש ער, יו נואו.

אלא שלא נהוג להקדים את המאוחר וכשכדורסלע-האתר ייצא לחופשה תגיע הודעה בשלושה העתקים: בשורה הרצה, ברואים עולם ובאייטמון חגיגי ונפרד. עד אז יש זמן והערב, בינתיים, נוחת על עם ישראל גמר הפיינל פור בין מכבי עלית ת"א להפועל (אין ספונסר?) חולון.

פפפפ, פתאום, ביום האחרון של העונה, אני שם לב בפעם הראשונה שלהפועל חולון בעצם אין ספונסר ראשי. אין שם איזו חברה גדולה, גאוות העיר, משהו? אומרים שזו אחלה עיר. כזו ששינתה תדמית. יפה. נאה כרפאל. לא יודע, זה מוזר לי. בפעמים היחידות שאני מגיע לחולון לאורך השנה זה איכשהו תמיד מתחיל ונגמר בבית הקברות הענקי שם.

אז מה, אם אין אפילו ספנוסר נורמלי על החולצה, הכל-הכל בא מדורסמן? הכל? עד כדי כך? פלא שהוא רוצה לרדת מעניין הבעלות? הצתה מאוחרת. תמיד הצטיינתי בזה, אגב.

ישבתי וחשבתי קצת על הגמר. ניסיתי, לבקשת שוטה הנבואה, לראות בדמיוני מחזות עתידיים. התאמצתי, עצמתי עיניים ולא ראיתי כלום. ביינום, למשל. מה איתו, עולץ או מדוכא בסיום? טוני וושהאם עולה מרוב אושר ליציע אוהדי חולון, נחטף ומועלה על הכתפיים? שרף מפריח עוד וואו לעבר השמיים כמו במשחק נגד סיינה ולא יודע את עצמו מרוב אושר, או משרבב את השפה ומביט ברצפה כהרגלו בקודש בזמן ניצחון? ובכלל, ולא פחות חשוב, מכבי ת"א תזכור הפעם שיש טקס חלוקת מדליות אם תפסיד, או ששוב "תשכח" כמו בגביע נגד ירושלים?

ניסיתי. אני לא רואה שום דבר מזה קורה. גם כי פשוט אין לי את זה, וגם כי באמת כל תוצאה אפשרית, כנראה. 87-90 לחולון? 81-86 למכבי ת"א? נתקשה להכחיש את זו וגם את האחרת.

ואגב, אני לא אשקר לכם ולעצמי ואומר שמעולם לא היתה סיטואציה כזו, שבה נראה שהסיכוי לנצח את מכבי ת"א במשחק על תואר די גדול. מי שאומר את זה שכח כנראה הרבה מאוד הפסדים של מכבי במשחקים מכריעים בעבר, כולל ביד אליהו. למעשה, אפילו הניצחונות האחרונים שלהם במשחקים על תואר בהיכל היו לא מעט בזכות מזל ודחוקים מאוד. הגמר בעונה שעברה, למשל. וגם חצי גמר הגביע וגמר הגביע העונה.

אני לא יודע, פשוט לא יודע.

אבל אני יכול לראות איפה זה משתבש לחולון. או לפחות לנסות.

סימונס מנסה להוכיח יותר מדי למכבי ת"א, כי הוא רוצה לשחק שם בעונה הבאה, ובסוף הורס לקבוצה שלו את המשחק עם 2 מ-9 לשתיים, 1 מ-4 לשלוש ו-6 איבודים.

טאקר נתפס לאחד מימי העונשין הגרועים שלו. 3 מ-9 כזה, יו נואו.

ווטסון (4) וקמבל (גם) נתפסים לערב התקפי אנמי ובעיקר מוגבלים משמעותית במספר הריבאונד שלהם בהתקפה.

ורק אלטון בראון מגיע למשחק וסוגר 22 נקודות באחוזים גבוהים ו-8 ריבאונדים, כי הוא באמת חתיכת שחקן ונראה ששום דבר לא מזיז לו.

רוט ויזרעאלי טובים בגארבג' טיים, ואף אחד מהם, גם לא מאליק דיקסון שעולה מאוחר יותר, לא מסתדר עם ערב מצוין של ביינום שגורם למכבי ת"א להשאיר גם אותו לעוד עונה ולבטל ברגע האחרון את המחשבות לחתוך אותו מהקבוצה ולפצות אותו כספית, רק שיילך. הוא מסיים עם 24 נקודות, 5 אסיסטים ורק שני איבודים. שארפ לוקח אותו איתו להניף את הצלחת. ביינום מחייך. היי, גם לו יש רווח. עוד כרמית גיא אחד בכדורסל הישראלי, יא אולוהים.

למה אני נטפל לחולון ומבאס לה את הצורה? אולי מתוך הרגל וחוסר אמונה בנסים. אולי בגלל כל הכמעטים האלה של קבוצות יריבות כמו שהדגימה שלשום בני-השרון באופן מדהים, אחרי שברבע האחרון קלעה חמש נקודות ללא סל שדה. זה היה, איך לומר, קשה לצפייה ובעיקר בלתי נתפס.

אבל האמת? אפשר להיות לרגע, רק לרגע, אמיתי? אני בהחלט רואה את חולון מנצחת וזה לא קשור רק בכדורסל אישי, קבוצתי או הירואי מדרגות גבורה כאלה ואחרות. אם הקבוצה הזו תצליח לגייס קהל במאסות כמו שעשתה הפועל ירושלים לא פעם בנוקיה-ההיכל, זה יהיה פקטור רציני מאוד. למכבי ת"א יש מספיק שחקנים שרועדות להם הרגליים והידיים (והביציים) כשנוקיה הופך פתאום מהיכל ביתי ומלא ב-11 אלף צופים, לחצי עוין.

אני מניח שדורסמן יבקש מהשחקנים שלו להמשיך וללכת בכוח לריבאונד ההתקפה, אבל להיות זריזים מהרגיל ולרדת מהר מאוד אחר כך להגנה. מאמננו הלאומי אמר ואומר כל הזמן שלקבוצה שלו יש בעיה מובנית בריבאונד העונה. מהבחינה הזו, הוא יצטרך המון עזרה מהגארדים. אני רואה בכדור הבדולח שלי את אלכס גארסיה הפיזי משחק המון דקות הערב, מוריד ריבאונדים וגם חותך לאיש שלו את הממוצעים. ולא רק לו, אלא לכל מי שיגיע לסביבתו. אלכס הנדיר של סיינה? לא, לא עד כדי כך, אבל פקטור. וכפתור ביצוע. סתם משחק אותיות, אין מה להתרגש. אני מנסה את זה לפעמים, יו נואו.

שרועה ומותשת על המיטה בחדר השינה הנשיאותי ראתה אתמול רעיית הנשיא בזווית העין את חדשות הספורט, רגע לפני שגם הזווית הזו נסגרה הרמטית ושוב נשארתי לבד כדי להרביץ אייטמונים מתוך מטרה שיהיה לכם משהו חדש לקרוא על הבוקר (ונשאלת השאלה עד מתי הדבר הזה ימשיך לקרות, שהרי קשיש מופלג אני. מה עם קצת שינה טובה? עד מתי אקריב בריאותי הרופפת לטובת העם?).

איפה היינו? אהה.

ובטלוויזיה, מה היא רואה, הרעייה? יושב דורסמן על כיסאו במסיבת העיתונאים ומפציץ פתאום שהוא לא רואה במכבי אף ג'ורדן או לברון, ושהוא הולך על הצלחת. מה, כבר לא אוכלים אותך לארוחת בוקר יותר המאמנים היריבים? מה קרה? תפסת אומץ, תפסת? קראת את כתביי לאחרונה, קראת?

ורעיית הנשיא שאלה פתאום: "נו, הוא לא פורש כבר?". זוכרת כנראה את איומיו המפורשים של חובב ארוחות הבוקר בעניין פרישה מיידית אחרי סיפור החזיז שהושלך במלחה. ללמדך דבר אחד: מלה של דורסמן היא לא בהכרח מלה. פעם הוא אומר שיפרוש ולא פורש; פעם הוא אומר שאוכלים אותו לארוחת בוקר, ורגע אחר כך הוא כבר אבו-עלי ועושה דאווינים על שרף במסיבת עיתונאים.

בעצם, זה מלמד עוד משהו: אל תתעסקו עם נשים יותר מדי. הן זוכרות הכל, גם דברים שאתה מאוד רוצה לשכוח. סתם, סתם, נו. מה אתן קופצות?

שפשפתי עוד קצת את כדור הבדולח וראיתי פתאום את מכבי ת"א עושה משהו מעניין. היא לא יורדת להגנה במהירות, אלא הולכת חזק לריבאונד התקפה משלה ומנסה להחזיר לחולון באותו נשק. ראיתי גם שליטה לא רעה יחסית של מכבי בריבאונד ההגנה, ויציאה מהירה למתפרצות של הלפרין וגארסיה כשהשחקנים של חולון לא מספיקים לרדת להגנה. הם כל כך רגילים ללכת קדימה, עד שמוזר להם לסגת אחורה במהירות.

אבל עזבו אתכם מהשטויות האלה. בואו נלך לשטויות גדולות מאלה.

בואו נעבור לצרור בלעדי ורחב היקף של שאלות צדדיות שיש לשאול, כי צריך להעביר את הזמן איכשהו וציפורנינו כבר כסוסות כולן ולא נותר מהן דבר:

האם יעבור שידור שלם מבלי שנשמע שגארסיה הוא בעצם שחקן ביפ שהתגלגל לכאן בטעות?

האם בפנקס החשבונות של האל הטוב, זה המוכר גם תחת הכותרת העממית 'אלוהים-נתן-אלוהים-לקח', מופיעה כוכבית שמשמעותה: הגיע הזמן להעביר את האליפות לקבוצה היריבה, אחרי שבעונה שעברה השיגה אותה מכבי בזכות נס ג'יימי ארנולד?

האם יש הבדל בין מספר הלחישות הממוצעות של שמעל'ה מזרחי לקמע שלו בזמן משחק בעונה הסדירה, לבין משחק פיינל פור? ואיך לא נשבר לו הזובון לעמוד משחקים שלמים אחרי שבמשך שנים ישב לו כמו אפנדי על כסא פרטי משלו לצד הספסל?

האם גם הפעם רענן כץ יאמר שמכבי הפסידו בגלל שאין מה לעשות, הוא שוב לא שיחק ולא יכול היה לקלוע במקום השחקנים?

האם סוף-סוף נזכה לשמוע לראשונה, במסגרת מסע המיקרופונים המבוהל בתום המשחק וחגיגות האליפות של חולון, גם את גוון קולו של עוזר המאמן השני של חולון, צביקה רוזנברג?

למי יתקע מאמננו הלאומי נעצים וסיכות בנאום הניצחון שלו במסיבת העיתונאים של אחרי המשחק?

האם יתאפק וימתין עד אז, או שירביץ כמה כבר בראיון המקדים עם מאיה רונן?

האם מכבי ת"א תפתיע ובעונה הבאה תצרף אליה לא את טאקר ולא את סימונס אלא דווקא את אלטון בראון?

היה ומכבי תנצח, האם ליאור אליהו ישתתף בגזירת הרשתות או יקיים שביתה איטלקית שכוללת חצאי חיוכים בלבד והסתלקות מוקדמת מהמקום?

ואם חולון תנצח, האם יפתיע דורסמן את רעיית הנשיא ויודיע על פרישה מכדורסל בשיא?

האם תחזיק הרעייה מעמד עד שעת לילה מאוחרת, כדי להספיק ולהיות מופתעת מהמהלך?

האם טוני וושהאם יהיה הזר הראשון שעולה מהליגה השנייה וזוכה מיד באליפות ליגת קזינו?

ומלאגה, כבר סגרה חוזה עם קאמינגס או שעדיין לא?

שאלות הריוניות-גורל הן אלה. נתקשה לענות על כולן בשלב זה ולכן, יותר מתמיד, יש צורך לסיים במטבע הלשון הקלאסית ההולכת ומשתרשת בקרב בני העם:

אם נחיה גם נראה. ובינתיים, הנה תוכנית האולפן של ONE לגמר (והפעם גם בהשתתפות דורון ג'מצ'י).