יעידו כתביי השונים לאורך העונה הזו עד כמה הערכתי וחשבתי והיה נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שהסיכוי של חולון להגיע להישגים תלוי במאליק דיקסון ובדרך בה מיקי דורסמן ישלב אותו עם רוט ויזרעאלי.

ספציפית לגמר הפיינל פור, לא הייתי אופטימי לגבי דיקסון. הוא בקושי שותף בחצי הגמר נגד נהריה ובמשחק הליגה האחרון נגד מכבי ת"א היה די חלש. חשבתי שאם הוא לא ישתלב וייתן משחק טוב, זו תהיה בעיה לחולון. בסוף, לא רק שהוא נכנס, לקח על עצמו את הקבוצה והוציא אותה מפיגור, הוא גם קיבל אליו את המהלך האחרון וקלע סל ניצחון ששווה אליפות, סל של פעם בחיים.

היי, דיקסון, תיזהר שלא יאריכו לך את החוזה בחולון. תראה מה עשו לג'יימי ארנולד בעונה שעברה, תראה.

דורסמן באמת יצא פטיש אוויר. משהו. לא נכחיש זאת. איך הלך עם רוט ויזרעאלי, יא אולוהים. מי היה מאמין, מי היה עושה דבר כזה. איך הבין, שליד חבורת הזרים והמתאזרחים הזו הוא לא צריך עוד איזה זר שימקד אליו תשומת לב, אלא שניים שישחקו בשביל כולם ויחברו את כולם וילהיבו את כולם וגם ידעו לחלק להם כדורים בלי יותר מדי אגו. ולשתול ביניהם את דיקסון מהספסל, סקורר מוכח בכל מקום בו היה, זו לא משימה פשוטה. דורסמן עמד בה. אליל הינו. באמת. איזו עונה הוא הרביץ כאן, כזו שלא היתה מעולם למאמן-עונה-ראשונה.

תביטו על סטיב ברט ג'וניור ומאליק דיקסון. לפעמים, או אולי אפילו רוב הזמן, קשה להבין מה הופך את וויל ביינום לשחקן שמרוויח פי ארבעה מהם. מה, הכל פה חי ונע סביב פוטנציאל? ומה עם יכולת מוכחת?

לקחו את ביינום ונתנו לו להיות מי שהוא. זה הסתיים בהתקפי לב, כי מכבי ת"א לא רגילה לשחקנים מסוגו ואולי גם לא צריכה. הפכו אותו להיות חצי מאולף, ואז שאלו איפה ביינום הקודם. הפכו אותו לשחקן ספסל במשך עונה שלמה, רק כדי לתת לוונטיגו קאמינגס להציג עוד משחק מאכזב ועוד אחד. אבסורד אחד מתמשך, שהתחיל לא טוב ונגמר לא טוב, עם הבלחות נאות למראה פה ושם.

אוקיי, אז יש לו קרוס אובר מדהים ואחד על אחד נעים הליכות. אבל הניסיון להפוך אותו לסוג של ג'יי. אר הולדן ממושמע צלח באופן חלקי מאוד. חלקי מדי, כי יש יותר מדי משחקים שבהם ביינום לא קיים או לא משמעותי ולא זו היתה הכוונה.

אתם יודעים מה, גם הולדן, לפעמים, בלילה מאוחר, בקיץ, בפגרה, הולך למגרש המשחקים, מוריד את המסכה וצועק: "מסינה, יא מניאק, מה עשית לי, מה עשית". ואז הוא נזכר שהוא אלוף אירופה עם רוסיה ופעמיים בשלוש שנים האחרונות עם צסק"א, מניח את המסכה בחזרה על הפנים והולך לישון.

בסופו של דבר, ביינום עשה כאן שנתיים בהן הגיע אמנם לגמר היורוליג, אבל לא זכה בגביע והפסיד אליפות. יותר מכל, הוא רחוק מלהיות וויל ביינום שהוא באמת רוצה להיות, וזו דילמה ששחקן מתקשה לחיות איתה לאורך זמן. הוא אמנם חתום לעונה נוספת, אבל הוא בפירוש לא השחקן שמכבי ת"א צריכה להמשיך ולחיות עליו.

הסיפור הגדול של הגמר הוא, שוב, בפעם המי יודע כמה העונה, האחיזה של מכבי ת"א ביתרון לקראת הסיום, ההשמטה שלו והפסד שבא בעקבותיו. זה קרה למאמננו הלאומי ולגיא גודס יותר מדי פעמים העונה מכדי לומר, שיש כאן מקריות. והיות שזו לא פעם ראשונה, ולא שנייה ולא שלישית, הם צריכים לפנות את מקומם גם אם השחקנים שלהם אהבלים, אשמים, או סתם לא קשובים. מי שלא מצליח להשפיע – לא מכריע. ולפיכך, מוכרע בידי גורלו.

התרגיל של דורסמן עם דיקסון בסיום היה יוצא מהכלל. ביצוע מושלם. דורסמן הוא איש השנה, מאמן העונה, הפסיכולוג של העונה, המוציא לפועל של העונה, הבעלים של העונה, מה שתרצו. אני עדיין מתקשה להבין איך מצאו חולצת אליפות במידה שלו, אבל אלה כנראה הבעיות הקטנות שלו בחיים. הוא היה זוכה בכל התארים האלה, לפחות מבחינתי, גם אם חולון היתה מפסידה בגמר.

כולם מדברים עכשיו על מה יהיה בעונה הבאה, והאם חולון תצליח לשמור על בסיס הסגל הזה, ואם דורסמן יהיה בעלים או לא, או שיישאר רק כמאמן. הוא הרי יכול פתאום להחליט שלא בא לו לאמן, ולחזור לעבוד עם נוער בשביל הכיף. והאמת היא, שברוב העונה הוא נראה כמו מאמן שבא כדי לחייך. עשה מה שבא לו, איך שבא לו, הקיף את עצמו בעוזרים נאמנים ושחקנים שנהנים. והכי חשוב, ואולי גם זה דרך להביט על הדברים, העובדה שהוא בעלים סייעה לו להשיג אמון והערכה בין השחקנים. כי ככה זה כשהמאמן שלך הוא גם זה שמשלם לך, אתה לא ממש יכול לקלל אותו בלב ולשים עליו פס.

מעניין מה היה קורה אם רענן כץ היה מאמן את מכבי. אם יש לו ידע כל כך גדול בכדורסל כמו שהוא אומר, אז עכשיו, אחרי סיפור דורסמן, אולי זה לא רעיון מופרך לתת לו לאמן. בחיי, איך לא חשבו על זה קודם?

המקלדת זועקת למנוחה, כמו גם עיניי הטרוטות. שבת המלכה כבר הומה בפתח ומשק כנפי ההיסטוריה נשמע ממש הרגע מעל הלשכה הנשיאותית בקומה ה-12 ברמת גן-העיר. וואו, זה ממש רועש. מה זה, ציפור גדולה וכבדה? לא, זה דורסמן מנגב חומוס מעל צלחת האליפות ומרחף בשמיים מרוב אושר.

מבטיח לחזור ביום ראשון עם אייטמונים חדשים שיצטברו להם ודאי בראש תוך כדי סוף השבוע.

סופ"ש נאה כרפאל לכל בית ישראל.