איך אני אוהב את המעגלים הנסגרים האלה.

דורון שפר לוקח אליפות היסטורית עם הפועל גליל עליון ומגיע לסגור בה עניין לפני פרישה.

אלי קנטי מאבד למכבי ת"א את האליפות ב-1993 בכפר-בלום ולא ממשיך בה. הוא חוזר עשור וחצי מאוחר יותר כדי לאמן את גליל עליון באותו אולם בכפר בלום, רק כדי להיות מפוטר גם שם.

דייויד בלאט, הלוא הוא מאמננו-הגולה, זוכה באליפות אירופה מדהימה עם רוסיה כמאמן הזר הראשון בתולדותיה, רק כדי להיות מפוטר כמה חודשים מאוחר יותר כמאמן האמריקאי הראשון של אפס פילזן.

מאמננו הלאומי, שמשמש כמנכ"ל קבוצת כדורסל לראשונה בחייו, הופך בתוך זמן קצר להיות מאמן ראשי במכבי ת"א, עשר שנים אחרי שנשא באותו תפקיד בדיוק במקום שלא רצה אותו ככזה.

עודד קטש, הכוכב הגדול של מכבי ת"א בעבר, חוזר אליה כמאמן ראשי ומתפטר בתוך פחות מחצי עונה.

אותו קטש, שבמשך ארבע עונות שיחק במכבי ת"א ולא הגיע אף פעם לפיינל פור, עוזב לפנתינאייקוס וכבר בעונה הראשונה שלו שם לא רק שמגיע למעמד השיא, אלא גם זוכה בגביע אירופה על חשבון מכבי ת"א בגמר.

אבנר יאור, שהעלה את הפועל גלבוע/עפולה ליגה, חוזר אליה ומוריד אותה. גוני יזרעאלי, שעזב את היורדת, לוקח אליפות עם העולה החדשה הפועל חולון.

ג'יימי ארנולד מנצח את הפועל ירושלים בגמר הפיינל פור בסל ששווה אליפות, רק כדי לעבור אליה מספר שבועות מאוחר יותר.

וכל זה בשליפה. כל זה אמיתי. זה כל זה קרה. יש אלף כאלה, וכל אחד יותר מקסים מהשני. כל מקרה מהסוג הזה הוא הוכחה לכך שבספורט כל דבר אפשרי. אויב הופך אוהב. דלתות נפתחות נסגרות, מסתובבות. כל תסריט שתבקש ייצא לפועל בסופו של דבר. זה רק עניין של זמן.

והאחרון הוא זה: נבן ספאחיה, ששוחרר ממכבי ת"א וחוזהו הותר כי לא היה מספיק טוב בעיני ההנהלה (ובואו נודה, לא רק בעיניה), הולך לקחת אליפות עם טאו ויטוריה עונה אחת לאחר מכן. הוא מוביל 0:2 עם טאו בגמר הפלייאוף, ושני הניצחונות הושגו בברצלונה. עוד אחד והוא אלוף, ואין מצב שהוא שומט יתרון כזה. נחמץ לבו של השמעל'ה כשהוא שומע על הבשורה שמגיעה מספרד, אני בטוח.

ברשותכם, או שלא, הנה עוד כמה תסריטים שחלקם בטח יתרחשו, גם אם כרגע חלקם נשמעים כמו הדבר ההזוי ביותר בעולם.

כן מאמן חדש, לא מאמן חדש, ליאור אליהו יורד ממכבי ת"א לגמרי ועובר לטאו ויטוריה (אם נבן ספאחיה נשאר שם).

טאו לוקחת אליפות, אבל מדהימה את ספאחיה כשהיא מודיעה לו שסגרה כבר לפני כמה חודשים הסכם עם המאמן שלה בעבר, דושקו איוונוביץ' שפוטר מברצלונה, והיא מוכרחה לעמוד במלה ובחוזה. ספאחיה, מכל המקומות, חוזר למכבי ת"א שמתנצלת ומבקשת סליחה מעומק לבה, ובוחרת בו כמאמן מוסכם על כל חברי ההנהלה המסוכסכים. מה שכן, ספאחיה מנסה, שוב, לקחת איתו, שוב, את סימאס יסאיטיס ולהנחית אותו כאן, שוב, וברגע הראשון נדמה שההנהלה, שוב, מסתבכת, אבל בסופו של דבר הפעם מתגלה אחידות ונרשמת התנגדות.

מכבי ת"א משחררת את וויל ביינום, שחותם הפועל ירושלים. ביינום מסתבך בתקרית במועדון לילה ירושלמי (יש דבר כזה).

גור שלף, שעזב את מכבי ת"א קצת ממורמר ושיחק שנתיים בבלגיה לפני שפרש, חוזר אליה כעוזר מאמן במקום גיא גודס, שמעדיף לנוח קצת אחרי עונות מתישות ולהחליף את שלף כפרשן בטלוויזיה.

קוקי בלצ'ר נשאר בבני השרון ונפצע באופן רציני גם בעונה הבאה (חלילה וחס), שמיד רצה ומחתימה אותו לעוד עונה.

אפרים בירנבוים, שניצח שלוש פעמים את מכבי ת"א בעונה שעברה (כן, זה כבר נגמר אם לא שמתם לב), מוחתם כמאמן שלה לעונה הבאה. הוא מביא איתו גם את מאירק'ה טפ-הירו כדי שתהיה לו סוף-סוף אליפות. בני-השרון לא עומדת בדרכם, אבל מקבלת בהשאלה את מוריליו דה רוסה וגל מקל.

עומאר סניד מקבל הצעה כספית גבוהה מהליגה הלבנונית, ומשלים טריו מזרח תיכון אחרי אירן וישראל.

שרון ששון משוחרר מירושלים וחוזר לאוראל גרייט בה נשאר לו בעבר חוזה לעונה נוספת, אבל הקבוצה שחררה אותו בגלל מגבלות תקציביות. עכשיו פתאום יש לה כסף, אז הוא חוזר.

צ'ארלס מינלנד, איש קשיש, חוזר לעונת פרישה בגבעת שמואל וחותם בה כזר משלים.

ניקולה וויצ'יץ' חותם אצל דייויד בלאט בברצלונה, ומביא את הקץ לייסוריו של דניס מרקונאטו שעוזב וחוזר הביתה לשתי עונות פרישה בבנטון טרוויזו.

רבי פנחס הגרשוני חוזר ליורוליג וחותם במלאגה, מקום בו ביקר כמה וכמה פעמים בתקופתו במכבי ת"א. הוא לוקח איתו לשם את אנדי איבי וחוגג על שמו של דאבור קוס בכל הזדמנות.

ליאור ליובין חוזר לעירוני רמת גן. כעוזר מאמן נוסף בצוות.

שמעל'ה מתחנן בפני ערוץ 1 לחזור לעניינים ומוכן להוריד מחירים, כי ערוץ 10 מביא מנחוס בלתי רגיל ואי-אפשר להצליח איתו. ערוץ 1 מתרצה ולוקח חסות מחודשת.

ועוד כהנה וכשמה אופציות. ומה שצריך לקרות – יקרה.