עם החתמתו של דייויד בלאט בדינאמו מוסקבה שמתי לב פתאום שחיל התותחנים אמנם מלא וגדוש בסקוררים מדהימים, אבל רוסי עדיין אין לנו. ואיך, איך נצא למלחמה בבוא היום, לכשנותקף באויבים מכל עבר, מבלי שיהיה לנו בחיל לפחות נציג רוסי אחד. מישהו שאפשר לסמוך על הקליעה שלו, על היכולת שלו לצבור נקודות מהירות, על החדות והדיוק שלו. או, בעצם, מישהו שאפשר לרוץ איתו.

אחד שברגע שהוא לוקח את הצ'אקה שומה עלינו, על כולנו, פשוט לרדת להגנה. כי אין סיכוי שהוא מפספס. ואם פספס בטעות, ודאי יקלע את ארבע-חמש הזריקות הבאות שלו יען כי מכונה הינו.

רבותי וגבירותיי (כן, אני יודע שגם אתן כאן לפעמים), ישנם הרבה שחקנים רוסיים שעשו דברים גדולים לאורך הקריירה, אבל נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שצלף בן צלף כמו איגור קודלין, לא היה כאן אף פעם. ולכבוד שובו של מאמננו הגולה לרוסיה, כאמור, אחרי שכבר אימן שם בעבר והוביל את נבחרתה הגאה לזכייה באליפות אירופה, נרשה לעצמנו לצרף תותחן רוסי ראשון לחיל.

יהא זה איגור קודלין, יעלה ויבוא. האיש מנהל קריירה בת 15 שנים על המגרשים ומעולם לא ממש הפסיק לצלוף. היו לו תקופות שבהן רעם כמו תותח עולץ במיוחד, והיו לו תקופות בהן הפגיז בהפוגות ובצרורות קצרים, אבל גם כשהיה טוב יותר וגם כשהיה טוב פחות אף אחד לא התכחש לעובדת היותו תותחן.

לשיאו, בכל הקשור לנקודת המבט הישראלית, הגיע עם סל ניצחון בנוקיה-ההיכל עוד כשקראו לו סתם יד אליהו בלי אוואנטות, על ראשם של מכבי ת"א ומאמננו הלאומי. היה זה אי-אז בימים, 1996/97, כשהו-הא מה-קרה-צסק"א-הגיעה-לכאן-וניצחה-עם-הבאזר-מסל-של-קודלין. זה היה המשחק הרשמי הראשון של מכבי ת"א בבית באותה עונה, ואחרי סדרה ארוכה מאוד של ניצחונות בכל מיני טורנירים ומשחקי אימון בקיץ (שהגיעה לסדר גודל של 0-17 או משהו), כולל ניצחון חוץ במחזור הפתיחה על לימוז' בגביע אירופה, בא קודלין וסגר עניין.

כבר אז ידענו, שמאמננו הלאומי טוב מאוד ודרוך מאוד ונחוש מאוד בהכנה, אבל אחרי הפתיחה הסוערת תמיד ימצא לעצמו את הדרך להיתקע בגלל איזה קוץ. קוץ רוסי ושמו איגור קודלין, במקרה הזה.

קודלין יכול היה גם לעטר בקלות את הלינק המופתי 'השמאליים' עליו חולם יו"ר הדירקטוריון, שמאלי בפני עצמו, מפעם לפעם ומת לממש בכדורסלע-האתר, אבל עדיין לא אסף את עצמו לכדי מעשה. יד נפץ היתה לו, לאיגור. מכונה משומנת, מכונת ירייה. תגידו מה שתגידו, תקראו לו איך שתקראו, תכנו אותו איך שתכנו. וכל זה בשמאל. יום יבוא ויקום פה הלינק המכובד – 'השמאליים'. ואז, על אף כפל שייכויות, נוכל למצוא את קודלין גם שם. בינתיים, יחלוק אכסניה עם שאר התותחנים.

האיש יליד 1972 ועד לא מזמן עוד שיחק בליגה הצ'כית. את רוב הקריירה שלו עשה בקבוצות רוסיות ובנבחרת רוסיה, כמובן. היה חלק בלתי נפרד מצסק"א מוסקבה במשך תשע שנים רצופות, אחר כך נסע קצת לקאזאן, לרוסטוב והגיח קצרות ונצורות לקבוצה מהליגה הצ'כית, רק האל הטוב זוכר את שמה. הרביץ תקופה גם בליטא, לדעתי.

הוא שיחק בנבחרת הרוסית עם הפאנובים, הקראסבים, הבאבקובים, הקיסורינים, המיכאילובים, האבלייבים והפשוטינים (כבר אז הם היו באזור) של תקופתו. שועה עולם. לא היה חישוק ברחבי תבל שלא פגש את קליעתו הצחה. בעצם, סליחה, הגדרה לא נכונה: לא היה מעולם חישוק שפגש את צליפותיו, שהרי תמיד הן נכנסו חלק והכדור לא ראה מתכת. רק רשת, כמו שאומר איזה אחד באמצע הלילה שעה שהמוני אתלטים מרחפים את תקרת העולם ומשחקים כדורסל של אחד על אחד, רוב הזמן.

ואם לחזור לעניין, אז אליפויות עולם, אליפויות אירופה, מה לא. בכולן היה קודלין.

רק דבר אחד תמיד העיב על שמחת הצ'אקות והסווישים. העובדה שרבים, רבים מדי, הטילו ספקות בכישוריו של קודלין כשחקן כדורסל שלם וקטלגו אותו כרב-צלף בלבד. על זה ייאמרו כאן ועכשיו שני דברים: ראשית, גם אם היה צלף בן צלף בלבד כפי שמלעיזים המלעיזים, הרי שהיה שחקן ברמה גבוהה עם טווחים בלתי נתפסים. האיש היה תופס כדור מרחק 9.36 מטר, או שמא היה זה 10.41, מי כבר זוכר, והיה מרביץ משם זריקות מבלי להתבייש. אכן כי כן, היה אומר על זה ודאי ד. דבורין, בושה לא היתה חלק אינטגרלי מאופיו על המגרש.

ושנית, זה יהיה לא מדויק לומר עליו שהיה רק מכונת ירייה ולא כדורסלן. האיש היה חוטף כדורים מוכשר, מסיים מתפרצות לעילא ולעילא, לוחץ בהגנה, מהיר ואתלטי, וגם – עד כמה שקשה להאמין עליו - מוסר לא רע כשנחה עליו המוזה, הבריזה והקריזה. עם זאת, נכון שאיבד יותר מדי כדורים ונכון שנראה לעיתים כמו טווס רברבן וראוותן על המגרש. לא נכחיש זאת. בשיאו, אפילו דורון ג'מצ'י ענק-הידית היה מביט בו כלא מאמין.

ברכות ונצורות לאיגור קודלין על הצטרפותו לחיל התותחנים של כדורסלע-האתר. מי ייתן ויראה את הדרך לגדולי אומה ושועי עולם נוספים מהכדורסל הרוסי, שיצטרפו אלינו בהמשך.