זהו. אחרי כמה ימים של אי-תזוזה מסיבות שונות ומשונות קיבלתי החלטות פרודוקטיביות.

הראשונה, הערב אני מגיע לדוכני מודן בשבוע הספר בתל-אביב. מי שרוצה להגיע ולומר מלה טובה על כדורסלע-האתר, להגניב מבט בספרים וביומן ואולי גם לרכוש במחירי הנחה, זה הזמן והמקום.

השנייה, אני כולי מתח ועזוז לקראת המשחק בין רפאל נדאל המנוול לנובאק דג'וקוביץ' בחצי גמר הרולאן גארוס. נדאל בכושר מדהים, הורג את כולם, ומוביל על דג'וקוביץ' 3-7 בקריירה עד עכשיו. הוא נראה בלתי מנוצח, אבל אם הסרבי לוקח את המשחק פה – הוא מוריד אותו מהמקום השני בעולם, עולה לשם ומתיישב על הכסא. לדג'וקוביץ' זו הופעה חמישית ברציפות בחצי גמר של גרנד סלאם. רק רוז'ה-שלנו, איוון לנדל ובוריס בקר עשו דבר כזה בעבר.

ובאשר לרוז'ה-שלנו, יהיה בסדר. נקרע לפרננדו גונסאלס הצ'יליאני את הצורה. אם דודי סלע עשה את זה כאן, אין סיבה שאנחנו - ורוז'ה-שלנו איתנו ובראשנו, כמובן – לא נעשה את זה בפאריס. פדרר נגד גונסאלס ברבע הגמר. היום אחר הצהריים זה קורה. שננשק ונלחש לקמעות כשמעל'ה במצוקתו? אממממ, נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שנוותר. "שלנו" מספיק טוב כדי לנצח בלי אמונות טפלות.

וההחלטה השלישית שלי היא זו: יתהפך העולם אני לא מחמיץ את משחק מספר 1 בין הסלטיקס ללייקרס. בי נשבעתי, למורת רוחה של רעיית הנשיא, שתקבל אדם הפוך ושחוט ומרוט ושרוט לאורך סוף השבוע. אין מצב שתהיה פה סדרת גמר ב-NBA ואני אמשיך לישון בלילות. דרושה הקרבה, דרושות עיניים טרוטות כדי להוכיח לעם, למען יידעו הנתינים כי העומד בראשם, להבדיל מראש עיריית חולון, אכן אוהב כדורסל בכל נפשו ולא רק משחק בנדמה לי (על אף שאינני).

עד כאן החלטותיי המעשיות.

הרביעית היתה צריכה להיות, שגמרתי אומר בליבי (ובליבי גמרתי אומר) לכתוב ספר על מאמננו הלאומי שהוא כנראה הדמות הציורית-טראגית הגדולה ביותר בכדורסל הישראלי. אין עליו, ועליו אין. איך הלך שם בפרוזדורים ובטרקלינים של נוקיה-ההיכל כארי בסוגר אחרי ההפסד לחולון, איך הלך. יא אולוהים. כהה טראגי היתה דמותה.

והאמת היא, כמו שנהג לומר בשעתו אורי מלמיליאן האגדי, איכשהו, לא נראה לי שמאמננו יקבל אותי כביוגרף שלו. מקסימום, זה יהיה ספר עליו ולא בסיועו. אבל בינתיים, מה אני מקשקש. אין החלטה כזו וזה לא רלוונטי.

ומכאן – לשם.

ברכות ונצורות לחבר נבן ספאחיה, האיש אשר מיררנו את חייו ואיתנו חלק גדול מהעם, יש לומר. בלילה, מאוחר, הוא לקח את טאו ויטוריה לזכייה באליפות ספרד עם 0-3 על ברצלונה בסדרת הגמר. כולנו מבסוטין ומרוצין עד הגג בשבילו, היפ-היפ-הוריי, ולמה לא. הוא באמת בחור טוב. שמועות טוענות, שאם היה נשאר פה ככתוב בחוזהו עם מכבי ת"א שבוטל, הקבוצה של שמעל'ה מזרחי לא היתה מאבדת את האליפות. אבל די, זה סתם לסובב את הסכין. לא נעים, לא יאה ובעיקר לא נאה. אגב נאה, מתי רפאל חוזר לפעילות? יבש לנו בגרון בלעדיו.

ובעניין אחר וחשוב לא פחות: חלילה וחסה לא שכחנו את עניין חביב נולד לשנת 2008. לאחר שיחות מסדרון רבות בנשיאות הסיפרה ביקשו מרבית הנציגים שהות נוספת בת מספר ימים כדי לחשוב לפני הבחירה. משום כך, ובשל כך, ובעיקר בעקבות זאת, הוחלט לדחות את הבחירה, הנימוקים והטיעונים לשבוע הבא ולסגור עניין. בינתיים, ימשיך טריי סימונס, חביב הסיפרה, לרצד שם למטה משמאל כל היום וכל הלילה, משל היה אחד משומרי חומות עיר דוד.

ועוד נושא: מה קורה עם רבי פנחס הגרשוני? היכן יאמן? האמנם יש מצב שברגע האחרון, ממש עם הבאזר, ישתחל למשבצת הפנויה וימונה מחדש במכבי ת"א על אף שאומה שלמה זועקת בגרון ניחר: אפי, אפי, אפי. האמנם זה ייתכן?

ואם בשגגה מדובר, היכן בכל זאת יאמן? ברצלונה? מלאגה? שמא מילאנו? נרצה לברר סוגיה מעניינת זו, ברם אולם לא נשקיע בכך מאמץ יתר על המידה. לכשתבוא הידיעה היא תבוא. ודאי נהיה שם כדי לשמוע ולקלוט.

ואחרון, פתאום נזכרתי: לפני יומיים-שלושה הרביץ א. מליניאק איזה טור ובו כתב בין השאר שליאור אליהו, במצבו, לא יוכל למצוא קבוצה באירופה שתשלם לו שכר גבוה והוא בעצם תלוי בזהות המאמן הבא של מכבי ת"א. אוקיי, אז אי-אפשר לסתור דברים כאלה עד שהם לא קורים, יו נואו, אבל לדעתי זה רחוק מהאמת: לא רק שהוא יכול למצוא גם היום מקום כמעט בכל קבוצה אירופית טובה, הם גם ישלמו לו הרבה כסף על זה. לפחות כמו שהיה לו במכבי ת"א בעונה האחרונה. יניב גרין, לדוגמא, מצא קבוצה בסדר גודל של חצי מיליון דולר (עוד לפני ההופעה הטובה שלו עם הנבחרת באליפות אירופה). אמנם לא קבוצת יורוליג, אבל היה לו ביקוש גם שם.

הוא גם כתב, המליניאק, על אפי בירנבוים וסיפר על הצלחותיו בהינדוס שחקנים בעייתיים דוגמת ארל וויליאמס, אנדי איבי ודייויד ת'רדקיל. ובכן כי כן, היש ת'רדקילוג גדול יותר מנשיא הסיפרה? בירנבוים אף פעם לא אימן את השריף. לא בהפועל ת"א, לא בהפועל חולון ולא בבני-הרצליה. לתשומת לב המליניאק.

זהו בינתיים,

בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.