יש לפעמים דברים שברורים לכולם, כביכול. כל כך ברורים, עד שאף אחד לא אומר אותם במפורש. הנה שלושה עניינים שבכל זאת כדאי להצביע עליהם, גם אם לכאורה הם לא מחדשים יותר מדי.
על הקשר בין הדחיפה הגדולה שמקבלים מאמנים שיושבים על תקן פרשנים בטלוויזיה, לבין המינויים שלהם לתפקידים בכירים בכדורסל הישראלי כבר כתבתי כאן יותר מפעם אחת. אתמול ראיתי את תוכנית הפרידה של יציע העיתונות לעונה הזו ופתאום משהו שנראה כל כך טבעי וברור, כמעט מתבקש, הפך בעיניי כמעט מקומם.
למה אפי בירנבוים עוזב אוטומטית את מקומו כחבר בפאנל של התוכנית, רק כי הוא מונה למאמן מכבי ת"א? למה הוא יכול לשבת שם כמאמן בני השרון לאורך העונה, אבל כשזה מגיע למכבי ת"א ברור לכולם שהוא לא יכול לשמש בתפקיד הזה יותר?
זה קרה גם עם צביקה שרף, שעזב את התוכנית כשמונה לתפקיד המנכ"ל של מכבי ת"א, אבל לא הפריע לו להופיע בה כששימש במקביל כמאמן נבחרת ישראל.
האם היה קורה אסון גדול אם מפעם לפעם בירנבוים היה ממשיך להופיע לפחות בתוכניות של ערבי שני, שבהם הוא פנוי? האם בני השרון ונבחרת ישראל פחות רלוונטיות או משמעותיות ממכבי ת"א? מסתבר שכן. למכבי ת"א חוקים משלה וכולם מתכופפים בפניהם. גם הערוץ עצמו וגם המאמן החדש וחבר הפאנל לשעבר. ושוב, לא גיליתי את אמריקה בעניין הזה, אבל יש דברים שעובדים עקום ולפעמים כדאי לגעת גם בהם.
ולעניין אחר. גם הקטע של צביקה שרף, הלוא הוא מאמננו הלאומי, ישב על הפרק לאורך העונה. לא מזמן התראיין מיקי דורסמן בהשד-זוכר-איזה-עיתון ואמר בהקשר של עודד קטש ושרף שהוא, מיקי, בחיים, אבל בחיים, לא היה הולך לעבוד עם מישהו שהוא עדיין מאמן פעיל, ומשמש כמנהל מקצועי או מנכ"ל.
הסתיימה העונה, לשרף יש הסכם חתום עם מכבי ת"א בתפקידו כמנכ"ל והנה הוא בכלל לא מעוניין לממש אותו אלא רוצה לאמן באירופה. אז נכון שמאוד סביר שהחזרה לאימון פתחה לו תיאבון מחודש, ובעיקר אופציות מחודשות לעבודה, אבל בסופו של דבר, איך שלא הופכים את זה, הסיפור כאן הוא בעצם ששרף מעולם לא היה ממש סגור על תפקידו כמנכ"ל, מעולם לא חשב שהוא מפסיק לאמן וראה את עצמו כמאמן לאורך כל הזמן. במלים אחרות: אם ירצה או לא, אם יכחיש ויתכחש או לא, שרף היה והיווה איום קיים ומרחף מעל ראשו של קטש מהרגע הראשון, אפילו אם לא העריך שישמש כמאמן במכבי. עודד פשוט היה נאיבי מדי כשלקח על עצמו את התפקיד בתנאים האלה.
וגם כאן הדברים אולי נרמזו, נאמרו, נכתבו, אפילו בכדורסלע-האתר, אבל כשהם קורים ומתרחשים כמה וכמה חודשים אחרי ההערכות עצמן, מן הראוי להביא אותם שוב ולהדגיש.
עוד עניין הוא זה של גיא גודס. בכל מקום ובכל הזדמנות שמעל'ה מזרחי מגן על גודס ומחזק אותו כולל ב'חמישיות', כששימי ריגר שאל שאלה של טעם לגבי מינוי מאמן ותיק כעוזר מאמן. משהו בסטייל של רבי פנחס הגרשוני ומאמננו הגולה בזמנו. מזרחי, בלי להתבלבל, ענה שגודס הוא מאמן מנוסה שאימן בהצלחה בראשל"צ. ריגר כמעט התפחלץ ואמר שהוא מתכוון לשמות כמו אריק שיבק וארז אדלשטיין, אנשים שמאמנים הרבה מאוד שנים, ואז חזר על שמו של בלאט, מה שאיפשר למזרחי להימלט שוב מתשובה, לבצע איגוף ולענות בשאלה, כהרגלו: "אתה מכיר עוד הרבה מאמנים וזוגות מהסוג של פיני ודייויד?". והדיון עבר הלאה.
לא ברור ברגע זה מה יהיה בעתידו של גודס. אני יוצא מהנחה שבירנבוים ירצה דף חדש לגמרי עם אנשים משלו. לפי המפתח של מכבי ת"א, אם המאמן מביא איש משלו (רועי חגאי או עמי נאווי) זכותה של ההנהלה להביא איש משלה. מזרחי שומר על גודס מכל משמר ובכל הזדמנות כאמור ומשבח אותו בלי סוף, למרות שגיא היה קשור בסופו של דבר לשלושה מאמנים בפרק של שנתיים ושותף לאי זכייה בשני גביעים ובאיבוד אליפות. על המאזניים, זה יותר משמעותי מאשר להגיע לגמר אירופי.
יכול להיות שבמכבי ת"א רואים בו מועמד פוטנציאלי לאמן את הקבוצה בעתיד. ויכול להיות שמזרחי מעריך את הנאמנות של גודס למועדון ואליו על כל המשתמע מכך, כולל הכל, אבל הדברים האלה קצת בולטים מדי. מחשידים מדי. מומלץ למזרחי לעזוב את גודס ולרדת ממנו קצת. תן לגודס לאמן במקומות אחרים, לצבור עוד ניסיון, לעשות דברים במקומות אחרים כמאמן ראשי, גם במחיר נטרול מסוים של ההנהלה מהלך הרוח המקצועי או משליטה מלאה בסודות הקטנים בחדר ההלבשה.
ובעיקר, תן לבירנבוים להביא בדיוק, אבל בדיוק את מי שהוא רוצה להביא. מספיק היה שגודס הודבק לקטש על ידי הנהלת מכבי ת"א בתחילת העונה והחיבור המשולש בין קטש, עמיאל וגיא היה מאוד לא סימפטי ובעיקר כפוי. הגיע הזמן לשחרר קצת את החבל, שמעל'ה.
