אני חייב לומר, שלא נכנסתי בהתלהבות לסיפור של עומרי כספי וסיור הדילוגים שלו בין קבוצות ה-NBA. אומנם יש לא מעט אנשים שמריחים שהנה בא הישראלי הראשון שבאמת יצליח להשתלב ב-NBA, ושכספי הוא האיש, אבל קשה להמשיך ולהתרשם מהסיפורים האלה או להיסחף אחריהם.

(דבר יו"ר הדירקטוריון לעצמו: הערה קטנה, חבוב, למה אתה כותב שאתה "חייב" לומר? מישהו מכריח אותך? המשך נא).

הנוחות סביב העניין כל כך גדולה, עד שגיא הראל, סוכנו של כספי שהתלווה אליו לארצות הברית, ארגן דיל למען התקשורת כאן בארץ. משהו סטייל 'אני אשלח לכם כל מה שאתם צריכים לדעת, צילומים, ציטוטים, דיווחים, העיקר שלא תפריעו לכספי'. זה מכובד, זה הגיוני, זה מראה על רמה גבוהה מצד הסוכן ועל התחשבות. במקביל, זה מראה קצת על חוסר רעב מצד התקשורת. ואולי גם סוג של שחיקה בכל מה שקשור לאותו ישראלי ראשון ב-NBA שמחכים לו כאן עוד מימי הגיחה הקצרה של מיקי ברקוביץ' לאטלנטה, או מה שזה היה אז, לפני יותר משלושים שנים. זו כנראה עייפות החומר והיורו שתופס עכשיו את כולם בתקשורת, כי אחרת אין סיבה שגופי התקשורת הגדולים לא שלחו נציג שילווה את כספי – התקווה הגדולה – במסע האימונים שלו בארצות הברית.

אישית, קצת איבדתי את כספי במסע ואין לי מושג איפה הוא כרגע. הספקתי עוד לראות אותו בתלבושת אימונים של דטרויט פיסטונס ולקרוא או לשמוע על כך שהסקאוט של הפיסטונס מקווה לקבל פלאפל חינם לכל החיים אם דטרויט תבחר בכספי בדראפט ותצרף אותו אליה. וזהו. לא יודע בדיוק מה התחנה הבאה שלו, כמעט שלא מאמין שמשהו קיצוני יקרה בקרוב, וכמעט שלא מחכה לחדשות האלה בדריכות. נחכה לדראפט ונראה. איפה סיפור כספי ואיפה סיפור היונה ההנפלדית בזמנו.

נערים היינו וכבר כמעט שהספקנו להזקין מכל סיפורי הישראלים שניסו את מחנות הקיץ ב-NBA, את הדראפט, את ליגות הקיץ, את השיחות האישיות עם בעלי תפקידים מפורסמים מה-NBA. כשעודד קטש היה בשיאו, גם הדברים האלה הגיעו לשיאם ואי-אפשר היה להימלט מזה. בכל מקום יכולת לקרוא ולשמוע שהניקס, הספרס, הפיסטונס, הגריזליס, הלייקרס והאמ-אמו מעוניינים בו לעונה הבאה.

אולי כספי סובל עכשיו מהשלכות מהעומס הגדול שהצטבר כאן בכל הקשור לבחינה התקשורתית של העניין, אבל אולי זה דווקא יועיל לו. השקט הזה, או אפילו היעדר ציפיות גדולות מדי. עושה רושם שמרבית הקשב והציפיות לא מופנים לעברו. הרי גם עכשיו אפשר לשמוע בין השורות שאפילו אם ייבחר בסיבוב הראשון בדראפט, הוא ישחק בעונה הבאה במכבי ת"א בכל מקרה.

כמובן שאין בהכרח קשר מוחלט בין היכולת והרמה האישית לבין ההופעות הקבוצתיות, אבל באיזשהו מקום גם העובדה שמכבי ת"א סיימה את העונה כפי שסיימה, מפחיתה עניין מהסיפור של כספי. בסופו של דבר, הבחור הצעיר הזה הוא אפילו לא מחזיק הגביע או אלוף ישראל. ובמלים אחרות, אולי תעזבו אותנו עם המכבי-הזה? לא היה לנו מספיק מהם כל העונה? אם כספי יילך רחוק תודיעו, ונתייצב כדי לחגוג. ודאי שאין למישהו משהו נגדו ברמה האישית.

וכל זה מביא אותי לרודי פרננדס. הספרדי השמיני ב-NBA. בא בחור בן 23, מוכיח את עצמו בטירוף, זוכה בתארים מקומיים ואירופיים, מכנס מסיבת עיתונאים בסוף השבוע האחרון עם חובנטוד בדאלונה ומודיע על עזיבה לפורטלנד. הכל כבר סגור, גמור, מתואם.

אצל הספרדים אחד גורר את השני, אחד משמש פלטפורמה לשני. פרננדו מרטין הניח את היסודות כבר לפני 22 שנה ועבר זמן עד שהגיע הספרדי הבא אחריו, פאו גאסול, אבל מרגע שגאסול נחת ב-NBA הם יורים בקצב מהיר: ראול לופז, סרחיו רודריגס, חוסה קלדרון, חורחה גרבאחוסה, חואן קרלוס נבארו. ועכשיו רודי פרננדס.

ככה אני רוצה את זה: יכולת מסעירה ברמה האישית, יכולת מסעירה ברמה הקבוצתית, עונה גדולה שתצדיק את הבחירה, כדורסל מוכח ועקבי. ואז, בום, ל-NBA כמו גדול.

כספי ביצע אמנם התקדמות גדולה מאוד העונה. היו לו תקופות לאורך העונה שהוא עשה צחוק מהיריבות בליגה, ופה ושם, אם כי לעיתים רחוקות יותר, גם ביורוליג. אבל זו העונה הראשונה שהוא עושה דברים כאלה. בואו נחכה לעוד אחת כזו. בואו נראה לאן הוא יכול להגיע. בואו ונראה אותו הופך לשחקן מרכזי ויציב לאורך עונה מלאה במכבי ת"א ושבועד שנתיים-שלוש ייצא ל-NBA בדרך הכי טבעית כמו רודי פרננדס. אחר כך, מצידי, שהמשפחה שלו תזמין את טוני רונזוני מהפיסטונס לפלאפל חינם לכל החיים בכל פעם שינחת כאן, כמו שביקש.