מסתבר שבין חג לחול, או בין חול לחג, יש עוד כמה דברים שמן הראוי שכדורסלע-האתר יתייחס אליהם.

למשל, דרור כהן פרש. מה, יכול להיות שפרישה כזו תעבור ככה לסדר היום? בלי כתבות, בלי טורים, בלי כפולת אמצע מלבבת? מסתבר שכן. מי שהיה לאורך כל הקריירה שלו שחקן ממושמע, אפור, שקט, יעיל, שלא שיחק בחו"ל ולא חשב על מכללות ולא הסעיר את האומה ולא בישל דייסה בשום מקום, זה אקורד הסיום שלו: פורש ודי, שלום. בעונה הבאה נראה אותו כעוזר לאורן אהרוני בגבעת שמואל. קלאסי, האמת. כמעט מתבקש.

ולמשל, מתן נאור חושב על פרישה. נו, נאה. לא אהיה מניוק קטן ומנוול ואומר, שבשלבים רבים של העונה שעברה מתן נראה כאילו כבר פרש, אבל איכשהו, באיזשהו מקום, נאור תמיד נראה ויצר רושם של הסופיסטיקייטד. זה שלא ברור בכלל למה הוא כאן, עד מתי יהיה ואם הוא באמת רואה את עצמו חלק ממשי מהכדורסל, אפילו כשהשקיע את כל מה שיש לו על המגרש. זה שבכל פעם שפתח את הפה, התמלא האוויר בצניעות, ענווה, מבט מפוכח. קשה שלא לכבד איש כזה. קשה שלא לכבד גם את רצונותיו. כל שתבקש, לו יהי.

למשל, אני מביט היום בשעת צהריים מאוחרת באתר המופתי 'ספסל' ורואה ידיעה על מינויו של אפי בירנבוים למאמן מכבי ת"א בראש העמוד. וזו ידיעה שלקוחה מלפני חמישה ימים, כן? ואני אומר לעצמי: פייייי, קיבינימט, אליל הוא השלומי פרי הזה. אם יש לו ביצים, יכולת, עוצמה נפשית ונונשלנטיות מהסוג המובחר ביותר להשאיר באתר הפופולארי הזה ידיעה מלפני חמישה ימים במיקום המרכזי ביותר בעמוד, למה אני לא יכול? לא, באמת, למה אני לא?

ואז יצאה ממני כל הרוח: אולי כי הוא מחזיק את האתר שלו כבר יותר מעשור ואני פותח בסך הכל שנה שלישית? אולי כי בסך הכל הוא חיבר, באופן טבעי לגמרי, את סוף השבוע עם החג והוסיף גם את אסרו חג לעניין, ורקח לעצמו חופשה קלאסית מבלי לדבר הרבה. פשוט קם וביצע. בלי התנצלויות, בלי הסברים.

אבל אחר כך שבה ופעמה בי הרוח: טוב, אצלו אין נתינים שממתינים. אצלו זה קוראים רגילים, בסך הכל, עם כל הכבוד. אז כנראה שמותר לו להרביץ חיפוף קל וואנס אין א ווייל. אין לי את הלוקסוס הזה.

ולמשל, ביורן בורג. מי שהיה פעם אליל ילדותי הרגיז אותי קשות ונצורות. בורג, שהעניק את הפרסים לרוז'ה-שלנו ולרפאל נדאל בגמר הרולאן גארוס, מעריך וחוזה וצופה ואף מנחש ומנבא, שנדאל-המנוול יזכה בטורניר ווימבלדון הקרוב. וזה לא נאה בעיניי.

לא שהוא חסר אינטרסים בעניין. בורג הרי זכה חמש פעמים בווימבלדון, בדיוק כמו פדרר. אם רוז'ה-שלנו יזכה זו תהיה הפעם השישית שלו ובורג יימחק מרשימת השיאנים. מצד שני, למה אני כועס ונרגז, בעצם? בורג גם אמר שגמר הרולאן גארוס יהיה צמוד ויהיה פייט של ממש. ראינו איך זה נגמר. מפיך, ביורן, אל בור הביוב הקרוב למקום מגוריך. שיישטפו אל הים מילותיך, ולא נודעו כי באו אל קרבו.

ולמשל, השם של שרון דרוקר, אשר שב ועולה כמועמד לקבוצות בארץ אחרי תקופה מסוימת של פגרה. עד לא מזמן הוא היה מועמד מרכזי למכבי ת"א, איש עם ניחוח אירופי מוחלט אחרי כמה וכמה עונות רצופות והישגיות שם.
פתאום דרוקר מועמד לנהריה, פתאום גליל רוצה את דרוקר, פתאום ירושלים ובני השרון רוצות אותו גם.

מה עם הניחוח, הלו? מה עם איזו קאנטו? מה עם איזו בילבאו? מה קורה עם סמארה, שלא לדבר על וילרבאן? היש שם סקסי יותר מאשר וילרבאן? רק מלדעת שאני מאמן וילרבאן, הייתי מוריד 15% מדרישותיי הכספיות עוד לפני שהחל המו"מ הכספי. בקיצור, דרוקר נעשה כאחד המאמנים ובשורה אחת עם בוסאני, קטש, שמיר, ג'ינו ואחרים. זהו, התקפלות? אין מכבי ת"א אז נגמר הסיפור? בכל זאת, אני מריח פה הפתעה של הרגע האחרון. גם לה מאן זה שם מאוד סקסי, אגב. עדכון: טוב, וילרבאן זה כבר לא יהיה. המאמן של לה מאן, וינסנט קולה, קחתם שם לשלוש שנים. מה חשבתם, הוא פראייר? האיש יודע לאן ללכת.

ואגב בני השרון, לא הבנתי משהו. איך אנדי איבי עזב כל כך מהר? איך בקושי הסתיימה העונה, וכבר ברור שאיבי לא ימשיך? זה עניין כספי? חברתי? אישי? ככה,פתאום, נסגרה הדלת על אחד הזרים המוכשרים ביותר שהיו כאן בעונה שעברה. ולא רק שאין הסברים, או לפחות אני לא שמעתי עליהם, אלא גם יש מחליף. שון ג'יימס. לא התקררה העונה האחרונה וכבר יש שחקן חדש? וזה עוד מבלי שיהיה לקבוצה מאמן? "נפלאות הן דרכי שרון", היה אומר על זה ודאי כבוד השדר רם ויץ.

שלומות ונצורות בשלב זה.