אם כל הפרסומים בנושא נכונים וסופיים, ואין ממש סיבה להניח שלא כך הם פני הדברים, תשחק בעונה הבאה בליגת העל קבוצה חדשה, "אלטשולר-שחם גליל עליון/גלבוע". כך נסגר בסוף השבוע בין חיים אוחיון, הבעלים של הגליל, לבין דני עטר, ראש המועצה האזורית גלבוע.

הנה כמה עובדות שכבר ידועות על הקבוצה החדשה: ראשית, היא תהיה אחת הקבוצות עם השם הכי ארוך בתולדות הכדורסל הישראלי. שנית, צירוף המלים "גליל עליון" נשאר בשם הקבוצה, כפי שניתן לראות, ויחד איתו יישארו גם עודד קטש כמאמן, עמית גל כמנהל, ארז חזן בצוות המקצועי ובטח חלק מהשחקנים, אנשי המשק וכמובן הספונסרים והבעלים. האולם בכפר בלום, לעומת זאת, הוא פאסה. הקבוצה תשחק באולם בגן נר שבגלבוע ולאוהדים מאצבע הגליל יארגנו בכל פעם הסעות. בעצם, אולי כן ישחקו לפעמים בכפר בלום, ואז יארגנו הסעות לאוהדים מהגלבוע ומהעמק. לא ברור עדיין לגמרי הקטע הזה. מה שכן ברור, הוא שבמקביל לאיחוד הזה, התפרקה השותפות בין גלבוע לעפולה, שתיאלץ להעמיד לבדה קבוצה בליגה הלאומית, או למצוא פרטנר אחר. אה, ומה שהכי ברור הוא שאם האיחוד הזה אכן יוצא אל הפועל - גליל לא תהיה יותר גליל, לפחות לא אותה גליל.

על פניו, נראה הסיפור מאחורי האיחוד די פשוט: חיים אוחיון לא קיבל מהמועצה האזורית גליל עליון את התשובות להן חיכה, כלומר תמיכה כספית מספקת להמשך קיום הקבוצה, אז הוא מצא לו שותף אחר בדמות המועצה האזורית גלבוע, ופשוט העביר את עסקיו הספורטיביים איזה שמונים קילומטר דרומה. נקודה. הכי חשוב מבחינתו הוא שהעסק ימשיך לשרוד, אז הוא מצא דרך, כנראה היחידה האפשרית לדעתו, לעשות את זה.

עקרונית, אין כאן שום חידוש. איחודים בכדורסל הישראלי היו כבר לפני עשרות שנים. בין הראשונים לשלב ידיים היו אנשי ההתיישבות העובדת, כמו שנוהגים לקרוא להם עד היום, שהביאו לעולם את גבת/יגור, גבעת ברנר/נען, ניר דוד/בית אלפא ואחרות, והעסק הלך ונמשך עד לאיחוד בין בני הרצליה לבין מכבי רעננה תחת הטייטל "בני השרון", ולגלבוע/עפולה ויקנעם/מגידו של השנים האחרונות.

המשותף לדוגמאות הנ"ל היא העובדה שבכולן באמת היה, או עדיין מדובר ביישובים או ברשויות מקומיות בעלי סמיכות גיאוגרפית, שבחרו לאחד משאבים לטובת קיום הקבוצה ותוך שיתוף פעולה מלא. אבל היו גם דוגמאות אחרות.

דוגמאות אחרות - כלומר מקרים בהם קבוצה מליגה נמוכה, שרצתה לעלות ליגה ונכשלה או שסתם פיתחה שאיפות, ניצלה קשיים כלכליים או הפסקת פעילות של קבוצה אחרת, בלי שום קשר למיקומה הגיאוגרפי, צירפה את שמה לשם המקורי של הקבוצה והופ - הנה היא בליגה גבוהה יותר.

כך נוצרו צירופים מלאכותיים אך עם זאת משעשעים כמו גבת/דגניה, מכבי דרום (קבוצת הבת של מכבי ת"א)/קרית גת, וכמובן חיפה/רמת השרון הבלתי נשכחת, שהיה לה במשותף עם חיפה כמו שלמאדים יש עם אוראנוס - הם שייכים לאותה מערכת שמש, וזהו בעצם. איפה גליל/גלבוע בכל הסיפור? זהו, שלצערי נראה לי שהרבה יותר קרוב לדוגמאות האחרונות מאשר למקוריות.

חיים אוחיון ושאר השותפים לעיסקה מדברים על כך שהאיחוד עם גלבוע יאפשר שמירה על צביון הקבוצה ועל הרוח שלה. עם כל הכבוד, מדובר במחשבה שגויה במקרה הטוב ובקשקוש במקרה הרע. לקבוצה נטו, כמו לשאר הקבוצות, אין שום צביון מיוחד. אלה לא העשורים הראשונים של המדינה, בהם אותו שלד של שחקנים, בצירוף שניים-שלושה שחקנים מתחלפים, היה נשאר באותה קבוצה עונה אחרי עונה. באותם ימים, לא היה אחד בארץ, ובמקרים רבים גם מחוצה לה, שלא ידע ששחקן X מזוהה עם קבוצה Y. כיום, ברוב הקבוצות, למעט בודדים בכל קבוצה (חלקם בכלל נערי פוסטר כאלה ואחרים), מתחלף חלק הארי בקאדר כמעט על בסיס שנתי, או פעם בשנתיים.

הצביון של הגליל הוא קודם כל ולפני הכל האוהדים המקומיים - תושבי כפר בלום, כפר גלעדי, שמיר, עמיר, חולתה, קרית שמונה, בית הלל ושאר היישובים באזור - שיום יום, במשך כל כך הרבה שנים, מלווים את הקבוצה בכל מצב ובכל מקום. אותם פרצופים שמאכלסים את אותם כסאות, או את אותן בלטות מסביב לפרקט, אליהם מצטרפים בכל שנה עשרות צעירים, המהווים את דור ההמשך הצעקני (במובן הכי טוב של המלה) שלא מפסיק לעודד לשנייה.

הצביון הוא גם האולם בכפר בלום, שישנם גדולים ממנו, קטנים ממנו, יפים ומודרניים יותר, יפים ומודרניים פחות, אבל בשורה התחתונה אין אחד כמוהו. הוצאתם את הקבוצה מהאולם, הרחקתם אותה מהאוהדים (ולא, אני לא מאמין שרבים מהם יגיעו על בסיס קבוע לגן נר) - הלך הצביון, וממש לא משנה אם יוגב אוחיון ימשיך או לא.

שלא יובן לא נכון, הגלבוע והעמק הם אחלה של מקום לכדורסל, מי כמוני ישמח להעיד, אבל הם לא אותו הסיפור. נכון, גם כאן, כמו בגליל, מדובר באזור שהכדורסל יקר ללבו, גם כאן חוברים להם יחדיו כדי לתמוך בקבוצה אנשים חמים (שוב, במובן הכי טוב של המלה) מהקיבוצים, מהמושבים ומהיישובים הקהילתיים, אבל מדובר במשהו אחר.

משהו אחר, בדיוק כמו שאשקלון שונה מראשון לציון, ירושלים מתל אביב, נהריה מחיפה ורמת גן מחולון. עיר-עיר, אזור-אזור והסיפור שלו. השם "גליל עליון" יישאר אולי, הקבוצה לא ממש. היא תהפוך להיות משהו אחר, ולמען האמת די חבל. אני בהחלט מבין את אוחיון, שכאמור עושה מה שלדעתו הכרחי כדי להמשיך ולהחזיק את הראש מעל למים, וזו כמובן חוכמה קטנה מאוד להעביר ביקורת מהצד, כשלא אתה זה שצריך להוציא את הכסף מהכיס ולקבל את כל ההחלטות הקשות. אבל בשורה התחתונה חבל לי, ואני חושב שלעוד רבים אחרים, כי גליל עליון היתה רק אחת, ועכשיו כבר לא תהיה. לא כזו, בכל אופן.

shaharhermelin@gmail.com