אין אלא להודות: הלחץ הולך וגובר לקראת ווימבלדון. רוז'ה-שלנו אמנם חזר אלינו, ושב להיות איתנו וגם שב לאיתנו, אם כבר מתעסקים כאן במשחקי מלים, וזכה בטורניר על משטח דשא בגרמניה. כמה ירוק ונאה הוא המשטח, שעה שרוז'ה-שלנו חובט עליו ומנער בזה אחר זה את כל יריביו.

ברם אולם ואף על פי כן, הבשורות הרעות הגיעו מאנגליה שם עלה נדאל-המנוול דרגה נוספת. גם שם התקיים טורניר על הדשא ונדאל הפך להיות הספרדי הראשון שזוכה בטורניר על משטח כזה לראשונה מאז 1972.

פיייי קיבינימט!

בגמר הוא ניצח את נובאק דג'וקוביץ' 6-7, 5-7.

עוד קדם לכן הוא העיף גם את אנדי רודיק, מנוול בפני עצמו ואלוף הטורניר בארבע השנים האחרונות.

וזה מדאיג. וזה מטריד את מנוחתנו כאן בכדורסלע-האתר. נדאל המנוול פשוט בכושר מצוין, זוכה בשוברי שוויון כאילו-כלום. קשה לנצח אותו בתקופה האחרונה ולא משנה אם זה חימר, דשא, אספלט או משטח חול-ים שבו הכדור אינו קופץ כלל.

האיש רודף אחרי חלום. הוא רוצה להיות מספר 1 בעולם, רוצה לרשת את רוז'ה-שלנו. רוצה גם להיות אלוף ווימבלדון.

פייייי קיבינימט!

לא נותרה ברירה אלא לפנות לאיש הזאב, המוכר בזמנו הפנוי גם כאלעד זאבי, ולבקש לחרוז חריזה ולשורר שירה על הנעשה מאחורי הקלעים של המאבק המר הזה בין רוז'ה-שלנו למטרידן הספרדי.

וכה סיפר לי הזאב, כשהוא משחזר אחד לאחד את שעבר על פדרר בימים האחרונים:

אחרי ששוב הפסיד לנדאל-המנוול בגמר הרולאן-גארוס לפני ימים מספר, חזר רוז'ה לחדר ההלבשה כשהוא מבואס אחושלוקי. ואז, כאילו המתין שנה שלמה לרגע הזה, צץ לפתע ואף פתאום הכתב השבדי המעצבן. "שוב אתה...", סינן רוז'ה בעצבנות גלויה, אבל אין מה לעשות: חוקי ה-ATP קובעים שמוכרחים להתראיין נו מטר וואט. "יאללה, דיו, הויסה, יא בלונדי. בוא נגמור עם זה כבר", רטן רוז'ה הכעוס-משהו. ומה הפלא? הרגע הושפל ירך על שוק לשון חמור בידי רפאל נדאל. מנוול הוא, חשב לעצמו, ואז פתח הכתב השבדי את לועו:

הרגע הושפלת בענק, רוג'ר. רגעים לא קלים אתה בוודאי עובר. האם מדובר במשבר?

"אתה חתיכת..."

"ATP", כיחכח הכתב בתקיפות. פדרר עצר את עצמו בשנייה האחרונה מלהנחית עליו וולי אדיר לישבן.

"ובכן, לא אשקר. נדאל הזה הוא מכונה על חימר – וגם הרבה יותר. הבחור המסוקס יודע לשחק ואינו מוותר, על שום כדור ועל שום דבר אחר".

אין ספק, נדאל הוא מהולל. את ספרי ההיסטוריה שמו כבר מפאר. ומה יהא עליך בווימבלדון, שוויצרי סורר?

הדם שוב עלה לראשו של רוג'ר. "איזו מן שאלה היא זו, שבדי מפגר? הרי נהיר לכולם שבווימבלדון אוכיח את עליונותי ומהר. בשלוש מערכות אגמור את הסיפור, ואולי אף אקצר. אתיש את יריביי בקצב מסחרר ואלבש את הז'קט הלבן, ההוא שאני נראה בו כמו שוער . . בבית מלון".

ואינך חושש מיריביך המרים? רפא, נובאק, אולי אף מונפיס המדהים?

"למי ששכח אני אומר וחוזר: אני הוא מלך הדשא, אני ולא אחר! את נובאק אפרפר, את נדאל אמגר. מונפיס? הוא יאסוף לי כדורים, הניג$#!
אז אני מקווה מאוד שהמסר עובר: אחלוש על הדשא כמו גנב על שוטר; כמו קונה על מוכר; כמו מילים על משורר; כמו פועל בניין על קבלן צורר; כמו פקיד שומה על..."

אני חושב שהבנתי, רוג'ר. שופע ביטחון הינך... או שמא אתה משקר?

"משקר? ממש לא. אני מיליונר. בטניס העולמי את כל השיאים אני שובר. אנפץ גם את שיאו של ההוא, המניוק, ביורן בורג, שפתאום התעורר. נדאל ינצח אותי על הדשא, הוא מלרלר".

טוב, זה מספיק לי אם כן. שיהיה לך בהצלחה בהמשך, רוג'ר.

"אמן ותתפגר".

נאה, זאבי, נאה מאוד.

ולא נסיים בלי השיר המופתי של אלוויס פרסלי בביצוע של טום ג'ונס (יש יותר מביצוע אחד ככל הזכור וככל הידוע).

Green, green grass of home

הלוא הוא גם שירו של רוז'ה-שלנו הצועד בטוחות לכיוון הדשא הירוק של ווימבלדון.