כבוד הנשיא,

שלומות ונצורות,

יום נאה כרפאל היה היום בו החליטה מכבי תל אביב למנות סוף סוף מאמן. אישית, אני חושב שכל מאמן יהיה עדיף על צביקה שרף (מלבד כמובן איש הפדחת והפדיחות העונה לשם יעקב אדלר). ולא כי יש לי משהו אישי חלילה נגד האיש, אלא כי במבחן התוצאה יש לו יותר גמרים שהסתיימו בהפסד מאשר תארים.

חשבתי כי יהיה זה נדיב ונחמד מצד הוד מעלתו הנשיא אילו הואיל להיטיב עימנו, נתיניו, ולאפשר לנו הצצה דרך עיניו המקצועיות, חוכמתו הבלתי נדלית וזכרונו הפנומנאלי אל "הכדורסל של אפי".

כל אתרי האינטרנט מרבים בימים האחרונים לסקור את ההיסטוריה של אפי כמאמן, אך יהיה זה מועיל לקבל מידע על התפיסה של אפי את הכדורסל והאידיאולוגיה שלו כפי שהשתקפו במשך השנים.

הגנה (האם דוגל באישית, אזורית, מעורבת), סגנון התקפה, תרגילים (האם משתמש במגוון עשיר של תרגילי התקפה), בקיצור האם הוא מהאסכולה של פיני או של צביקה.

כמובן, אני בטוח שכבוד הנשיא עסוק מאוד בימים אלה בענייני הסיפרה וגמר ה-NBA. אם כך הדבר, נבין ולא נכעס הרי על כל השאלות שלעיל ניתן לענות ב-"אם נחיה, גם נראה".

ערב נינוח במיוחד,

רפאל

שלומות ונצורות לך רפאל,

כן, אני יודע שזה נשמע קצת כמו פארודיה. כל מייל שיהיה חתום בשם רפאל ויוצג בכדורסלע-האתר ייחשד מיד כאילו אינו אמיתי, מוזר מדי ואפילו לא הגיוני. בהזדמנות זו שוב נשלח ברכת החלמה מהירה לנאה כרפאל, שטרם שב לכתוב בעיתון של המדינה מאז הפיינל פור של היורוליג. העם ממתין עדיין לשובו בקוצר רוח. והנשיא גם. שהרי לא היה כדבר כזה. ודבר כזה – לא היה מעולם.

כך או אחרת, אחרת או כך, לצורך השאלה של המתכנה 'רפאל', ומי יודע, אולי זה אפילו שמו האמיתי, גייסתי את גיל 'והתרגיל' סלע, מי שמונה באחרונה לתפקיד מאמן קבוצת הנשים של הפועל פ"ת מהליגה הלאומית. האיש שיחק אצל בירנבוים בתחילת העשור במ.כ. חיפה במשך עונה ושלושת רבעי בערך. אמנם עבר הרבה זמן מאז, אבל בואו נבדוק איתו מה הוא זוכר ויחד עם מה שאני רואה מהצד לאורך השנים, אפשר יהיה להרכיב תשובה שתתקרב להיות ראויה, אני מקווה. הנה זה בא:

בגדול, על פי מה שראינו ממנו לאורך השנים, בירנבוים הוא מסוג המאמנים שנותנים לשחק באופן חופשי יחסית. עוד זכור הכדורסל המלהיב שלו כמאמן מכבי רמת גן בימים היפים של ארל וויליאמס, מילטון ואגנר, קני סימפסון, מייקל קרטר, אמיר בינו, עמי נאווי, ניר רכליס, גילי שוורצמן והנה נגמרת הפיסקה.

בבני השרון של העונה שעברה, לעומת זאת, ראינו ממנו כדורסל אחר לגמרי. משחק עומד, הגנה חזקה, ענייני מיס מצ'ים ותיאומים הגנתיים לעילא.

זה אומר אחת משתיים: או שבגלל שעברו הרבה מאוד שנים בין ר"ג של אז לבני השרון של העונה האחרונה בירנבוים השתנה והתפתח, או שרועי חגאי עשה הבדל כעוזר דומיננטי בעיקר בצד ההגנתי ובזה בעיקר נעוץ ההבדל הבסיסי בין הפנים של שתי הקבוצות האלה. בעצם, למה כתבתי שזה אומר אחת משתיים? אולי זה אפילו שתיים משתיים ושתי הסיבות נכונות.

אפי מסתמך על יכולות אישיות של שחקנים ומשתדל לא לסבך אותם בתרגילים ארוכים או מסובכים מדי. התרגילים שלו קצרים, ברורים, תנועה-שתיים והרבה אחד על אחד בלי יותר מדי תחכום. ואם לפעמים הכדורסל שלו נראה שכונתי בקבוצות מסוימות לאורך השנים, זה כי לכוכבים יש אופציה לשבור תרגיל מוקדם ולנצל יכולת אישית.

אפי נעזר באינסטינקטים חדים במהלך משחק. הוא יודע מתי ואת מי להכניס, מתי ואת מי להוציא, הוא מזהה כיוונים אצל שחקנים. יודע מי הופיע חם ומוכן ומי לא כל כך. הוא טוב בראיית משחק כוללת ובקריאת מצבים שמתפתחים.

יש לו תרגיל אחד, מסוים, שרץ איתו כבר כמה שנים ולפיו קלע מתחיל את התנועה מתחת לחישוק ואז בוחר לאיזה צד לנוע, עובר דרך שתי חסימות ומשתחרר לקליעה. זה קרה עם מרקו בוליץ' בחיפה, וזה הופיע גם עם קוקי בלצ'ר בבני השרון ולפעמים עם ג'ייסון וויליאמס.

מאחר שהוא בונה על היתרון של השחקנים עם היכולת האישית, לא פלא שהוא הביא איתו למכבי ת"א את וויליאמס וסימונס ורוצה את וויל סולומון שיוצר הרבה מאוד מצבים לעצמו ולאחרים בעזרת פיקנ'רול.

לצורך העניין, אני מניח שאם הוא היה יכול להביא את מאיר טפירו הוא היה מצרף גם אותו, אבל הבנתי שטפירו חתום לעוד עונה ובירנבוים הבטיח לאלדד אקוניס שמכבי ת"א לא תיגע במאיר ולא תנסה לפתות את השחקן או את בני השרון בסכומים גדולים כדי לשחרר אותו.

במובן הזה יש סיכוי שמכבי ת"א תיראה לפעמים כמו סוג של קבוצת ראן אנד גאן, אבל תהיה מספיק חזקה גם הגנתית בזכות הגנת האזורית מצ'-אפ שהציגה בני השרון ואני מניח שהיא פרי עבודתו של רועי חגאי. אין לי ספק שהם ינסו להנהיג אותה גם במכבי ת"א. ההגנה של בני השרון היתה אחת הטובות שנראו פה בשנים האחרונות.

לגבי השחקנים הגבוהים, שזהותם ואופיים עשויים להיות המפתח מבחינת מכבי ת"א להצלחה או אי-הצלחה ביורוליג, הרי שלפחות מהתקופה שלי תחתיו בחיפה אני זוכר שהגבוהים לא היו העניין העיקרי בקבוצה. עבור סטנלי שן זהב ברנדי בירנבוים בנה תרגיל אחד, שבו הוא מקבל את הכדור בלואו פוסט. לאמיר מוכתרי לא היו תרגילים. הוא פשוט חי על משיכת תשומת הלב מצד ברנדי, היה בורח החוצה לקליעה מרחוק, מקבל כדור וזורק.

בבני השרון היו לבירנבוים גבוהים יותר דומיננטיים מאשר ברנדי ומוכתרי, אבל לא היתה עליהם בדרך כלל התבססות התקפית יוצאת דופן. לא ראיתי יותר מדי מצבי לואו פוסט לעוסמן סיסה או תרגיל מתוכנן.

שמתי לב שאחד המפתחות המרכזיים שלו במשחקים נגד מכבי ת"א הוא לא להביא דאבל-אפ על ניקולה וויצ'יץ', כדי לחסוף התמודדות עם יכולת המסירה שלו לשחקן שיקלע בחופשיות. הוא האמין בכישורים של סיסה לשמור על ויצ'יץ' באחד על אחד והעדיף שוויצ'יץ' יעבוד מולו לבד, מאשר ישחרר כדור לקליעה חופשית של בלות'נטל או שארפ.

עוד עניין טכני שבולט מאוד אצל בירנבוים כסוג של מדיניות: הוא לא מחפש להיות המאמן שמתגאה בטביעת העין שלו. יש שחקנים שרשומים עד היום כהברקות של מאמן מסוים. לדוגמא, ארז אדלשטיין הביא לכאן את רימאס קאוקינאס בתחילת דרכו ותראו איזה שחקן נעשה ממנו עם הזמן. חנוך מינץ היה זה שהביא לישראל את טונג'י אווג'ובי, חאליד אל אמין, מאליק דיקסון, ארווין דאדלי. כולם בול פגיעה. שרון דרוקר הלך על וויל סולומון. ועל הפגיעות עם נייט האפמן ואנתוני פארקר דייויד בלאט ופיני גרשון חיים עד היום.

אפי לא כזה. להיפך, ככל שזה תלוי בו בלבד, הוא מצרף אליו רוב הזמן שחקנים ששיחקו בארץ, כאלה שמכירים את הליגה. בירושלים אלה היו צ'ורצ'יץ', דרק המילטון, קני וויליאמס. בחיפה, בזמנו, היו איוון קראסיץ' שהגיע מהגליל, סטנלי ברנדי שבא מחיפה/נשר וקורי גיינס ששיחק באילת. אני לא יודע אם מצבת הזרים בבני השרון היא דוגמא, כיוון שאקוניס כבר אמר מספר פעמים שבעיקרון הוא זה שבוחר את רוב השחקנים, ולא פעם עוד לפני שהוא ממנה מאמן לקבוצה.

מאחל לו בהצלחה במכבי ת"א.

gilse@inter.net.il