וככה פתאום, לגמרי אאוט אוף דה בלו, נגמר הכדורסל. לא לגמרי, חלילה, אבל בינתיים. היום, מחר, עוד נשמע ונקרא ספיחים כאלה ואחרים על הזכייה המרשימה והראויה של הסלטיקס ועל הלייקרס שהתחפשו לנסיכה ב' (כל רעש או צליל מה-NBA גורם לה לחפש מחסה ולהפסיק לתפקד לפרק זמן מסוים - בדיוק כמו שקרה ללייקרס בגארדן של בוסטון, ובעצם בסדרה כולה) וזהו, פחות או יותר. יוצאים קצת לחופש.
זה טוב ואפילו מצוין, אני חייב לומר. בא לי בזמן הסיום הזה של עונת הכדורסל. לא משנה כמה אני אוהב את המשחק הזה - ואני אוהב אותו מאוד ואפילו מאוד-מאוד - מגיע השלב הזה של "די, הבנו, הספיק לנו ועכשיו תנו קצת לנוח בשקט". השלב הזה, מבחינתי, הגיע ממש עכשיו.
מה לא עברנו השנה? היתה שם הזכייה הנהדרת של חולוניה באליפות, שעברה דרך החזיז במלחה וה"אני-פורש-מכדורסל-טוב-אולי-בעצם-אחזור-יאללה-בסדר-חזרתי" של מיקי דורסמן, דרך ההתאוששות וההתגבשות של טאקר, סימונס, בראון, קמפבל, רוט, יזרעאלי, ווטסון, גורדון וכל השאר לקבוצה הכי מלהיבה שראינו כאן מאז ימי שאראס-פארקר-באסטון ושות', ועד סל הניצחון בגמר של מאליק דיקסון.
היתה העונה המדהימה - ולאו דווקא מבחינת הכדורסל כמובן - של מכבי תל אביב, עם קטש שבא, התרסק והלך לככב בסרטי טלוויזיה ולעזור לגליל להישאר בליגה, עם שרף - שמצד אחד עשה את הבלתי ייאמן באירופה והגיע עד גמר היורוליג, ומצד שני עשה את הבלתי ייאמן בארץ והצליח להפסיד גם את האליפות וגם את הגביע - וכמובן עם מלחמות היהודים בהנהלה, עם אפי שהגיע על תקן המושיע ועם הקבוצה הכמעט חדשה לגמרי שהולכת ונבנית בנוקיה.
היתה רכבת ההרים המטורפת של הפועל ירושלים, שנעצרה בתחנה הסופית של העונה עם גביע מצד אחד, אבל עם כישלון טוטאלי בליגה (וגם היול"ב קאפ לא היה משהו העונה), דן שמיר שהלך, זיו ארז שהחליף ועכשיו גם הלך, תקציב מדולדל, ככה אומרים, ומאמן צהוב בנשמה שמקווה להיות כמ שיותר אדום, ואם אפשר לא מבושה.
היו גם רובי בלינקו ועירוני רמת גן ששיחקו אותה בחלקה הראשון של העונה, רוני בוסאני ונהריה וגם עדי אזולאי ואשקלון שעשו את זה בסוף. ואי אפשר לשכוח את מבצע ההצלה המאוד מרשים של עופר ברקוביץ' בראשון לציון, וגם לא את הצניחה החופשית של גלבוע/עפולה שנעצרה - לפחות מבחינת עפולה, גלבוע מצאו דרך להסתדר - רק בליגה הלאומית.
חוץ מזה, מכבי חיפה חזרה, וגם גבעת שמואל, גליל הדרימה לגלבוע, אבל רגע - עד עכשיו זו היתה רק ליגת העל. שכחנו שהעונה בכלל התחילה אי שם בקיץ עם הזכייה של דייויד בלאט ורוסיה באליפות אירופה? לא שכחנו. גם לא את אטורה מסינה וצסק"א עושים שוב בית ספר ליורוליג כולה, את פנאתינייקוס מתרסקת בדרך, את גרשון ובלאט שמשוחררים הביתה באמצע העונה, את נבן ספאחיה משתחרר מויטוריה דווקא אחרי עונה שלמה פלוס אליפות, את ינאקיס חוזר עם הכדורסל המגעיל בתולדות האנושות וכל זה רק מעט ממה שקרה ביבשת, כן?
סופר והושר הכל על הביג ת'רי, הלייקרס עם קובי והזכייה באמ.וי.פיות, גאאסול שהגיע ולא עזר וביינום שנפצע וממש לא עזר. ניו אורלינס הנהדרת, הפיסטונס שאולי לא יהיו יותר בהרכב הזה, סן אנטוניו שבאמת די כבר איתה, פניקס שגם שאקיל לא עזר לה, לברון שגם לברון לא עזר לו ויש עוד המון.
היי, אליצור רמלה לקחה דאבל בנשים ומכבי תל אביב בנוער, אבל זהו, באמת. מספיק ודי. המדור לוקח הפסקה מהכדור הכתום, ונאמן להבטחתו - לא ממש יעקוב אחרי מי מועמד לאן ומי מתקרב למה. אין כוח. אחזור עוד כמה שבועות טובים לבדוק מי מאמן איפה, מי משחק איפה ומי מתפרק איפה. מבטיח.
בינתיים, יש לא מעט דברים טובים להתרכז בהם: הרבה משפחה, הרבה עבודה, שילוב בין השניים בדמות נסיעה לניו יורק לכנס מקצועי פלוס ביקור בסניפינו שבתפוצות (אני יודע, זו עבודה קשה ומלוכלכת אבל מישהו צריך לעשות אותה), צפייה ללא בושה ואפילו בהנאה בשלבים המתקדמים של אליפות אירופה בענף-שאין-לנקוב-בשמו, ווימבלדון שיוצא לדרך עם תקווה שיימצא כבר מישהו שיבעט לכל הרוחות את השוויצרי המעצבן וכן הלאה.
יוצאים לחופש מכדורסל. אנא חזרו אלינו כשייצא לדרך הטורניר האולימפי בבייג'ין. יש מצב שנמצא זמן לצפות במשחקים, אפילו בעניין רב, אם רק זה לא ייפול על עוד מדליית זהב של מייקל פלפס, כמובן.
shaharhermelin@gmail.com
