הרבה עניינים עוטפים אותנו מבלי לשים, ואני דבר על דברים שלא קשורים בחום ובלחות. מה אני אגיד לכם, ישבתי אתמול בביואיק והנשיאותית וכמעט עליתי באש. איזה חום, איזה חמסין, פיייי קיבינימט. לא ברור העניין הזה: אנה אנו באים ולאן אנחנו הולכים מכאן. הרי סביר שרק ילך וייעשה קשה יותר עם השנים. ומה יהיה על ממשיכי דרכנו?

מנפלאות הבריאה.

ובינתיים, בעוד החמה מפליאה בהתעללותה בתושבי חצי הכדור הזה, דברים קורים מסביב.

דורסמן עוזב ובא, בא ועוזב.

ליאור אליהו מסרב להגיע לאימוני הנבחרת.

ארז מרקוביץ' שומר אמונים לירושלים.

לרוט-יזרעאלי-בורוכוב-סוקולוב תיכף מסתיימת הסבלנות והם קופצים מהספינה של חולון.

המפוארת חזרה, ולו רק למשחק אחד. בינתיים.

נדאל המנוול עבר את הסיבוב הראשון, ולא שהאמנתי אחרת.

שאקיל הדביל שר איזה שיר מטופש על קובי בראיינט ועושה כותרות.

חורחה גרבאחוסה חוזר למלאגה, כנראה.

סיינה החתימה את מוריס פינלי, כנראה במקום טרל מקינטייר שיעזוב.

ופתאום אני אומר לעצמי: וואי, איזה יופי, איזה קלות. מה היה קורה, בעצם, אם הייתי הופך את כדורסלע-האתר למקום ריכוז של כל מיני ידיעות שוטפות בשורה. בלי זיבולי שכל, בלי פרשנויות ומאמרים ואפילו בלי נשמת אפו של האתר הזה: הגיגי קדושה וחול.

כמה נוח היה לי, כמה פשוט. והמוני בית ישראל והנתינים בתפוצות היו יושבים אל מול המסך וגומעים בשקיקה את מיטב ההתפתחויות, תוך שהם הופכים את כדורסלע-האתר לצומת דרכים חשובה ביומיום, מתעדכנים בנעשה והולכים הלאה, רק כדי לחזור למחרת ולקרוא מה התחדש בכדורסל וסביב לו.

כמה כאבי ראש זה היה מונע ממני. לא הייתי צריך לחשוב על אייטמונים מקוריים, על מה כותבים היום, או על זה שכבר שתיים בצהריים ולא עלה עדיין אייטמון חדש אחד.

אבל מיד אני מוריד את עצמי מהעניין.

כדורסלע-האתר? אתר ניוז כדורסל בשורה? לא עבורנו הינו.

טכני מדי.

קצר מדי.

קל מדי.

לא מתוחכם.

פשוט מדי.

חסר יומרות.

ואולי גם חסר ערך.

אבל כיוון שכבר התחלתי את הסטארט-אפ, לא נעים לקטוע אותו לגמרי עוד מבלי להתייחס אליו. ולו רק בשורה-שתיים.

מיקי דורסמן? הסיפור של חולון כואב ומרגיז ועוד אשוב אליו בהזדמנות קרובה בהרחבה, אבל זה בדיוק השלב שבו אני נעשה אדיש. דורסמן הולך ובא ומאיים וחוזר ושוב בא. זה לא טוב, זה לא טוב. לא לאנשים כמוני, בכל אופן. בחיאת דורסמן, תחליט מה שתחליט, רק תהיה עקבי.

ליאור אליהו? לא יודע, לא מתאים. זאת אומת, אם ליאור אליהו רוצה לגמור כמוני, כמו אחד שברח ממחנה האימונים בווינגייט כי היה לו קשה אצל מולי קצורין (אם עוד לא קראתם את דאנק בפרצוף זה נון שלכם לגמרי) – שיהיה לו לבריאות. בעיניי, ובטח בגילו, הוא צריך להתייצב ולהתאמן בין אם המאמן הוא מאמננו הלאומי ובין אם הוא יוסף אברמזון. טור בעניין יעלה, כך לוחשים לי מקורות פנימיים, ב-ONE במהלך היום.

ארז מרקוביץ'? שומר אמונים לירושלים מצד אחד, אבל במקביל אולי גם שומר על הכנסתו ומיהר לחתום לעונה נוספת במלחה אחרי שהבין שמכבי ת"א יורדת מהרעיום להחתים אותו. כך או אחרת, אחרת או כך, אני בעדו. טיפוס חיובי וגם שחקן לא רע בכלל.

רוט ויזרעאלי? מכבד אותם, באמת. ממתינים בשקט עד שיתבררו דברים עם חולון. נותנים כבוד לדורסמן. נותנים כבוד לחולון. נותנים כבוד לעונה שעברה שקדמה אותם והקפיצה את שכרם. הלוואי שלא יתפרקו ויתפזרו בין חיפה לירושלים, או השד יודע. שיישמר הצמד. לו יהי. ואם נחיה גם נראה.

המפוארת חזרה? אהההההה, כולה משחק אחד נגד איזו קייט או'בריאן, לא טניסאית מי יודע מה. נראה אותה הלאה. גשם אחד לא מבשר את בוא החורף, או איך שאומרים את זה, גם אם נתפלל לכך עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ.

נדאל המנוול? טוב, האיש עומד על 18 ניצחונות רצופים ולא משנה דשא-חימר-אספלט-דשן. הוא טוב, המניוק. הוא טוב. נמתין לו בגמר, למנוול, ונדבר שם. עם קצת מזל, בעצם הרבה, הרבה מאוד, אולי הוא לא יגיע לשם ואנחת רווחה תשתחרר מגרוננו. כלומר, הגרו המשותף לנו ולאלילנו הקרוי וידוע גם כרוז'ה-שלנו.

שאקיל הדביל? פריסטייל-מה-פריסטייל, לא עושים דברים כאלה. לא אהבתי. אני מניח שגם קובי בראיינט לא. מצד שני, צריך להכיר בעובדה הכואבת: שאק הוא תרח כבד בן 36 ויותר. זמנו קצוב, אם כי אצל מקבלי ההחלטות ב-NBA אף פעם אי-אפשר לדעת: הם משלמים גם לפסחים בני 41 מיליוני דולרים. שאק עושה כותרות מחוץ למגרש, כי עליו זה הולך ונעשה קשה יותר ויותר.

חורחה גרבאחוסה? אם ג'ורג'ה אכן חוזר למלאגה, נברכו על כך. כך יאה, כך נאה ובכלל – למה לא. אותה הוא עזב כדי להגיע ל-NBA, אליה הוא חוזר משם. חוזה לשלוש שנים ו-6 מיליון יורו הוא עילה נהדרת כדי לנסות ולהחזיר את האליפות למלאגה.

סיינה ופינלי? גמד נמרץ זה, הנראה ענק למדי ליד טרל מקינטייר, הרכז לשעבר כפי הנראה, יכול לתת שם אחלה עונה. מגיע מרייטי, 1.80 מ' אורכו, שטחו, עומקו ונפחו. סקורר בן סקורר וגם נפלאות המסירה לא נעלמו מאצבעותיו. בקיצור, עוד בול פגיעה של הפסנתרן הידוע המוכר גם כסימונה פיאניג'אני? עושה רושם שכן.

אתם יודעים מה, למרות הכל הפורמט הזה נראה לי. חדשות השעה בשורה, שתיים, פיסקה.

זה לא יכול להיות עד כדי כך רע. תנו לי לחשוב על זה. עדכונים בהמשך.

שלומות ונצורות בשלב זה.