צביקה שרף וליאור אליהו לא יכולים להיות בנבחרת ישראל. לא יחד, בכל אופן. מתווכים מה מתווכים, שיחות הבהרה מה שיחות הבהרה, לא יעזור בית דין. כל עוד אחד מהם בנבחרת השני לא יהיה, או יהיה ולא יתפקד כמו שצריך וכמו שראוי. איך אמר יוסי בנאי עליו השלום: "תחליטו - או אתה או אתה. שניכם יחד זה טיפול נמרץ".

מי מהם לא צריך להיות בנבחרת? או, זו באמת השאלה. נקודות זכות וחובה מצטברות להן על המאזניים הפרטיים של כל אחד מהשניים, ואולי באמת הגיע הזמן לבדוק מה כבד ממי ומי מכריע יותר ממה.

ליאור אליהו הוא אחד הכשרונות הגדולים ביותר שצמחו כאן בשנים האחרונות. לא חושב שיש מישהו בקרב אוהדי הכדורסל שיכול לחלוק על הקביעה הזו. ברור שיש לו עדיין לא מעט דברים לשפר (למשל קליעה ממרחק העולה על 43.8 ס"מ מהטבעת, למשל שמירה על מישהו שגם זז לפעמים ועוד), אבל פוטנציאל כזה לא נולד בכל יום, גם לא בכל חודש ואפילו לא בכל שנה. עובדה.

מצד שני, אני מסכים לחלוטין עם אלה שטוענים שהנבחרת היא מעל לכל, ושאין דבר כזה "לא רוצה לשחק אם מי שמאמן זה X או Y". אין חיה כזו. לעניות דעתי הלא קובעת, לא יעלה על הדעת ששחקן שמוזמן ינקוט בסנקציות ויודיע שהוא לא יגיע, למעט כמובן מקרים של פציעות, סיבות אישיות אמיתיות ("לא בא לי / לא מתאים לי" בהחלט לא נחשב) וכוחות עליונים כאלה ואחרים. אישית, גם ממש לא אהבתי את הקרב במשקל כבד (בסדר, משקל נוצה, למה להיות קטנוניים?) שניהלו בני משפחתו של אליהו מול מכבי תל אביב באמצעות התקשורת. לא יודע מה היה חלקו של ליאור בעניין, אם בכלל, וזו כמובן זכותם לומר כל מה שבא להם. זכותי לחשוב שזה לא היה מכובד וראוי.

צביקה שרף, וגם זה לא חדש, הוא מגדולי הפטריוטים שניתן למצוא בין אנשי הכדורסל שלנו, ואולי בכלל. הכל כבר נאמר, ובצדק, על כך שלא הרבה מאמנים היו מוכנים להתייצב מיד לקריאה כמו שעשה שרף אחרי פרשת בלאט והתעודה (ועוד לעבוד עבור משכורת מגוחכת ומבזה, יחסית לתפקיד של מאמן לאומי), על 200 האחוזים שהוא נותן מעצמו למשחק בכלל ולנבחרת בפרט, על כך שהוא הולך עם האמת שלו ועם הדרך שלו, ולא זז מהן ימינה או שמאלה בהתאם לכיוון הרוח באותו רגע, וכן הלאה וכן הלאה.

אבל, וזה אבל גדול, צריך להגיע מתישהו היום בו עושים את החשבון האם הדרך והאמת של שרף, או לכל הפחות המצב אליו הן הובילו את הנבחרת נכון להיום - הן אכן חלק מהאינטרס הלאומי, ממה שהכי טוב לנבחרת כרגע, או אולי לא ממש.

אם להודות על האמת, אין לי מקורות יודעי דבר בקרב אנשי הנבחרת. באמת שלא. לא שחקנים, לא עסקנים, לא צוות האימון ולא כלום. אי לכך ובהתאם לזאת וכמו רובכם, אני מניח, אני ניזון מהדיווחים בכלי התקשורת. הדיווחים הללו, כמו ששמתם לב, לא ממש מעודדים: אליהו לא רוצה לבוא וכולם יודעים למה, חג'ג' לא רוצה לבוא והרבה אנשים חושבים שהסיבה היא אותו למה של אליהו, שחקנים מדברים, בעילום שם כמובן, על התעלמות משחקנים טובים וראויים הנובעת לדבריהם משיקולים לא מקצועיים ולא ענייניים ועוד ועוד.

עכשיו ככה: לא בטוח שכל מי שמדבר הוא טלית שכולה תכלת, ובכלל לא בטוח שכולם מדברים ללא שום אינטרס ובידיים נקיות וצחות, אבל גם אם רק חלק מהדברים נכון - ואתם יודעים מה? אפילו אם שום דבר לא נכון - בשורה התחתונה מצטיירת תמונה די עגומה ולא מעודדת בכלל. לא יודע אם להתחיל לפוצץ כאן מושגים כמו "משבר אמון", "אווירה עכורה" וכל מיני כאלה, אבל המצב לא נראה משהו .

מה עושים? לו הדבר תלוי בי, הייתי נפרד משרף. עם לא מעט כבוד, עם הרבה הערכה על כל מה שעשה והשקיע, אבל נפרד. לא פוטר בלא כלום את אליהו, חג'ג' וכל מי שזה לא יהיה על חלקם בסאגה האחרונה, בהחלט לא, אבל נפרד. מספיק. חייבים שינוי דרסטי ומהותי, ואחד כזה יכול לבוא רק בעמדת המאמן. שרף הוביל את הנבחרת לשתי אליפויות אירופה רצופות בתנאים לא תמיד אופטימליים (חוסר ביתיות לאורך חלק מהטורניר המוקדם האחרון, למשל), ידע לא מעט ניצחונות יפים כמו גם כמה הפסדים מביכים לאורך הדרך, כמו שקורה לרוב המאמנים בכל תפקיד ובכל מקום, וזהו - מספיק.

הגיע הזמן לפתוח דף חדש, מכל הבחינות. דף חדש לשחקנים, דף חדש לשרף, דף חדש לאיגוד הכדורסל, דף חדש גם לנו. אם זה יקרה, משום מה יש לי הרגשה שיותר מאחד מהצדדים שהוזכרו לעיל, אולי אפילו יותר משניים, או אפילו משלושה - ירגיש בסופו של יום בסדר גמור עם עצמו.

shaharhermelin@gmail.com