נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שסוף שבוע הוא זמן טוב לעסוק בהרחבה ביותם הלפרין. אמנם עסקו בו כולם, גם כדורסלע-האתר פה ושם, אבל נדמה לי, על אף שאינני, כאמור, שאייטמון אחד שלם ורחב על אודות הלפרין והמעבר שלו לאולימפיאקוס לא פורסם כאן עדיין. ועל משקל המציל נפש אחת כאילו הצלי עולם ומלואו, אפשר גם לומר שאם לא פורסם כאן, כאילו לא פורסם בכלל.

אחרי ההקדמה הטיפשית-למדי הזו, או לפחות לא מבריקה במיוחד, אפשר לגשת הלאה.

בניגוד לדעה הכללית הלא-לגמרי-מחמיאה שהתגבשה לגביו יוצא שלפחות על פי השתלשלות הדברים הלפרין, בסופו של דבר, כן מזכיר את עודד קטש כשחקן.

שניהם גארדים שגדלו במכבי ת"א ועברו את כל נבחרות ישראל.

שניהם היו השחקנים הישראלים המובילים של מכבי ת"א, לפחות התקפית.

שניהם הושאלו – הלפרין ללובליאנה וקטש לרמת גן וגליל עליון.

שניהם התחככו לרגע ב-NBA – קטש כמעט שיחק בניו יורק ניקס, הלפרין נבחר בדראפט.

שניהם היו מלכי הסלים של הנבחרת הבוגרת באליפויות אירופה.

שניהם עברו ממכבי ת"א באותו גיל (אוקיי, בהבדל של כמה חודשים) לקבוצות הגדולות של יוון – קטש לפנתינאייקוס והלפרין לאולימפיאקוס. נכון, קטש זכה עם מכבי פנתינאייקוס באליפות היורוליג אבל חכו – יש מצב שגם הלפרין יזכה בתואר האירופי עם אולימפיאקוס (מה גם שהוא זכה בו, אם כי כשחקן שולי, עם מכבי ת"א).

ועם כל זה, כשעודד קטש עבר לפנתינאייקוס המדינה סערה או לפחות געשה או לפחות רעשה. ובעצם, למה, למה לדבר קלישאות? היה איזה גרוב באוויר, נו.

כשהלפרין עזב היתה תחושה של הפתעה. זה נבע אולי מהידיעה שהוא חתום לעונה נוספת, והיה קשה להאמין שקבוצה אירופית גדולה תשקיע בו כל כך הרבה כסף ותחתים שחקן שהיה שותף לכישלון גדול של מכבי ת"א בליגה הישראלית. הידיעה על העזיבה שלו התקבלה בסוג של אי-אמון. סוג של 'בכלל לא מגיע לו לקבל חוזה כזה, הוא לא עד כדי כך טוב'.

מסתבר, שהקבוצות באירופה לא ממש מתחשבות בענייני מכבי ת"א בליגת קזינו אלא במה שקורה ביורוליג. וביורוליג, כידוע, לא רק שמכבי ת"א הגיעה לגמר אלא גם הלפרין הגיע רחוק: מקום בחמישייה השנייה של הליגה. וזה נאה כרפאל. לפחות בעיני היוונים. בעינינו, כנראה, קצת פחות.

האם היינו קשים איתו? ב'היינו' אני מתכוון לאוהדים ולתקשורת. נראה שכן. האם הגיע לו? כן, לפחות חלק מזה. האם פרגנו לו ברגעיו הגדולים? כן, גם, אבל אולי פחות. לא עם של מפרגנים גדולים אנחנו.

יותר מכל דבר אחר אני מרגיש שבכל מה שקשור למעבר ליוון, ההבדל ביחס של הקהל בין הלפרין של היום לקטש של אז קשור לנקודת המוצא באותו רגע נתון.

קטש עבר ליוון אחרי העונה בה היתה שביתה ב-NBA שמנעה ממנו להצטרף לניקס. היה לו כבר חוזה חתום בניו יורק. הוא חיכה וחיכה והשבועות עברו, ובסוף נשבר לו הזובון והוא חזר לארץ כדי להשלים עונת חרטאבונה במישור האירופי ולזכות בדאבל בארץ.

ברגע שהעונה ההיא הסתיימה היה די ברור שקטש סיים את דרכו במכבי. היתה תחושת מיצוי באוויר, הבנה שקטש צריך להתקדם כלכלית ומקצועית לקבוצה שיש לה סיכוי לזכות בתואר אירופי. היה נדמה שעל אף החיבור הקסום בינו לבין האוהדים, כולם מבינים בתוך תוכם שקטש לא הצליח לגרום למכבי ת"א להתרומם אפילו לדרגת הגעה לפיינל פור, שלא לדבר על זכייה בתואר האירופי עצמו. ושאולי מרע ייצא טוב. היה ברור שהוא הולך, פשוט כי הגיע הזמן וזה היה צעד מתבקש.

גם אז, כמו במקרה של יותם, קטש קיבל הצעה מהסוג שאוהבים לומר עליה שאי אפשר לסרב עליה. הוא לא סירב. מכבי הבינה.

במקרה של הלפרין יש תחושות מכל מיני סוגים וזוויות ראייה שונות. בדרך כלל אני לוקח את הצד של השחקנים, אבל הפעם אני מביט על הדברים בעיקר מהצד של מכבי ת"א. אני לא חושב שמישהו בהנהלת מכבי ת"א ובטח לא אפי בירנבוים התכוון לוותר על הלפרין. הוא אמור היה להמשיך ולשמש שחקן מוביל. אולי היה מקבל קצת פחות דקות, זה כן. אבל ברגע שהוא בא לבקש שחרור כשהוא תחת חוזה, אני בטוח שהמשפחה של מכבי ת"א, המושג הזה שכל כך מרבים לדבר עליו בהקשרים של הקבוצה הזו, היתה מאוד לא מבסוטה מהסיפור.

זה קצת כואב. זה קצת מאכזב. אפשר לקבל את זה מטרנס מוריס, אפשר גם מניקולה וויצ'יץ' אחרי כל השנים האלה. אבל לקום ולעזוב קבוצה אחרי אובדן אליפות טראומתי מבחינת המועדון כשחקן ביתי שמרוויח בכלל לא רע, מרגיש לי קצת כפוי טובה.

רגע, שיהיה ברור: אולי הייתי נוהג כמוהו. אולי הכסף מסנוור. אתם רואים בדיוק מה קורה בשוק השחקנים ואת התנועה הכללית בעקבות הכסף. בודדים, אם בכלל, נשארים נאמנים כל כך למקום שלהם ולא עוברים הלאה כשהם מקבלים הצעות כספיות גדולות בהרבה. וכמו שאמר כבוד הרב דרור חג'ג' כששאלתי אותו באותו ראיון רדיו על נפלאותיו של האופוזיציונר המיתולוגי חיימון זלוטיקמן: "לא נראה לי שזלוטיקמן קיבל פעם הצעה כספית כפולה ולא מימש אותה".

ועם כל זה, ועל אף הכל, אני מניח שמאוד התאכזבו מיותם. מהגישה. מהבחירה לעזוב. מההעדפה שלא להמתין עד לתום החוזה. מההחלטה שלא לעמוד בראש הישראלים שיובילו את המאבק להחזרת התארים האבודים. בעיניים של מוני פנאן ושמעל'ה מזרחי, זה נראה כמו מעשה מאוד לא משפחתי. מאוד לא מקובל אפילו, גם אם חצי אירופה נוהגת ככה בימים אלה ממש.

זה, יחד עם התחושה הכללית שהלפרין מקבל פה בעצם פרס על דברים שלא ממש מגיעים לו, גורמים לעזיבה שלו להיראות פחות הירואית ועוטפים אותה ברגשות מעורבים מצד אוהדים עד כדי 'לך מפה, אפשר לחשוב מי אתה ומה בכלל עשית'. כאילו היתה תחושה שמה שמגיע לו באמת זה להתייסר בעקרבים ובשוטים, ולא לזכות בפרס על חוסר היכולת שלו להוביל את מכבי ת"א לזכייה בתואר.

יש אמנם הרבה קווים מקבילים בינו לבין קטש, אבל יותם היה רחוק מאוד מלזכות באהדת הקהל כמו קטש-השחקן בזמנו. וכאן נכנס לתמונה גם הצד של השחקן. עזבו רגע את הכסף, את הסכומים האדירים, את הרטט של לשחק בדרבי הגדול של יוון נגד פנתינאייקוס בסדרת גמר מטריפה. מה עם החיר כאן בבית? מה עם הקהל שלא תמיד נתן לו תחושה ביתית?

אני לגמרי לא שולל אפשרות לפיה הלפרין עוזב בין השאר, גם אם כשיקול משני לאללה, כי נשבר לו קצת הזובון. מהלחץ של האוהדים ושל ההנהלה ומהדרמטיזציה של התקשורת סביב כל פיפס במכבי ת"א. יכול להיות שהזכרונות מלובליאנה עושים לו נעים, גם אם ברור לו שבאולימפיאקוס חלקו במערך יהיה אחר. גם הוא יודע שביוון לא פשוט לשחק כדורסל, אבל יכול להיות שדווקא כשחקן שבא מבחוץ, פחות מרכזי, הוא יוכל ליהנות הרבה יותר.

קטש נהנה שם, יו נואו.

והנה, גם הקריירה של יותם ממשיכה לחקות את זו של עודד.

טפו-טפו-טפו, הלפרין צריך לעטוף את הברך טוב-טוב-טוב לקראת סוף עונת 2008/09.

אני מאמין בו. האמנתי בו תמיד. אמנם חשבתי שיהיה עוד יותר טוב ממה שהוא כיום, אבל במקביל הוא יותר טוב בעיניי ממה שאומרים עליו. וזה לגמרי בסדר לעזוב את מכבי ת"א, אף אחד לא אמר שמוכרחים להיות כמו נדב הנפלד, דריק שארפ או דורון ג'מצ'י, ולשחק 12 או 13 שנים רצופות בקבוצה הזו. העיתוי קצת מפריע לי, כי אני חושב שאם ניקולה וויצ'יץ' היה יכול לחיות בכיף עם הצעות כספיות יותר טובות שקיבל מבחוץ לאורך השנים האחרונות, ובכל זאת נשאר במכבי ת"א, גם יותם היה יכול. אלא כן וויצ'יץ' נהנה להיות כאן והלפרין, כנראה, קצת פחות.

אבל אני חי עם זה בשלום, בחיי. יכול להיות שהסיפור הזה מפריע הרבה יותר, כאמור, לשמעל'ה והחבר'ה, אבל עם פיצוי של 650 אלף יורו מהיוונים גם הם כנראה התרגלו לרעיון ביתר קלות.

מה שכן, כמו שאומרים בשכונה, שינאקיס יתכונן טוב לשילוב בין וויצ'יץ' להלפרין. חסר לו רק פאו גאסולינה כדי להפוך את אולימפיאקוס מקבוצה עם אופי של מניאקים לסוג של להקת שוקולד-מנטה-מסטיק.

מה, 1,164 מלים? פיייי קיבינימט, אני עובר לאייטמון אחר.