ביום שישי האחרון ביקרנו, כל המשפחה, באחד מאתרי הבילויים הפופולריים ביותר באזור גוש דן. יום כיף מטעם מקום העבודה של המלכה-האם, שבזכותו סגרו את האתר כולו במיוחד עבורנו ועבור ילדינו. בכוונה אני נמנע מלפרט יותר לגבי זהות המקום, ומיד גם תבינו למה. בכל מקרה, הוזמנו, שמחנו מאוד, התארגנו והתייצבנו בשעה היעודה.

כמו שנהוג בכל מקום במחוזותינו, ציפה לנו בכניסה מאבטח, שבדק ביסודיות את תיקינו והגיע למסקנה המתבקשת שהמוצץ של נסיכה ב' לא משמש עדיין כנשק להשמדה המונית. "תודה רבה", הוא אמר בתום הבדיקה ובקולו יותר משמץ של מבטא לא צברי בעליל, "שיהיה יום טוב". אמרנו תודה והתחלנו להתקדם לכיוון שער הכניסה, אבל פתאום נעצרנו, כלומר אני. משהו במאבטח נראה לי יותר מדי מוכר מכדי שאמשיך הלאה כאילו כלום.

חזרתי מספר צעדים והבטתי בו שוב, הפעם באופן בוחן ויסודי יותר, אם כי לא מעורר תשומת לב וחסר טקט מדי. הפעם לא נזקקתי ליותר מכמה שניות כדי להשתכנע שזה הוא. אמנם חלפו לא מעט שנים מאז ראיתי אותו לאחרונה, אבל עקרונית הוא לא השתנה הרבה: אותה קומה תמירה (כמעט התפתיתי לכתוב "אותה בלורית שיער", אלא שבלורית מעולם לא היתה לו, וגם מה שהיה נשר או גולח עם השנים), אותו מבנה גוף אתלטי, שבניגוד לאצל רבים אחרים לא צבר עודפי שומן עם השנים, ובעיקר אותן פנים, שגם אם כיום הן תחת שליטת אותות הזמן - אין לטעות בהן. חד משמעית, זה הוא.

"הוא" זה אחד מאותם כדורסלנים אמריקאים, שהגיעו כשחקני חיזוק זרים, התכוונו בטח לבלות כאן עונה-שתיים מקסימום אולם נשארו להרבה יותר, ובדרך אף שינו את הסטטוס האישי למתאזרחים. לא אזכיר את שמו כאן, כי גם אם אין לו שום בעיה עם תפקידו הנוכחי, תמיד ישנו הסיכוי שאולי כן נחמץ לבו על כך שאיננו נמצא במקום אחר ובתפקיד שונה, ושאולי היה מעדיף שלא כולם יידעו על כך. לכן, אכבד את פרטיותו למרות שלא ביקש זאת מפורשות.

לא מגדולי השחקנים עלי אדמות היה האיש, ולא אחד מאלה שהקבוצות הבכירות שלנו יילחמו ביניהן עד זוב דם על שירותיו, אבל בהחלט שחקן סולידי ומעלה, שכמעט בכל ערב עשה נאמנה את המצופה ממנו (בין שש ל-14 נקודות, בין שבעה לעשרה ריבאונדים ובעיקר הרבה זיעה ומרפקים) בלי יותר מדי טענות, לפחות לא כלפי חוץ. כל יום היה עבורו יום עבודה מלא במשרד, לא יותר אבל בהחלט לא פחות.

הרבה שנים לא ראיתי אותו, והאמת היא שכמעט ושכחתי על קיומו. הוא לא אחד מאותם שחקנים שגם לאחר פרישתם נשארים כל העת בתודעה הציבורית - בין אם כמאמנים או בעלי תפקידים אחרים בקבוצות בכירות או אפילו קצת פחות בכירות, בין אם כפרשנים באחד מכלי התקשורת הבולטים ובין אם סתם כאורחים קבועים במדורי הרכילות. למרות שעונה אחרי עונה, שבוע אחרי שבוע, הייתי רואה אותו במגרשים או נתקל בשמו בבוקס-סקור כלשהו, הוא לא ממש עניין אותי לאחר שתמו ימיו על הפרקט. כמוהו כרבים אחרים.

ופתאום הוא כאן. ניצב בשמש הקופחת של שלהי יוני (טוב, היה שם איזשהו עץ שהתיימר להעניק חצי מ"ר של צל, מה שלא פתר את עניין 4,729 המעלות ששררו באזור), לבוש במדיה של אחת מחברות האבטחה הגדולות ובודק תיקים לפרנסתו. כך אני מניח, אם כי תמיד קיימת האפשרות שזו רק השלמת הכנסה, ושבחיי היומיום הוא, אנא עארף, מוזג בפאב מקומי. בהנחה שזו עבודתו - תמוה הדבר בעיניי. תמוה ואף קצת עצוב.

תמוה, משום שקשה לי להבין איך לא קם היכן שהוא ברחבי הארץ איש מקצוע, אחד שלנגד עיניו עומדים לא רק הרצון שנציגות אגודתו ירשמו כמה שיותר ניצחונות כמה שיותר מהר, אלא גם מציאת כמה שיותר דרכים לשפר יכולות בסיסיות של שחקנים. מדבור במיוחד בגבוהים ביניהם, שרבים מהם לוקים עד יומם האחרון כשחקנים בתנועות הפשוטות ביותר ובהבנת המשחק כאחד. זה לא חייב להיות מישהו מליגת העל, גם לא מהליגה הלאומית או הארצית. זו יכולה להיות "סתם" אגודה שרוצה לתת משהו אקסטרה לילדים, לנערים או לבני הנוער הלובשים את מדיה.

אין לי ספק שאחד כמוהו יכול לתרום הרבה לשחקנים ולשחקנים-שבדרך. הוא לא יהפוך איש מהם לשאקיל או'ניל או לארל וויליאמס, אבל לשפר את ביצועיהם, במיוחד ברמת היסודות הכל כך קריטית, הוא יוכל אף יוכל. אישית, חשבתי לעצמי באותו רגע שזה בהחלט תמוה וקצת עצוב שלא נמצאה עבורו אף פינה שכזו באף אחת מתוך עשרות הקבוצות שהיו יכולות להיעזר בניסיונו וביכולותיו.

האמת? יכול להיות שהוא בכלל לא מעוניין בכך. אולי טוב לו היכן שהוא. אולי מבחינתו פרק הכדורסל בחייו תם ונשלם, ואין לו כל שאיפות לחזור אליו בדלת הקדמית או האחורית. אולי. אני מאוד מקווה בשבילו, אבל יש לי הרגשה שזה לא בדיוק כך.

ניגשתי אליו שוב. "אתה X, נכון?", אמרתי, "אני זוכר אותך מצוין כשחקן". פניו אורו. "תודה", הוא אמר, "נעים לשמוע. שיהיה לך יום טוב". שבתי והצטרפתי למלכה-האם ולנסיכות שחיכו לי בכניסה, אבל הספקתי לשמוע אותו אומר לאלה שניצבו לידו: "ראיתם? הוא זיהה אותי. הוא זוכר שהייתי שחקן!". כן, לפי השמחה שבקולו נראה לי שהוא בהחלט היה שמח לחזור. אם מישהו מוכן להרים את הכפפה - הפרטים שמורים במערכת.