נכון לרגע זה, וסביר מאוד להניח שגם ברגעים הבאים, נשאר המדור נאמן לחלוטין להבטחתו שלא להתייחס ולו ברמז לכל מיני שמועות על שחקנים ומאמנים ה"מתקרבים" לקבוצה זו או אחרת, "נמצאים במגעים", "מועמדים להצטרף" וכן הלאה וכן הלאה. הראו לנו חתימה, ונתייחס. לא חתמתם? לכו חפשו.

אלא שגם בעניין החתימה מתעוררות שאלות ותהיות, אליהן דווקא כן שווה להתייחס. ניקח למשל - ובאמת רק למשל כי ישנן לא מעט דוגמאות כאלו - את המשולש יוגב אוחיון-גליל/גלבוע-נהריה. על פי הפרסומים מהימים האחרונים, סיכם יוגב בנהריה, או לכל הפחות הוא רוצה ועושה מאמצים לסכם שם, וזאת למרות שהחוזה שלו בגליל יסתיים רק בתום העונה הקרובה. אם אכן אלו פני הדברים - כלומר אכן יש לו חוזה לעוד עונה, ואכן הוא סיכם בנהריה או הבטיח להם את שירותיו או מה שזה לא יהיה - מדובר במשהו מביש על גבול השערורייתי.

לא מבין את העניין הזה, נשבע לכם שלא. אני לא כזה זקן, אבל אני זוכר מציאות בה לפחות ברוב המקרים חוזה היה חוזה: התחייבת לקבוצה X לתקופה Y? אתה משחק בקבוצה X תקופה Y ונגמר הסיפור. מה כל כך מסובך פה? אם בשלב כלשהו גם החתן וגם הכלה מעוניינים בפירוק החבילה, או במקרה שאחד הצדדים מעוניין בפירוק ומצליח לשכנע את הצד השני להגיע להסדר לפני תום החוזה (עיינו ערך יותם הלפרין, למשל) -
אין שום בעיה. מקובל וראוי ולפעמים אפילו מכובד. אבל ששחקן חתום יילך ויסכם בקבוצה אחרת, או ינהל עימה משא ומתן בלי לקבל אישור מפורש מקבוצתו? מה זה הקשקוש הזה?

לעניות דעתי הלא קובעת, ישנן שתי דרכים להתמודד עם סיטואציה שכזו. האפשרות הראשונה היא שתבוא לה הקבוצה - שוב, בהנחה שהיא עדיין מעוניינת בשירותיו של השחקן ואין לה אינטרס לשחררו, וגם בהנחה לא פחות חשובה שהיא מילאה את כל חובותיה כלפיו - ותגיד לו באופן חד, ברור ובלתי משתמע לשתי פנים: אדוני היקר (או גבירתי היקרה, שהרי יו"ר הדירקטוריון יודע שגם אתן כאן לפעמים), אתה שחקן שלנו, נקודה. יש בינינו הסכם משפטי, אנחנו את חלקנו מילאנו ככתבו וכלשונו, גם אתה תמלא את חלקך. ככה זה בחיים, ואם תעשה משהו שלא עולה בקנה אחד עם ההסכם, תצטרך לתת תשובות לבית המשפט. מעבר לכך, כמובן שאתה יכול לשכוח משחרור עד השנייה האחרונה של היום האחרון בחוזה, גם אם זה אומר שכל העונה תתייבש ביציע, או שתצטרך לשמור על כושר במדי קבוצת קט סל בנות ב'.

לא מן הסימפטיות שבאפשרויות היא זו, אבל היא בהחלט עשויה להיות אפקטיבית, אם רק ישכילו הקבוצות להפגין נחישות ואסרטיביות, לעמוד על שלהן ולא להתכופף מול כל סוכן ועורך דין מצוי, או מול כל איום בפנייה לארגון השחקנים, למועצה לשלום הילד או לבית הדין הבינלאומי בהאג. הגיע הזמן שאנשים יעמדו במלה שלהם במדינה הזו ולא - אין לי כוונה להיכנס עכשיו לתחומי חיים אחרים, פשוט כי לא נצא מזה עד פתיחת עונת 2067-68. נישאר ברשותכם בחלקת האלוהים הקטנה והיפה שלנו.

אבל על מנת לא להגיע למצבים בלתי נעימים, ישנו פתרון הרבה יותר פשוט וידידותי למשתמש ולסביבה: יתכבדו הגורמים הרלוונטיים - איגוד הכדורסל, מינהלת הליגה, ארגון השחקנים, כנסת ישראל ואני לא יודע מי עוד - ויעבירו יחדיו חוק או תקנה, האוסרים על הקבוצות והשחקנים לחתום על חוזים למשך יותר מעונה אחת. קל, פשוט ואלגנטי.

וזה באמת קל ופשוט, ועזבו אתכם מכל הבולשיט של כל מיני מאמנים ויו"רים על ההכרח לבנות קבוצה לטווח הרחוק, הכנת תשתית ושלד לשנים ארוכות בלה-בלה-בלה. אין כמעט דברים כאלה כיום, בטח לא בארץ. הפועל חולון, אלופת המדינה כזכור, איבדה שתי דקות וחצי אחרי הנפת הצלחת את רוב שחקניה הבכירים, וגם אם במקרה הספציפי הזה ניתן לתלות את האשם בנסיבות המקלות, או המכבידות (כלכלית), בשאר הקבוצות המצב לא הרבה יותר מזהיר, כולל מכבי תל אביב, שכבר קיץ שלישי או רביעי ברציפות מבצעת שינויים משמעותיים מאוד בסגל.

לכן, נסתפק בכל פעם בחוזה לעונה אחת ודי. תסתיים העונה ושני הצדדים יהיו מבסוטים? ימשיכו להם לעונה נוספת. אחד מהם או שניהם גם יחד יחליטו שדי? אז די. נו הארד פילינגז, ממשיכים הלאה. בלי מריבות, בלי גרסאות סותרות, בלי בוררים ובלי עורכי דין, מה שישפר מאוד את הסיכויים לשידוך נוסף ביום מן הימים. גמר חתימה טובה.

shaharhermelin@gmail.com