בואו נתחיל בשאלה: מה שמו של יו"ר עירוני נהריה? 10 שקל לכל פותר שאינו אוחז במנוי למשחקי הקבוצה, או נמנה עם מפעילי האתר הרשמי שלה.

ומה שמו של יו"ר גלבוע/עפולה, זו שירדה?

או של מכבי ראשל"צ?

איכשהו, לא ממש השתרשו.

לא כמו אלדד אקוניס, שבאחרונה הפך לסוג של כמעט דני קליין מבחינת פרסומו האישי. לא ממש שמעל'ה מזרחי, כי להיות כמו שמעל'ה אין היד משגת, אבל בהחלט ידוע ומזוהה עם עלילות קבוצתו.

ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שזה לא רק בזכות ההחתמות המעניינות שעשתה בני השרון בניהולו של אקוניס (מאירק'ה, ניילון, איבי, ג'ייסון וויליאמס, בלצ'ר, סיסה וגם גריזארד הלא רע בכלל), אלא עניין נוסף. אחר: זו הגאווה הגדולה של אקוניס בטביעת העין שלו וביכולותיו לבנות את הקבוצה כמעט במו ידיו. ויש מי שיגיד ודאי, שהמלה 'כמעט' היתה מיותרת במשפט האחרון.

אכן כי כן, היה אומר על זה ודאי ד. דבורין, נראה כי אקוניס התאהב בעניין. פה ושם הוא זוכה לכתבה מאת כתב כזה או אחר, המתפלא על כך שבני השרון טרם החתימה מאמן. כמעט תמיד ייאמר בכתבה, כי אקוניס כלל אינו לחוץ. וכי לבני השרון יש את כל הזמן שבעולם.

כמעט נותנות תחושה, הכתבות האלה על אודות אקוניס, שהמאמן הוא לגמרי שולי במערך. ומה זה משנה בכלל אם זה יהיה רוני בוסאני או עופר ברקוביץ' או אריאל בית הלחמי? כל עוד אקוניס שם, יהיה בסדר. ככה, לפחות, אפשר להתרשם מהצד, כן?

אם הסיפור הזה מוזר קצת? ודאי שהוא מוזר. אם הוא נהוג בעולם? לא יודע, אולי, לא כל כך נראה לי. לא עד כדי כך. אולי ב-NBA. וגם שם רק בחלק מהקבוצות.

רוב הדוגמאות עדיין מצביעות על נחיצותו של המאמן בהליך בניית הקבוצה. לא מזמן מונה צ'יצ'י קריאוס למנהל הטכני או המקצועי או החקלאי – מה זה חשוב כרגע – של ברצלונה. ההחלטה הראשונה שלו היתה להאריך את חוזהו של המאמן צ'אבי פסקאל לשנתיים נוספות. מכאן והלאה אני לא יודע מי לקח את ההחלטות להחתים את חואן קרלוס נבארו, דייויד אנדרסן ודאריוש לברינוביץ' ולשחרר את אלכס אקר, אבל המאמן היה שם לפני כולם. סביר שקולו נשמע במידה כזו או אחרת.

במכבי ת"א, למשל, הוחתם אפי בירנבוים ורק אחר כך שמענו על הצטרפותם של חג'ג', סימונס, וויליאמס וכל המצעד הזה.

זוראן סאביץ' מונה לג'נרל מנג'ר של פורטיטודו בולוניה. הצעד הראשון שלו היה להודיע שדרגאן שאקוטה ימשיך לאמן את הקבוצה (תוך שהוא מתכחש להסכם עם שרון דרוקר, אבל זה כבר סיפור אחר שלא שייך לכאן).

ואיכשהו, סתם בהערת ביניים, ולמרות שרוב המאמנים יסכימו לקבל גם קבוצה מוכנה לגמרי מבלי שתהיה להם דריסת רגל בבנייה שלה (והעיקר הפרנסה), העסק הזה גם מבריח מאמנים פוטנציאליים. רוב המאמנים אולי מוכנים לאכול את הסיטואציה כפי שהיא, אבל ודאי ישנם גם כאלה שלא מוכנים לעבוד בדרך כזו גם אפילו אם יקבלו הצעה נאה כרפאל מבני השרון.

בקיצור, מה שאני מנסה להגיד ולא ממש יוצא לי, שאקוניס הוא חריג כאן.

זה שהוא חריג, זה בסדר. מותר.

אבל למה נראה לי שהוא התאהב בקטע של עצמו קצת יותר מדי? נכון שהמשחקים והעונה כולה מתחילים בעוד הרבה זמן יחסית, אבל מה הקטע של לדחות את מינוי המאמן? מה, הוא חושב שבסוף רבי פנחס הגרשוני ידהים ויגיע? או שמא הוא עומד וממתין שדרוקר יתייבש לגמרי במדבר עד שיסכים להפחית דרישות כספיות ולאמן בבני השרון?

חייב לעמוד משהו הגיוני מאחורי ההמתנה הזו. כי אם זה רק האגו של אקוניס, שרוצה לסגור קבוצה שלמה לבד, הסיפור הזה מקבל נופך ביזארי אפילו יותר מאשר חשבתי.

בהזדמנות זו הנה שוב הראיון שקיימתי איתו לפני מספר שבועות ברדיו ללא הפסקה, במהלכו הוא מתייחס גם לעניין שהועלה כאן.