שלומות ונצורות,
תסביר לי בבקשה איך יכול להיות שמאמן מוכשר כמו ארז אדלשטיין לא מוצא לעצמו מקום בליגת קזינו, שלא לדבר על קבוצה סבירה באירופה. מה הסיפור שלו?
אדיר
שלומות גם לך, אדיר.
הפרדתי את המייל שלך מאחרים שמגיעים לתיבת המייל הנשיאותית, כי גם אני חושב שעתידו של אדלשטיין מסקרן במידה כזו או אחרת את הנתינים באשר הם.
ריישית כל, כמו שנהגה לומר סבתי המנוחה שזכרה מעורר בי געגועים עזים לימים נאים כרפאל שלא ישובו עוד, עליך לזכור שהחבר אדלשטיין אימן עד לא מזמן באולימפיאקוס.
גם להיות עוזר מאמן זה לאמן, כן?
בוא לא נפחית ממשמעות העניין. אמנם זו הפעם השנייה שהוא קשר את גורלו בזה של רבי פנחס הגרשוני, כמו אז, בימי הפועל ירושלים, ושוב נחתך יחד איתו ופוטר מהמועדון, אבל אין כל רע בלקחת על עצמך סוג של ג'וב חלומות ולעבוד עבור מועדון יורוליג גדול בין אם כמאמן, עוזר מאמן, סקאוט, מנהל ספורטיבי וכיוצא באלה. זה לא שהיו לו הצעות ממשיות ממועדונים בסדר גודל כזה בעבר.
בהנחה שאתה מדבר על תפקיד של מאמן ראשי, גם אני שואל את עצמי מפעם לפעם מה שלום אדלשטיין בהקשר הזה, ואיך הוא מצליח להחזיק כל כך הרבה זמן מעמד מבלי לקחת על עצמו ג'וב ראוי? אתה יוצא מהנחה, שאם ג'ינו, שיבק ואחרים מצאו עבודה באירופה, גם אדלשטיין יכול. לפחות בתיאוריה. את האופציה לפיה הוא לא רוצה לאמן יורת אני שולל. אם הוא יצא לאולימפיאקוס, כנראה שהוא פשוט ממשיך לחפש את המקום והזמן הנכונים. כנראה שלא כל טולון מתאימה לו.
בוא נגיד ככה: עמדה תחושה באוויר אחרי הפעם האחרונה שהוא אימן בירושלים, שהאיש הזה זקוק לחופשה כלשהי. שחופשה תעשה לו טוב. הוא היה מלא אמוציות, תסכולים, עצבים, מתיחויות, מרירויות. זה נגמר חרא, הסיפור ההוא שם. עם חילופי האשמות וכאלה.
נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שהוא הספיק להפוך לאב בזמן הזה, ולא הרבה קודם לכן התחתן. בקיצור, התמסד לו, מה שנקרא. ואלה דברים לא פחות חשובים מעוד ג'וב כזה או אחר בקלן או ורוצלאב או עירוני נהריה. בעיניי אפילו יותר חשובים. סליחה, למה אפילו? הרבה יותר חשובים.
בוא נפרגן לו על זה. על היכולת לקחת הפסקה מכדורסל גם כי נשבר לו הזובון, אולי, וגם כי מצא את הזמן לסגור עניינים לא פתורים ברמה האישית, מה שנקרא. ואני אומר בוא נפרגן לו, כי דבר אחד אני יודע: אם היו אומרים לי שאדלשטיין יישב כל כך הרבה זמן מחוץ לליגה, וגם לא יאמן קבוצה כמאמן ראשי באירופה לאורך - כמה זמן זה כבר, שתי עונות? - הייתי מאוד מופתע. וזאת על סמך תכונותיו של האיש כפי שלמדנו להכיר לאורך השנים. ובשלוש מלים: שרוף על המשחק.
ונשאלת השאלה מה הלאה, מה עכשיו.
שאלות שאין לי עליהן תשובות. אדלשטיין עצמו לא מרבה לדבר. אחת לתקופה הוא מפציע איפשהו ומדבר מעט. פה ושם היו ידיעות על התעניינות מצדו בקבוצות אירופיות, על התחושה שלו לפיה הוא לא נופל ממאמנים אחרים ובשל לצאת החוצה למועדונים רציניים. כן, הכל נכון, אני מניח, ועדיין, לוח השנה מתקתק, הג'ובים נסגרים ברחבי אירופה ואלא אם כן אדלשטיין עומד להיות הישראלי הראשון ב-NBA ולהפיל את כולנו מהשרפרף – אני באמת לא יודע מה לענות לך.
באמת שלא. אני פשוט יושב בצד, כהרגלי, מביט ימינה, מביט שמאלה, לפעמים גם מגוון בלמעלה ולמטה, וממשיך לטעון שאם נחיה גם נראה. אין לי ספק וספק אין לי, שאדלשטיין הוא לא יוצא דופן בעניין הזה. אם יקרה משהו איתו ואם נחיה עד אז – די בטוח שגם נדע.
ברם אולם ואף על פי כן אני מרגיש צורך לומר בפעם המי יודע כמה, שדמותו הססגונית-משהו חסרה בנוף. זעפנותו הידועה, גבותיו התמהות למשמע הערה כזו או אחרת, ידענותו ובקיאותו, דיבורו השוטף והקולח כשבא לו עלינו לעומת הסתייגויותיו והססנותו בדיבור כשלא – לכל אלה נתגעגע. שהרי אין עוד הרבה מאמנים שפנימיותם יוצאת החוצה במצעד ססגוני כל כך של אמירות והבעות.
בין אם תהיה זו רואן או אפולון פטראס, ובין אם אדלשטיין יתגלה לפתע בליגה הפולנית או האוקראינית, נאחל לו כל טוב והרבה הצלחה. שהרי הוא איש שעשה כמה וכמה (דברים) בכדורסל הישראלי, ונרצה לראות אותו פעיל גם בעתיד. וכשאני מדבר בלשון רבים, אגב, זה תמיד גם בשם הדירקטוריון והנשיאות, כן? ואם לא יחזור, שיגדל את צאצאיו לתפארת מדינת ישראל. גם זו משימה לא פשוטה בימינו.
עד כאן, אדיר. ותודה על המייל.
שלומות ונצורות בשלב זה.
