ידיעה קטנה סיפרה על המעבר של אפיק נסים לפרימה ורולי מהליגה השנייה באיטליה. אותו אפיק-שאפיק-ראפיק-תאופיק (חלק על פי חבריו והשאר פרי מוחו הקודח של כדורסלע-האתר), ששיחק בשנים האחרונות בשטרסבורג ומצא שם בית.

וחשבתי לעצמי שאפשר להרים פה אייטמון.

כי אפיק נסים הוא סיפור קצת חריג ויוצא דופן. כדורסלן מוכשר שניסה להתרומם לגבהים במסגרת ליגת קזינו ולא הצליח יותר מדי. גם בנבחרת ישראל הוא לא הפך למוציא לפועל שכל כך היה רוצה להיות, וגם ממנה נשר, התנער, בחר שלא להצטרף או כל הגדרה אחרת, עם הזמן.

כששיחק בשטרסבורג והלך לו, הוא ניסה פעם אחת לצאת החוצה ולהשיג יותר מרשרשים. זה התחיל ברוסטוב מהליגה הרוסית, נקטע ונגדע והסתיים בקייב. עונה חלקית כזו, שבסיומה חזר לצרפת והמשיך בשטרסבורג. העונה האחרונה היתה די לא-מי-יודע-כמה. נסים מספר שבחר לעזוב ולחפש מקומות חדשים. מי יודע, אולי הוא צודק והקבוצה שאיבדה קצת גובה נראתה פתאום כמו סוג של אבן רחיים על הצוואר. ואולי זו בכלל שטרסבורג שרצתה לשנות ולהשתנות ולבנות עצמה מחדש, אפילו שנסים, שמחזיק דרכון צרפתי, אמור להיות סוג של נכס עבורה. אוקיי, נכס-נכס, אבל אחרי עונה רעה כדאי לחפש כיוונים אחרים.

זה נגמר.

אפיק נסים, שבשלב מסוים כבר ראיתי אותו מסיים את הקריירה בצרפת, הולך פתאום לליגה השנייה באיטליה. כחובב כדורסל איטלקי ידוע שמחתי על המהלך. כחובב כדורסל בכלל, הופתעתי מהבחירה. פרימה ורולי? ניסיתי להיזכר, לחפש, למצוא איזה פרט מיוחד שאני מכיר לגבי הקבוצה הזו. וכלום.

אפיק נסים הלך אל הכלום? לא נכחיש זאת.

מצד שני, אם הדיווחים נכונים ושכרו שם מוערך ב-200 אלף יורו, יכול להיות נחמד לחיות שם עונה.

אני מקנא באפיק נסים. עיירה של 21 אלף איש. מרכז איטליה. לא מאוד רחוק מרומא. הוא ועוד שני זרים וחבורה של איטלקים מסביב. מאמן מקומי, קהל שזורם למשחקים, יש להניח, וממלא את האולם הקטן ברחוב ויה קסאלנו. 2,600 מקומות. בטוח שאין באולם הזה סולם וחבל טיפוס כמו בחלק מהאולמות אצלנו.

יכול להיות שזה השלב שבו נגיד שאפיק נסים יכול היה להוציא יותר מהקריירה שלו. שהוא אכזב. שאם לא הגיע לקבוצה אירופית גדולה עכשיו, כנראה שכבר לא יגיע.

יכול להיות שזה נכון.

מצד שני, כמו שכבר קרה קורה כל הזמן, הכדורסל האיטלקי בצמיחה מסוימת והליגה השנייה באיטליה הפכה, אולי כמו שהיא אמורה להיות, לחממה עבור הליגה הראשונה. טובי השחקנים שכיכבו בליגה האיטלקית הבכירה בעונה שעברה הגיעו למעשה מהליגה השנייה. אם נסים ייתן עונה מצוינת בפרימה ורולי, שנשמעת כמו סוג של מנה מובחרת במסעדה איטלקית מובחרת לא פחות, יש מצב שאיזו בולוניה או מילאנו ישימו עליו יד בתור גארד מחליף. מה רע?

אני לא יודע עד כמה נסים רצה, אם בכלל, לחזור ולשחק כאן. נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שקראתי שהיו לו הצעות משתי קבוצות ישראליות אבל הן היו נמוכות מדי בהשוואה למה שהיה לו ביד. קצת חבל שאי-אפשר להחזיר אותו. ולעומת זאת, קבוצות עושות את הבחירות שלהן, יו נואו: עירוני נהריה, למשל, קבוצה שיכולה לשלם, בחרה ברביב לימונד תמורת 180 אלף דולר. יותר צעיר, מכיר את העסק, את המקום. חוץ מזה, יש הבדל כספי בין השניים נכון להיום. ובכלל לא בטוח שהוא קיים מבחינה מקצועית.

ברכות ונצורות, אם כן, לאפיק נסים על המהלך. זה לגמרי בסדר בעיניי, יש לך את אישורו של כדורסלע-האתר.

ומכאן לשם.

לבולוניה.

ג'יימי ארנולד חתם בקבוצתי האקס-אהודה, וירטוס בולוניה. וואלאק, סיבה טובה מאוד להגיח מחדש אל הדרבי של בולוניה ולחשוב במונחים של פעם, עם השחקנים של היום. גם וויל ביינום בדרך, אומרים, בהנחה שלא ימצא חוזה ב-NBA לעונה הקרובה. לא שאני מת על ביינום, אבל יכול להיות מאוד מעניין לראות אותו מגיע לבולוניה, עיר שיש בה אווירה של כדורסל ודרבי חם.

ובחלומי הנה אני היסטוריון שחי במימון מלא של המכון לתולדות הכדורסל האירופי. חי ששה חודשים בשנה באירופה, מסתובב, מדבר, פוגש, מתעד, כותב. וכשאני מגיע לבולוניה כדי להיפגש עם ריקי מוראנדוטי, הוגו סקונוקיני וקלאודיו קולדבלה, שחקני העבר, במסגרת הכנת פרופיל מועדון ענק לצורך אנציקלופדיית הכדורסל האירופית החדשה, אני מוזמן גם לדרבי בין וירטוס לפורטיטודו שנופל בדיוק יומיים לאחר מכן (כרטיס בקופה על חשבון המכון).

מתיישב ביציע וצופה בוויל ביינום מאבד כדור שהופך למתפרצת בצד השנייה, ודקה לאחר מכן דופק דאנק מהסרטים של ראשו של השומר ההמום שלו, לא לפני שמצא את ג'יימי ארנולד בפינה לסיבוב ורבע הוק-שוט ביד אחת מחמישה מטר. קזינו באיטליה, לא נכחיש זאת.

פוף, התפוגג החלום ונגוז. ארנולד שם, ביינום בדרך, אני לא. זה תומרינגו סטאר שבוכה שם או נדמה לי, על אף שאינני?

כך או אחרת, אחרת או כך, ויחד עם ההחתמה המעניינת של מילאנו (ג'ומיין ג'ונס) אני מוצא סיבות חדשות להתעניין בכדורסל האיטלקי. עם קצת מזל המכון יממן לי נסיעה ושהייה לשבוע, כדי לבקר את אפיק נסים, לראות את ארנולד מקרקס איטלקים מתחת לסל וגומל להם בצד השני בהגנה שברירית ולראיין את ג'ומיין ג'ונס על חיי של שחקן NBA באירופה.

שלומות ונצורות בשלב זה.