יחד עם המינויים המפתיעים של משה ויינקרנץ בבני השרון ושל מאיר קמינסקי בקרית אתא, הנה באה גם ההזדמנות לדבר קצת על מקצוע האימון ועל שוק המאמנים בארץ.
הכי מצחיק, שרוב המאמנים מתלוננים על היותם מאמנים בליגה, ולא ברור על מה הם מקטרים יותר: על זה שהם מאמנים, או על זה שהם עובדים בארץ. מרבית התלונות צודקות ונכונות. העניין הוא, שכולם נגועים באותו חיידק מטורף ולא מסוגלים לעזוב. כולל אני, שמשתלב בשוק הזה ובעונה הבאה אאמן את קבוצת הנשים של הפועל פ"ת מהליגה הלאומית.
אם אתה עובד במשרד כרואה חשבון או כפקיד ולא מתאים לך, אתה פשוט תקום ותעזוב למרות שהמשכורות מגיעות בזמן והתנאים סבירים, אבל להתנתק מכדורסל זה קשה. בטח במקומות שבהם מרוויחים פי 20 מאשר בג'וב ממוצע בחוץ, אבל גם אם מדובר ברמות הנמוכות שבהן מרוויחים, לפעמים, פחות מאשר בעבודה סטנדרטית.
החיידק מביא אותך להמשיך ולהיות קשור לכדורסל, אפילו לרמות נמוכות, אבל לא רק מאהבה: גם האפשרות להשיג משכורת שנייה עומדת מול העיניים. בקיצור, זה שילוב: נשארים בזה גם מתוך רצון ואהבה, אבל גם מראייה כלכלית. אחרי הכל, עדיף למישהו שמגיע מתוך הכדורסל להישאר בתחום למען עוד משכורת בתחום מוכר לו, מאשר להפוך למחלק עיתונים בחמש בבוקר בשביל עוד קצת כסף (מבלי לזלזל חלילה בעיסוק הזה).
אבל עם כל האהבה לדבר, צריך להודות שהסיטואציה כאן בעייתית. מאמנים בכירים יצאו לאמן בחו"ל בעקבות הכסף והאתגר, ונותרו כאן בעיקר צעירים להם נותנים כמה גרושים כדי שיוכיחו את עצמם. הם נכנסים לסבב לשנה-שנתיים ויוצאים ממנו במהירות בחזרה. אולי השיבה של קמינסקי, ויינקרנץ והמינויים האחרונים של צביקה שרף ואפי בירנבוים לתפקיד המאמן המוביל בארץ (ודאי לאחר הכישלון של עודד קטש במכבי ת"א), מסמנים שינוי מגמה.
קשה להיבנות על מקצוע האימון, בטח אם אתה מאמן צעיר שרוצה להצליח. זה מאוד תלוי איפה אתה מאמן, מה סדר גודל התקציב שעומד לרשות הקבוצה שלך וכבר מזמן ידוע שלאו דווקא כישוריך המקצועיים הם שקובעים את מידת ההצלחה. לא פחות מזה, חשוב אם אתה מקושר, למי אתה מקושר ועד כמה אתה קומבינטור ויודע לדבר יפה באוזני מי שאמור להקשיב. כולם יודעים את זה: מאמנים, הנהלות וגם אפסנאים.
חלק מההחלטות שנפלו בקיץ קצת קשה להבין. למשל, זו של עירוני נהריה שלא המשיכה עם רוני בוסאני, שהצליח לחלץ אותה מסיטואציה מאוד לא נוחה והביא את הקבוצה לפיינל פור. למה ויתרו עליו? כנראה כי קסם להם לרוץ ולדבר קודם עם עודד קטש, שהוא שם יותר גדול.
הכניסה של ויינקרנץ או קמינסקי, שלא אימנו בליגה כבר שנים, מפתיעה למדי. היא בעיקר בולמת מאמנים כמו גלעד כץ שקיבל הזדמנות בראשל"צ ומי יודע מתי יקבל כזו שוב, או אבנר יאור, שהסתמן כהבטחה אבל עונה אחת לא טובה בגלבוע/עפולה משאירה אותו מחוץ לסבב כרגע.
ישנם הרבה שחקני עבר שרוצים להיכנס לרוטציה, אבל באיזשהו מקום די חוששים, כי תלות בליגת העל מקשה על פיתוח אופציות נוספות להשתכרות. פעילות בליגת העל עבור מאמן מתחיל אומרת, בדרך כלל, ויתור על עיסוק במקצוע נוסף. כלומר, ויתור על עוד כסף ואפשרות להתבסס על משהו אחר לקראת ימים שחונים, בהם אתה עלול להיות מפוטר או חסר עבודה בכדורסל.
לרוני בוסאני, או אחרים בגילו או בוותק שלו, קל יותר לחיות בלי כדורסל. יש לו עבודה נוספת שהשקיע בה במשך שנים. לצעירים ממנו שבונים עצמם, מקימים משפחה ומחפשים פרנסה, הסיפור מורכב בהרבה. ועדיין, לא מעט כאלה נותרים בעניין. נכרכים סביב הכדורסל, שממנו שאבו את עיקר הנאתם בחיים לאורך השנים הקודמות, ומחפשים איך הוא יכול להיטיב עימם גם הלאה, בהמשך הדרך.
לדעתי לפחות, החוכמה היא לדעת לאתר מאמן נכון ומתאים, להאמין בו ולהחתים אותו על חוזה ארוך טווח. העניין הוא, שהסיכוי שזה יקרה קלוש, כי התרבות הישראלית היא שכאן אין זמן, כל דבר הוא דחוף והתוצאות צריכות להגיע עכשיו. תראו, למשל, מה קרה בגליל עליון בעונות האחרונות בעמדת המאמן. כמה לחץ וסחרחורת היה סביב העמדה הזו (קטש-עמיאל-קטש-קנטי-פרנקו-קטש ואולי איבדתי מישהו בדרך), וזו עוד נחשבת לאחת הקבוצות הרגועות בליגה.
יש המון סיפורים בתוך השוק הזה. רובי בלינקו, למשל, הגיע לעירוני רמת גן אחרי שעשה את מרבית הקריירה שלו בליגה השנייה, פשוט כי הוא היחיד שהסכים לעבוד בשכר נמוך במיוחד. דני פרנקו שוחרר מעפולה אחרי עונה סבירה, ואף אחד לא ממש הסביר למה, כשהרמזים הולכים לכיוון מה שמוגדר כאן יחסי אנוש. במקומו הובא "בן אדם", אבנר יאור, אבל בפועל מה? הקבוצה ירדה ליגה.
אם עפולה היתה מחתימה את פרנקו לשלוש עונות מראש, או לחילופין את יאור לשלוש עונות מראש, דברים היו אולי נראים אחרת. אבל כאן אפילו למאמנים לפעמים בוער. גם אם מדובר בעתיד בטוח לגמרי לא ברור או ודאי אם לפרנקו או יאור, שני צעירים, היה מתחשק להעביר שלוש עונות בקבוצה קטנה ושולית יחסית. מאוד יכול להיות שגם להם, כמו לאחרים, אצה הדרך. אחרי הכל, זה הכדורסל הישראלי.
gilse@inter.net.il
