אחרי שנחשפה כאן לפני מספר שבועות עובדה מרנינת נפש לפיה יש לכדורסלע-האתר קורא נאמן באסמרה-העיר אשר באריתריאה-המדינה בטיז אל נאבי, הגיע זמנו לשתף אותנו בעניינים ברומו של עולם.

אהלן,

טוב, או-טו-טו עוברת שנה, באמת שבלי להרגיש, לפחות מבחינתי, כן?

365 ימים, איך מעבירים את כל מה שעבר בהם לדף (למסך)?

אני אנסה להעביר על קצה המזלג עם זריקה ראנדומלית של בליל מספרים ועובדות, יאללה, לדרך-

4.25 זה מספר הדאודורנט שנשארו לי, התחלתי עם חמישה, אני מריח לא רע. זה פשוט לא נגמר.

241.960 זה המרחק בק"מ שרצתי בשנה האחרונה, לא נשמע הרבה, צודקים, זה אפילו מעט, קיוויתי ליותר, לא יצא.

אנחנו חיים בגובה של 2,300 מ' שזה אומר בעיקר- שהבגדים דוהים מהר יותר, שהעור מתכהה מהר יותר ושהריצות כבר לא פשוטות כמו שהן היו.

בחודש הראשון רזיתי משהו כמו 5 ק"ג, ומאז לא באמת נשקלתי אבל לא נראה שינוי.

לא דיאטה או משהו, פשוט אורח חיים ואוכל בריא ונכון יותר מהחבילת בורקסים שהיתה נגרסת מדי ערב בירדן. משפוחה- לא לדאוג, זה בסדר, לא תראו הבדל.

23 זה מספר (של ג'ורדן) הפעמים שהייתי בשדה התעופה באמצע הלילה (הנחיתה כאן באזור 4:00) בשביל לקבל/ללוות בלדרים, שליחים, מבקרים, מדריכים, מאבטחים. בכל פעם חשבתי שיכול להיות נחמד להמריא מכאן פעם.

משהו מדהים ולא ברור- כל בוקר, כן, כל בוקר בלי יוצא מן הכלל אנחנו קמים עם חלום, וכמעט תמיד גם זוכרים אותו במהלך היום. מה שמוזר הוא שבחלק לא קטן של החלומות שלי מופיעים חברי ילדות שבכלל לא נמצאים אפילו בזיכרונות של הפלאפון.

עוד תופעה - הזיכרון מתחיל להתדרדר קצת, פתאום שוכחים פרטים ישנים על כדורסל וימי הולדת, מוזר. אולי אקח את עצתו של שכטמן ואיעזר בעולם המחשבים, בסוגיית ימי ההולדת לפחות. ובעצם אולי לא, זה מוריד קצת מההתכוונות.

בחודש מרץ נגמרו 8 חבילות הקורנפלקס שלי, בדיוק לפי החישוב המוקדם וביחד עם תאריך התפוגה. חודשיים אחר כך נגמרו לנו הטחינה והקורנפלקס של ניצן, כנ"ל לגבי החישובים והתאריכים.

11 בקבוקי סבון-נוזלי נשארו לנו, נראה שזה בדיוק לפי הקצב המתוכנן. בפתיתים לעומת זאת, יהיה לנו כנראה עודף רציני, אלא אם כן נתחיל לאכול פתיתים סביב השעון.

9 מתוך 14 ארגזי יין נשארו לנו, מספיק. יכולות הבישול והאפייה השתפרו בצורה לא רגילה, בעיקר אצל ניצן, כן?

12 משלוחי מזון קיבלנו - אימא, אבא ושאר המעניקים - אין תודה מספיק גדולה בשביל הסיפור הזה.

66% זה מה שאנחנו מצליחים לחסוך מתוך מה שחשבנו לפני שיצאנו מהארץ. לעומת זאת, אי אפשר לתאר כמה קיבלנו יותר ממה שחשבנו בפן האישי והזוגי.

היינו כאן בהלוויה 1, ולהבדיל, ב-2 חתונות.

4 חודשים וחצי נסענו בגולף ישנה שכורה עם גג דולף, בלי האנד-ברקס ולפרקים בלי ברקסים בכלל, וצמיגים שרואים דרכם את הפנימית.

שבועיים וחצי נסענו ברכב משלנו, אחר כך, ב-12/1 סיבוב אחד לא טוב, 3 גילגולים ופעם אחת של 'כמעט והיינו', הובילו ל-6.5 חודשים באופניים, עליהם, אגב, רכבתי 488.6 ק"מ.

פעם אחת בירכתי 'הגומל'.

מאז ה-12.1 עובר יום בלי מחשבה על התאונה. כל פעם מלווה בתודה.

0 זה מספר הפעמים שהצלחתי לסלוח לעצמי.

פחות משמעותי - בדיוק חמישה חודשים עברו עד שקיבלנו את הכסף מהביטוח על ה'ניסאן פטרול' היקר שלנו, תרתי משמע.

הכרנו איש יקר- סמי כהן, יהודי שנולד כאן, חי על קו רומא-אסמרה-תל אביב, אחראי על בית הכנסת ועל עוד נכסים שהשאירו אחריהן המשפחה שלו והקהילה היהודית שהיתה כאן פעם. איש יקר. חמש פעמים הלכתי לבית הכנסת בשבת בבוקר, ואם אני לא טועה, זה כמעט כמו שהלכתי בכל החיים.

עד ה-25.1 עברתי חצי שנה בלי כדורסל, שנראתה כמו נצח, מאז לפחות אחת לשבוע יש משחק.

2 משחקים מקומיים ראיתי כאן, מהם משחק גמר אחד. אתגר - זה השם של הקבוצה שזכתה באליפות המדינה באותו גמר. באמת. בטיגרינייה זה "בדהו" Bdho, בלי תנועה של ממש ב-ב' או ב-ד'.

את אותה קבוצה אגב, סביר להניח שחמישייה מהמגרש במכבים מנצחת בלי להתאמץ יותר מדי.

4 פעמים ראיתי את מכבי בטלויזיה, פעמיים בשידור חי מהפיינל-פור.

2 טורנירים מלאים - טוב, כמעט מלאים, צריך לעבוד בין לבין- של טניס ראינו, בשניהם לא ניצח מי שרצינו שינצח.

6 משחקים מלאים ראיתי בשידור חי מהגמר של האן.בי.איי.

כדורסל/טניס - לא היתה השנה שלנו בגמרים, אין מה להגיד.

6 עונות של 'סקס והעיר הגדולה' (התפקיד הזוגי מחייב), 6 עונות של '24', 3 וחצי של 'נמלטים', 5 של 'עמוק באדמה', וחלקיקי עונה של 'הישרדות' עם שובי אחד על המסך.

ראינו לא מעט סרטים ושמענו הרבה מוסיקה טובה, וכן, הבית שלנו הוא סוג של גן עדן מערבי כאן.

אחרי שתי הפסקאות האחרונות זה יישמע מוזר ולא אמין, אבל הבנו שאפשר בלי טלויזיה. וטלפונים. ואינטרנט. ולפעמים גם בלי חשמל ומים.

20 ג'יגה- זו פחות או יותר הכמות של הוידאו והתמונות שצילמנו.

365 ימים בלי אף יום חופש/מחלה/שעת היעדרות, ואתם יודעים מה? לא בוער.

4 אנשים היו כאן עד לפני שנה בתפקידים שעכשיו שנינו עושים.

0 זה מספר הפעמים שהתחרטתי ורציתי לקום וללכת. דבר שלא קורה לכל אחד בשנה שלמה, יש להניח.

בקיצור, טוב לנו.

אוו וווה, בלי לשים לב אני נשמע כמו הדג נחש. אז די. מספיק.

נתראה עוד חודשיים וקצת. עד אז תהיו חזקים שם בחום שעל אדמת הקודש, בלימודים, במפגשי צוות, בטיולים, עם הילדים ובכלל.