נחמד בניו יורק בתקופה הזו של השנה. לא כל כך מבחינת מזג האוויר - ליד החום והלחות שכאן תל אביב מרגישה כמו לבו של מדבר סהרה - אבל ודאי וודאי שמבחינת ההתאווררות הקצרה מענייני המזרח התיכון בכלל וארץ הקודש בפרט. שבועיים של חצי-עבודה-חצי-משפחה הם בהחלט - והנה כבר קשר הכרחי לכדורסל - פסק זמן לא רע ואפילו ראוי.

נחמד כאן גם מנקודת מבטו של צרכן ספורט, בעיקר בזכות הגיוון. תאמינו או לא, למעט מספר ערוצים בתשלום, המשדרים בעיקר לקבוצות אתניות מסוימות, לא תמצאו בשום כלי תקשורת יותר משורה וחצי על משהו הקשור לענף-שאין-לנקוב-בשמו. לא מה אומרים השחקן הזה והסוכן ההוא, לא "צפו בתמונות בלעדיות של שחקני קבוצה X מקיימים טורניר שש בש סוער בזמן מחנה האימון בהולנד/אוסטריה/בולגריה/שוויץ", גם לא תגובות על הגרלת הסיבוב הבא בגביעי אירופה. גורנישט, נאדה.

גם מה שקורה במכבי תל אביב (קרלוס ארויו מגיע לעמדת הרכז? אולי ג'ייסון וויליאמס? אולי חיים שטרקמן חוזר מהפרישה?), גם נבחרת הכדורסל שלנו - המפליאה את מכותיה ביריבות בכירות-יחסית במסגרת ההכנות למוקדמות אליפות אירופה - לא מעניינים כמובן כלב מת, וכמוהם אנדיוני, שחר פאר, אניה גוסטמלסקי או כל אחד אחר מחברי המשלחת האולימפית שלנו.

מה כן מעניין את האמריקאים? המון בייסבול (העונה הרגילה נכנסה לשליש האחרון והמאבק על שמונת הכרטיסים לפלייאוף הולך ומחריף), הרבה פוטבול (עוד חודש ומשהו לפתיחת העונה), הרבה ספורט מכללות, לא מעט גולף, מירוצי מכוניות, מירוצי סוסים, קצת העברות והחתמות ב-NBA וכל מיני כאלה. בטח שמתם לב שמשהו חסר ברשימה הזו, משהו שמעסיק את העולם כבר חודשים על חודשים ויגיע לשיאו ביום שישי הקרוב. כמעט ולא מדברים כאן על האולימפיאדה, וזה קצת מוזר. אפילו יותר מקצת.

לא מדובר בהתעלמות מוחלטת, כן? בכל זאת, מדובר במדינה שנציגיה יחזרו מבייג'ין עם איזה מיליון וחצי מדליות. רשת NBC, בעלת זכויות השידור, פתחה ערוץ מיוחד לקראת המשחקים, המראה כל מיני היילייטס מהעבר, מראיין כל מיני מדליסטים אמריקאיים אבל במקביל גם נושא רייטינג של מיליונית-האחוז בערך. רוב ערוצי הספורט פתחו מדור אולימפי, הממוקם אי שם בשולי דף הבית, פה ושם מתפרסמים בעיתונים עדכונים על פציעות של אתלטים מקומיים, או כתבות דיוקן על איזה בן איכרים עני מאייווה שהפך להיות תקווה אולימפית בהיאבקות יוונית-רומית, אבל מישהו כמוני, למשל, שמגיע ממקום שבו אחת לארבע שנים משתלטות חמש הטבעות המשולבות על כמעט כל דבר אפשרי - צריך עקרונית לחפור לא מעט כדי למצוא משהו רלוונטי.

אפילו נבחרת הכדורסל האמריקאית, ה"Redeem Team" (יעני הנבחרת שבאה לכפר על פשלות העבר וגם משחק מלים על ה- Dream Team), שמעוררת עניין רב אצלנו ובהרבה מאוד מקומות אחרים - לא מחוללת כאן התרגשות עזה מדי. מדברים עליה פה ושם, מסקרים, די בלקוניות, את משחקי האימון שלה, ויאללה - נקסט. מייקל פלפס? האיש שמיליונים באירופה, באוסטרליה ובעצם איפה לא רוצים לראות איך הוא שובר את השיא של מארק ספיץ ושוחה לשמונה מדליות זהב? נעלם מבחינת התקשורת אל מתחת האדמה, או המים, מה שיבוא קודם. ואם בסיקור של ארז כמו פלפס נפלה שלהבת, מה יגידו שאר אזובי הקיר לובשי הכוכבים והפסים?

סתם לשם ההמחשה, פתחתי הרגע ESPN. בכל זאת, ערוץ הספורט המוביל כאן, ולא רק כאן. הנה מה שרץ שם ממש ברגע זה: הכתבה הראשית עוסקת בג'ייסון ביי. ג'ייסון מי??? יפה ששאלתם. אין לי מושג. רגע, תנו לקרוא מה כתוב. אה, הבנתי. ג'ייסון ביי הוא שחקן הבייסבול (אגב, אם שחקן כדורסל הוא "כדורסלן", מה זה שחקן בייסבול? "בייסבולן"? "כדור-בסיסן"?) שיגיע בטרייד לבוסטון רד-סוקס. לא מדובר באיזה מגה סטאר שהגעתו לבוסטון תשנה סדרי עולם בליגה, אז למה זה שווה כותרת ראשית? כי מי שיעזוב את בוסטון ויעבור ללוס אנג'לס, הוא מני רמירז, שהוא לא רק אחד הסמלים של הרד-סוקס אלא גם אחד מטובי החובטים בליגה, ומבחינת האמריקאים - זו כבר לא סתם כותרת ראשית אלא רעידת אדמה לא קטנה.

במקום השני מבחינת הסיקור של ESPN כרגע (ולא רק כרגע, ולא רק במקום השני כי חלק גדול מהזמן זה מה שפותח מהדורות), נמצא ברט פארב, הקווטרבק האגדי, באמת אגדי, של גרין ביי פאקרס. מדובר בסאגה שלא רוצה להיגמר: בחורף האחרון הודיע האיש על פרישה, הקבוצה התחילה להתארגן בלעדיו, פתאום הוא חזר בו מהפרישה אבל ראשי הקבוצה כבר לא מעוניינים בו, אבל גם לא משחררים אותו לקבוצה אחרת או משהו כזה. אין לי כוח לעקוב, אבל את החבר'ה כאן זה מרתק, וכל פיפס חדש בסיפור, וגם אלה הישנים, מיד עושים כותרות.

הלאה: הידיעה הבאה בתור עוסקת בקבוצת הפוטבות של מכללת ג'ורג'יה, שמאמני המכללות בחרו בה כמועמדת להיות הטובה ביותר השנה. במלים אחרות: שמחת זקנתי. אחריה מדברים על פציעתו של איזה שחקן פוטבול מקרוליינה, אחר כך על רון ארטסט (יופי! כדורסל! באמת תודה רבה לכם) שמרגיע את יאו מינג שלא תהיה להם בעיה לשתף פעולה ביוסטון. עכשיו, בשעה טובה ומוצלחת, הגענו ל"רדים-טים" ולניצחונה במשחק הכנה על ליטא, אבל זה, פחות או יותר, כל מה שתמצאו לגבי האולימפיאדה. אגב, הידיעה הבאה בתור מדברת על פציעתה של מריה שראפובה, שככל הנראה תמנע ממנה את ההשתתפות באליפות ארה"ב. את ההשתתפות או אי ההשתתפות בבייג'ין אף אחד לא סופר.

אז נחמד פה בניו יורק, באמת נחמד. את כל החובות לעבודה כבר סיימנו ועכשיו זה משפחה וחופשה נטו. מוזר קצת בלי ההמולה האולימפית אבל מתרגלים. חוץ מזה, עוד כמה ימים אנחנו חזרה במולדת, עם משה גרטל, דני לבנשטיין, ג'קי וישניה, גלעד ויינגרטן, אורי לוי וכל שאר אלה שבלעדיהם אין אולימפיאדה. מה האמריקאים האלה מבינים בכלל?

shaharhermelin@gmail.com