כן, כן, כן, כן, חזרתי. ועימי גם כדורסלע-האתר, יש להניח ואף להניח יש. כי כמה אפשר להזניח ולנטוש באופן כואב כל כך – יומיים? ארבעה? שבוע? לכל דבר רע יש סוף, בדיוק כמו לכל דבר טוב.

והנה, כמה טוב לחזור עם שני לינקים חדשים ונאים כרפאל. יש פה פתאום אייקון נפרד למהדורת שאלותשובות, ויש פה גם סוף-סוף את טניסלע עליו פנטזנו כאן קשות לאורך השנתיים האחרונות. נשאר האלמנט הנוסף עליו רמזתי לא מזמן, ועלייתו תתעכב בעוד כמה וכמה (וכמה) שבועות.

קצת קשה לחזור, לא נכחיש זאת.

במקום בו שכנתי בנחת עם המשפחה הנשיאותית היו בעיקר אוויר טוב וצלול, רוחות נעימות וקרירות, רוגע כמעט מושלם, ריח של דשא ותומרינגו סטאר על פני המים. ובעיקר אווירת חופש והינתקות מכל אירועי היום והשבוע.

והנה, בשובי אל רמת גן-העיר ואל הלשכה הנשיאותית, נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שהלחות כאן מזוויעה למדי, שהאנשים מתהלכים ברחובות חצי מעולפים ושרק בשורה אחת טובה באמת מרצדת בגאווה גבוה למעלה בשמיים הבהירים: נגמר יולי.

וכעת יש לעבור את הסיוט שמביא עימו אוגוסט.

עם קצת מזל ואם נחיה עד אז - סביר שגם הוא ייגמר.

ואז, אולי, ישובו החיים למסלולם, פחות או יותר.

בינתיים גיליתי באיחור של מספר ימים (ונשארתי בחיים, יו נואו), שהווווויל סולומון חתם בטורונטו שזה נאה, אם כי לא הסתיימה עדיין הפרשה שמסעירה את המדינה או כך נראה: מתי כבר יסגור החבר בירנבוים את הפאזל וישחרר את כולנו מהצורך הכפייתי לעקוב אחר המתרחש ולו ליום-יומיים?

שמתי גם לב שאת נבחרת ישראל מאמנים שלושה (מתוך שלושה) שאין להם עבודה לעונה הקרובה. שרף-חרוש-בוסאני זה מין חבר מביא חבר קלאסי ועדכני לקיץ 2008, אולי בהיעדר מועדון (חברים?) כלשהו שיחתים אותם.

קלטתי גם, שעל אף כל השבועות שעברו אין קבוצה לעונה הבאה גם לרבי פנחס הגרשוני, לשרון דרוקר, לארז אדלשטיין. מה יהיה, אנשים פה לא רוצים לעבוד או מה? לא שהם מתים על האופציה הזו, אבל כמה קל ונוח בחיים כשהאופציה לשבת בבית ולא לעבוד קיימת. לא אכחיש זאת, אם כי לא אוכל להזדהות. שהרי מעולם לא הייתי בסיטואציה כלכלית כזו על אף מעמדי הנשיאותי הרם. להיפך, סך ההוצאות בכרטיסי האשראי הנשיאותיים רק הולך ומאמיר וכבר חצה ושבר הקיץ את שיאי כל הזמנים.

פיייייי קיבינימט.

וזה מזכיר לי להיכנס לאתר של מקדונלד'ס כדי למלא את מספרי הקוד שקיבלנו בעבור הארוחות שהזמינה המשפחה הנשיאותית לפני מספר ימים בסניף שואבה המצוחצח. מגרילים שם טיסות לסין, אולי ייפול משהו, יו נואו.

כשאני חושב על זה, האצבעות אמנם נחו, נפשו להן וגם המקלדת שבתה מתקתוקים רמים במשך כמה וכמה (וכמה) ימים, אבל אין לי הרבה מה לחדש או להגיד ואפילו לא לומר או להגג או לטעון או לנאום בענייני כדורסל.

נדמה לי, על אף שאינני, כאמור, שעל אף ניסיון לתפוס כמה דקות בטלוויזיה של ארצות הברית נגד ליטא המשימה לא הוכתרה בהצלחה, יען כי נועדנו כאן באותו זמן ממש, רעיית הנשיא ואני, עם זוג קונים פוטנציאלי.

אכן כי כן, תיפח רוחי!

יש מצב שהלשכה הנשיאותית והדירה הצמודה לה, יימכרו בתוך מספר ימים מצומצם ביותר. השבוע נדע סופית אם רציניים להחריד הם הקונים, או רק באוואנטה באו. אם נחיה גם נראה. ואם כך יהיה, יהא עלינו לאתר מקום חדש בתוך ששה חודשים לכל היותר.

הוווווו משימה לא קלה היא לאתר לשכה חדשה. כלל וכלל לא. עוד נחרוש אינטרנטים למיניהם, לוחות מודעות בעיתונים (מדהים עד כמה הם נחלשו והידלדלו לעומת שנים קודמות, וצמיחתו של האינטרנט מכה בהם שבוע אחר שבוע בלחי חמור) - ונצא לדרך חדשה ומסקרנת, גם אם מייגעת ומעייפת למדי שבסופה נשתדל למצוא לשכה נוחה עדיף עם כיווני אוויר צפון-מערב, ולצידה גם דירה צמודה ומרווחת.

ובקיצור, אם בכל זאת לחזור בכוח לענייני כדורסל שבעיקר לשמם התכנסנו כאן, חזרנו בשישי עמוק לתוך הצהריים המזורגגים להפליא בדביקותם. באמת שנעשה ניסיון אמיתי לצפות בחאראס ובקאוקינאסים נגד האמריקאים, אבל כששמעתי ממרחק את גיל ברק מודיע שהתוצאה היא כבר 5:24 הבנתי שחבל על הזמן. עדיף להתמקד במו"מ עם צמד הקונים הפוטנציאלי.

פגישה נעימה היתה, אגב. מה שמזכיר לי שהצמד הביא עימו מנחה קלה, כנהוג כאשר אורחים מן השורה מתארחים אצל רמי מעלה, והרביץ אותה עם עוגת תפוחי עץ. אצא כעת אל המקרר הנשיאותי, שהגיע זמנו להיות מוחלף בחדש (אבל זה יקרה כבר בדירה החדשה, כבר שנתיים שכל דבר נדחה לדירה החדשה, יו נואו) – ואראה אם נותרה פרוסת עוגת תפוחי עץ, או שמא חיסלו אותה אלה המתכנים צאצאיי.

הו הא, הו הא, הו הא – גם נשארה חתיכה די נדיבה, וגם זה כל כך טעים. משהו. יו נואו. וכן, כמו שאתם מבינים מאוד קשה להיצמד לכדורסל כרגע.

הספקתי לראות שהנבחרות כבר משחקות, מי במשחקי אימון ומי בטורנירים רשמיים. הנוער שם, העתודה פה, מאמננו הלאומי מריץ את החברים בבורמיו, מושג ושם מקום שחזר לאופנה הישראלית לאחר מספר שנות הפסקה.

תשאלו אותי מה-מי-מו קורה שם, עוד לא ממש נכנסתי לזה. נוער, דני פרנקו, עתודה, בית הלחמי. הכל מוקדם לי מדי. לא ברור למה צריך לשחק כדורסל ביולי-אוגוסט. זה לא אמיתי הדבר הזה. אנשים פה מטורפים, נפלו על השכל. כנראה שהשעמום מביא אנשים לקחת על עצמם פעולות לא אחראיות. ככל שזה תלוי בי, לא אצטרף לזה. כלומר, אצטרף לזה, אבל בהדרגה. בעצם, טוב, נו, נכנע.

יעברו יום-יומיים, הלחות הגוש-דנית הארורה תעשה את שלה, וגם אני אחזור להיות נשיא כשהייתי: רחום, חנון, מזיע ומקטר ככל בני האנוש האחרים. ואז, כנראה שאז, גם תוכלו לראות כאן אייטמונים מנומקים פחות או יותר.

בינתיים, הבוקר נפתח בשתי שיחות בהולות לרעייה: אחת, באיזו שעה אכל תומרינגו סטאר בפעם האחרונה (לשאלת המטפלת). השנייה, כמה מיליגרם של אקמולי תות לשפוך לתוך מזרק הפלסטיק של נגה סלע חסרת התקדים?

כן, זה ייקח זמן.

בינתיים, תודות ונצורות על ההקשבה.